המבקש תובע את המשיבות בבית המשפט השלום בבאר שבע בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה בה היה מעורב ביום 1/3/11, בזמן שהועסק כשכיר אצל המשיבה 1 (להלן – התאונה). האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה אולם לא נקבעו למבקש נכויות כלשהן כתוצאה מהתאונה.
אל כתב תביעתו, צירף המבקש חוות דעת מומחים בתחום הפסיכיאטריה והאורתופדיה, לפיהן כתוצאה מהתאונה נותרה למבקש נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 50% ונכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בעמוד שידרה מותני.
מנגד, הגישו המשיבות לבית המשפט קמא חוות דעת מטעמן התומכות בהחלטת המל"ל ולפיהן כתוצאה מהתאונה לא נותרה למבקש נכות כלשהי.
לאור הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, הורה בית המשפט קמא (כב' השופט ע. רוזין), בהחלטתו מיום 7/12/14, על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה והאורתופדיה. בהחלטתו האמורה, הטיל בית המשפט קמא כמימון ביניים את שכר טרחתו של המומחה בתחום האורתופדיה על המשיבות, ואת שכר טרחתו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה על המבקש.
ביום 9/12/14 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לפטור אותו מתשלום שכר טרחתו של המומחה הפסיכיאטרי בשל חיסרון כיס ועובדת היותו פושט רגל.
המשיבות התנגדו לבקשה בטענה כי המדובר בתביעת חבות אשר אינה מקימה לתובע (המבקש) זכות למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, וכי על פי החלטת המל"ל ועל פי חוות דעת המומחה מטעמן, לא נמצאה למבקש נכות פסיכיאטרית. על כן, ככל שבית המשפט בא לקראת המבקש ואיפשר מינוי מומחה כאמור, על המבקש לשאת במימון שכר טרחתו, זאת במיוחד שעה שטענותיו לחיסרון כיס נטענו ללא תימוכין של ממש.
בהחלטתו מיום 4/1/15 דחה בית המשפט קמא את הבקשה תוך אימוץ נימוקי התנגדותן של המשיבות לאותה הבקשה.
ביום 6/1/15 הגיש המבקש לבית המשפט קמא הודעה ולפיה הוא מוותר "על האפשרות להסתייע בקביעת מומחה מטעם בית המשפט, שכן אין באפשרותו לממן שכר טרחת המומחה...", ובהחלטתו מיום 7/1/15 דחה בית המשפט קמא את הודעת המבקש והורה לו לפעול להפקדת שכר טרחת המומחה בתוך 21 ימים, שאם לא כן – "...ייחשב כתב התביעה ככתב תביעה שנמחק... לחילופין – רשאי התובע לחזור בו מהגשת חוות הדעת שהגיש מטעמו בתחום הפסיכיאטרי".
משלא פעל המבקש כאמור בהחלטת בית המשפט האמורה – ניתן ביום 3/2/15 פסק דין המוחק את התביעה.
באותו היום (3/2/15), הגישו הצדדים לבית המשפט קמא "הודעה מוסכמת ובקשה בהסכמה לביטול פסק הדין" ולפיה "הצדדים מסכימים כי על מנת שלא לפגוע בזכויות מהותיות של התובע בתחום הנפשי, ובשים לב למצבו הכלכלי הקשה כי יבואו ביניהם בדברים בנושא מימון חוו"ד המומחה הנפשי לאחר הגשת חוו"ד האורטופדית ויגישו הודעה האם הגיעו להסכמה בנדון, 30 ימים לאחר שתתקבל חוות הדעת האורטופדית".
בהחלטה נוספת מאותו היום (3/2/15), דחה בית המשפט קמא את הודעת הצדדים וקבע כי "ההסדר אליו הגיעו הצדדים אינו נותן פיתרון לחוסר המעש, אשר בעקבותיו נמחקה התביעה".