1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הגב' עדנה סיגורה, (להלן: "המבקשת"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אייל דורון) מיום 14.09.14, במסגרתה קיבל בית משפט קמא את בקשת מר גדליהו שרון, (להלן: "המשיב"), לאפשר למומחה/קבלן מטעמו לבדוק את התוספת שנבנתה על ידי המבקשת מעל לדירת המשיב ולערוך בדיקת הצפה במרפסת מעל לדירתו, כן חייב בית משפט קמא את המבקשת לשלם למשיב סך של 1,180 ₪ בגין הוצאות הגשת הבקשה האמורה. מכאן בקשת רשות הערעור.
2.לאחר שעיינתי בבקשה רשות הערעור על נספחיה ובהתאם לסמכותי, מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצאת, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ויש לדחותה.
3.בית משפט קמא בהחלטתו מיום 14.09.14, בבקשת המשיב לאפשר למומחה/קבלן מטעמו לבדוק את התוספת שנבנתה על ידי המבקשת מעל לדירת המשיב ועריכת בדיקת הצפה במרפסת מעל לדירתו, ציין, כי המבקשת לא טענה באופן מפורש, כי היא לא מנעה, ואינה מונעת מתן אפשרות למומחה מטעם המשיב לערוך בדיקות ומאידך גיסא, לא סתרה המבקשת את טענת המשיב, המגובה בתצהיר, לפיה לא איפשרה את ביצוע הבדיקה בנכס. כן אין המבקשת מציגה כל טעם, המצדיק שלילת אפשרות עריכת הבדיקה. בשים לב לאמור מצא בית משפט קמא, כי הגשת הבקשה על ידי המשיב הייתה מחויבת המציאות, ומשכך, נעתר לבקשת המשיב והטיל על המבקשת לשאת בהוצאות בקשת המשיב כאמור בפתח החלטה זו.
4. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת, טוענת המבקשת, כי הן הנזקים שנגרמו לדירת המשיב והן הנזקים שנגרמו לדירתה נגרמו עקב בניית ממד על ידי המשיב ובשל שבירת המרזב על ידו. זאת ועוד, המבקשת ממשיכה להתעלם מהטענות המועלות כלפיה ביחס לסירובה לאפשר למומחה מטעם המשיב לערוך בדיקה לתוספת הבנייה שנטען כי בוצעה על ידה, ובמקום זאת טוענת, כי בית משפט קמא עתיד להתייחס לחוות דעת המומחים מטעם המשיב כאל עובדה מוגמרת ומאחר שאין לדירתה ביטוח, הרי שאם היא תאפשר יציאה מדירתה אל גג הממד של המשיב הדבר יטיל עליה סיכון מיותר שאין היא מוכנה ליטול על עצמה. לאור כל האמור, טוענת המבקשת, כי ככל שרצונו של המשיב לבצע את הבדיקה האמורה עליו לאפשר למומחה מטעמו להגיע לגג מדירתו הוא.
כן טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא לא התחייב בהחלטתו לאפשר למבקשת להביא מומחה מטעמה וכי לא הגיוני לחייב אותה בתשלום הוצאות עבור מומחה חד צדדי שבו מעוניין המשיב ואילו היא אינה מעוניינת בו.
על רקע האמור, מבקשת המבקשת, לבטל את החלטת בית משפט קמא, הן בכל הנוגע לבקשת המשיב לאפשר למומחה מטעמו לערוך בדיקה לתוספת הבנייה שנבנתה כפי שנטען בפני בית משפט קמא על ידי המבקשת, והן ביחס להטלת הוצאות הגשת בקשת המשיב עליה.
5.ראשית יובהר, כי ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת בהחלטת בית משפט קמא הינן הוצאות הבקשה, לאחר שבית משפט קמא קבע, כי לא עמדה בפני המשיב ברירה, אלא להגיש את הבקשה, ולאחר שעמדתה של המבקשת נדחתה בהחלטת בית המשפט. לא הושת על המבקשת במסגרת החלטת בית משפט קמא מיום 14.09.14 כל חיוב לשאת בהוצאות מומחה המשיב ודומה שהדברים אינם נהירים למבקשת.
6.בבקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמה, ממשיכה המבקשת ומעלה טענות שאינן ממין העניין. בין היתר, מפרטת היא את עמדתה, לפיה הנזקים שנגרמו נובעים מעבודות בנייה שביצע המשיב. בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי טענות המבקשת בדבר נזקים שנגרמו על די המשיב, אין בהם כדי להעלות או להוריד לעניין קבלת הבקשה. סוגיה זו, הנוגעת למנגנון גרימת הנזק, הינה לב ליבה של המחלוקת והיא ממילא תידון במהלך המשפט שיתנהל, ואולם, אין כאמור בטענות אלה של המבקשת, כדי לשלול מן המשיב את הזכות להגיש חוות דעת של מומחה, לאחר שיבצע בדיקותיו בשטח. לפיכך, מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא בעניין זה.
7.זאת ועוד, לא מצאתי אף לקבל טענת המבקשת בכל הנוגע להבאת מומחה מטעמה. בית משפט קמא התייחס לאפשרות זו וקבע, כי גם למבקשת שמורה הזכות לבקש לחייב את המשיב לאפשר למומחה מטעמה כניסה לדירתו. המבקשת לא הוכיחה, כי היא פנתה למשיב בבקשה כאמור ו/או כי בקשתה סורבה, כך שנושא זה עדיין אינו עומד על הפרק. ניתן להניח, כי ככל שהמבקשת תבקש לסתור מסקנותיו של המומחה מטעם המשיב על ידי הגשת חוות דעת נגדית, תהייה המבקשת זכאית להגיש בקשה מתאימה, ובית משפט קמא ישקול את הבקשה ונימוקיה כך שזכותה של המבקשת לא תקופח.