|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא ד"ר א' אברהם) ברע"א 22862-06-16 מיום 18.7.16
|
|
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא ד"ר א' אברהם) מיום 18.7.16 בתיק רע"א 22862-06-16, אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת דלה-מוסא) מיום 6.6.16 בתיק ת"א 4765-07-12. עניין הבקשה – החלטה בדבר הגשת חוות דעת מומחה.
רקע והליכים קודמים
ב. ביום 3.7.12 הגישה המבקשת תביעה לפיצויים כנגד מועצה מקומית מגאר (להלן המשיבה), לאחר שלטענתה זו האחרונה פלשה שלא כדין למקרקעין שבבעלותה כחלק מעבודות לסלילת דרך ציבורית, הקמת קירות תומכים והנחת קוי ניקוז, וגרמה לה לנזקים.
ג. ביום 22.10.14, ולאחר שמומחה מטעם בית המשפט קבע את היקף הסגת הגבול, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את השמאי ענאן סלאמה (להלן סלאמה) כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחוה דעתו ביחס לנזקי הפלישה. חוות דעתו הוגשה ביום 22.1.15, וביום 8.2.16 אישר בית המשפט לצדדים לשלוח אליו שאלות הבהרה.
ד. לאחר שבמענה לחלק משאלות ההבהרה השיב סלאמה כי אין הדבר בגדר מומחיותו, ביקש בא כוח המשיבה במהלך דיון שהתקיים ביום 8.3.16, להגיש חוות דעת של מהנדס קונסטרוקציה. בית המשפט קיבל את הבקשה, וקבע כי המשיבה תגיש חוות דעת מתאימה מטעמה בתוך שבעה ימים. נקבע כי ככל שהמבקשת תמצא צורך בכך, באפשרותה להגיש חוות דעת נגדית. ביום 27.3.16 הגישה המשיבה חוות דעת של המומחה האיל אבו גוש (להלן אבו גוש), ובצידה בקשה להארכת מועד עקב האיחור בהגשתה. בד בבד, הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר עדות ראשית של אבו גוש.
ה. בית המשפט ביקש את תגובת המבקשת, וביום 6.6.16, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחוות הדעת, דחה את בקשת ההארכה להגשת חוות הדעת וקבע:
"לאחר שעיינתי בבקשה להארכת המועד להגשת חוות הדעת של המהנדס האיל אבו גוש מטעם הנתבעת ובהתנגדות התובעת להגשת חוות הדעת, ולאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת עצמה הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להתיר הגשתה.
חוות הדעת מוגשת לאחר שמונו שני מומחים מטעם בית המשפט ולאחר שניתנה לנתבעת הזדמנות להגיש חוות דעת נגדיות.
עיון בחוות הדעת שמבוקש עתה להגישה מעלה כי חוות הדעת מורכבת משני חלקים: חלק המהווה עדות באשר לעובדות אשר בידיעת המומחה כמי שהיה המתכנן של הפרויקט וחלק נוסף מתייחס לתשובות המומחה מטעם בית המשפט (השמאי ענאן סלאמה) לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ע"י הנתבעת, ולא לשם כך מיועדת חוות דעת של מומחה, מה גם אין מקום להתיר הגשת חוות דעת ביחס לתשובות מומחה בית משפט לשאלות הבהרה.
באשר לחלק המתייחס לעדות של המומחה האיל אבו גוש, הרי גם לא לשם כך מוגשת חוות דעת, שכן ככל שבכוונת הנתבעת להשמיע עדות מפיו של המהנדס, יש לעשות זאת בהזמנתו לעדות או בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, כפי שבפועל עשתה הנתבעת עת הגישה בקשתה התלויה ועומדת להתרת הגשת תצהיר עדות ראשי מטעמה."
ו. עם זאת, ובהמשך לאמור, קבע בית המשפט כי כדי ליתן למשיבה הזדמנות נאותה להבאת מלוא ראיותיה, תוכל להגיש תצהיר מטעם המומחה אבו גוש כתצהיר נוסף של עדות ראשית מטעמה. בהחלטה צוין, כי לא ייגרם למבקשת עיוות דין כתוצאה מהגשתו.
ז. כלפי ההחלטה לדחיית הבקשה להגשת חוות הדעת הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובמרכזה הטענה כי בית המשפט לא היה רשאי לחזור בו מהחלטתו מיום 8.3.16 להתיר את הגשתה. המשיבה טענה כי שגה בית המשפט שעה שבחן את תוכנה של חוות הדעת בשלב זה, וכי היה עליו להתיר את הגשתה; לטענתה, הערכת משקלה של חוות הדעת ותוכנה נדרשת רק בשלב הסיכומים או פסק הדין ולא עם הגשתה, ועל כן היה על בית המשפט להתיר את ההגשה ולא לחזור בו מהחלטתו.
ח. ביום 18.7.16 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה, וקבע כי תהא רשאית להגיש את חוות הדעת מטעמה. הוטעם כי ככלל, רשאי בית המשפט לחזור בו מהחלטות ביניים שקיבל בהינתן נסיבות חדשות, אך במקרים בהם לא חל כל שינוי בנסיבות, תוצדק חזרה מהחלטה רק במקרים נדירים בהם סבור בית המשפט כי מעיקרא קיבל החלטה מוטעית. נקבע כי במקרה דנא לא נתן, בית המשפט נימוק לחזרתו מן ההחלטה לאפשר את הגשת חוות הדעת הנוספת. כן נקבע כי אין מדובר במקרה הנמנה על המקרים הנדירים בהם ישנה בית המשפט את החלטתו אף שלא השתנו הנסיבות, וצוין כי אילו הגישה המשיבה את חוות הדעת במסגרת הזמנים שנקבעה בהחלטה, לא היתה עולה שאלת ההצדקה להגשה. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי לשיטתו מתקיימת הצדקה להגשת חוות הדעת, שכן זו באה להשלים את שמומחה בית המשפט לא יכול היה להשיב עליו – שווי העבודה והשבחת המקרקעין כתוצאה ממנה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא.
ט. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי בתתו רשות ערעור על ההחלטה ובקבלת הערעור. נטען כי מדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ולא הייתה הצדקה להתערב בה. לדידה של המבקשת, חוות הדעת שביקשה המשיבה להגיש אינה באה להשלים את שמומחה בית המשפט לא יכול היה להשיב עליו, כטענת המשיבה, אלא היא בבחינת קריאת תגר על מסקנות המומחה מטעם בית המשפט; לשיטתה, מדובר בחוות דעת של מומחה שאינו אובייקטיבי, מאחר ששימש כמתכנן מטעם המשיבה, נטל חלק בפעילות נשוא התובענה, ואף הפך לעד מטעמה. אשר על כן, אין אפשרות להפריד בין התנהלותו האישית לבין מקצועיותו כמומחה, ולא ראוי לקבל את חוות דעתו. עוד נטען, כי הגשת חוות דעת נוספת מנוגדת לתקנות ולהלכה הפסוקה.
דיון והכרעה