1.עניינה של החלטה זו בבקשת המבקשים להורות על עיכוב ביצוע החלטתו מיום 24.7.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר), עד למתן החלטה בבקשה למתן רשות לערער אותה הגישו המבקשים אל בית משפט זה כנגד אותה החלטה.
2.העובדות הצריכות לעניין הן, בתכלית הקיצור, אלה: עיריית ירושלים היא הבעלים של מספר מבנים הנמצאים ברחוב הורקניה 21 בירושלים. לפני עשרות שנים התירה העירייה למבקשים, או למי מהם, להפעיל במקום בית ספר וגני ילדים לילדים הנמנים על המגזר החרדי (בית הספר "בני עמי" או בית הספר "דרכי נועם"). לימים התעורר אצל העירייה צורך לעשות שימוש במבנים, או בחלק מהם, לשם הפעלת בית ספר ממלכתי-דתי (בית הספר "גוננים"). לטענת המבקשים, בתחילה הם הסכימו להעביר לרשות העירייה חלק מהמתחם בו הם פעלו, וכך אכן היה. לפני כשנתיים הגישה העירייה אל בית משפט השלום בירושלים תביעת פינוי, בה היא עותרת לכך שבית המשפט יורה למבקשים לפנות את כל המתחם, או את עיקרו. לטענת העירייה, נוכח הימשכות ההליכים בבית משפט השלום (להם, כך לטענת העירייה, אחראים המבקשים), ובשל הצרכים הדחופים והדוחקים של בית הספר הממלכתי-דתי "גוננים", היא פנתה אל בית משפט השלום בבקשות למתן צווי עשה זמני אשר יחייבו את המבקשים להעביר לרשות העירייה חלק מהמבנים המצויים באותו מתחם. בתחילה, לפני תחילת שנת הלימודים הקודמת, הגישה העירייה בקשה כאמור, ובהחלטה מיום 28.7.13 נעתר בית משפט השלום לאותה בקשה בחלקה. בהמשך, לקראת שנת הלימודים העומדת בפתח, הגישה העירייה בקשה נוספת למתן צו עשה זמני, ובקשה זו נעתרה על ידי בית משפט השלום ברובה, בהחלטה שניתנה ביום 24.7.14. כאמור, כנגד החלטה זו הגישו המבקשים בקשה למתן רשות לערער ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע מושא החלטה זו.
3.הבקשה לעיכוב ביצוע הובאה בתחילה לפני חברי, כב' השופט משה דרורי, שבהחלטתו מיום 29.7.14 הורה על מתן צו עיכוב ביצוע ארעי, במעמד צד אחד, תוך שנקבע כי המשך הדיון יתקיים במעמד הצדדים. בהתאם להחלטה זו, התקיים לפני דיון במעמד שני הצדדים. לטענת משיבים 1 ו-2, הם הבינו את החלטת כב' השופט דרורי ככזו הקובעת כי הדיון במעמד הצדדים יתקיים אך לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע ולא בבר"ע עצמה. לפיכך, המשיבים מבקשים כי החלטת בית המשפט תתייחס אך לשאלת עיכוב הביצוע. מנגד הודיעו ב"כ המבקשים, כי המבקשים מוכנים לכך שבית המשפט יחליט גם בבקשה למתן רשות לערער. הואיל ומהחלטת כב' השופט דרורי עולה, לכאורה, כי הוא קבע את הדיון במעמד שני הצדדים לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע בלבד, ולנוכח עמדת המשיבים, החלטה זו תינתן ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע בלבד.
4.כידוע, בעת שבית משפט נידרש להורות על עיכוב ביצוע החלטה שניתנה על ידי ערכאה קמא עד לסיום הליכי הערעור, או הבקשה למתן רשות לערער, עליו לבחון שניים אלה: ראשית, על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור. ושנית, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות, היינו עליו להעמיד זה כנגד זה את הנזק העלול להיגרם למבקש אם בקשתו לעיכוב ביצוע תידחה, לעומת הנזק העלול להיגרם למשיב אם הבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל.
5.באשר לשאלת הסיכוי לכך שבקשת המבקשים למתן רשות ערעור תתקבל, ובהמשך יתקבל גם ערעורם, הרי שסבור אני כי לא ניתן לקבוע שהסיכוי לכך הוא רב. זאת חרף העובדה שבהחלטה מושא ההליך נתן בית משפט קמא צו עשה זמני, ולא צו מניעה זמני, עניין נדיר יחסית במציאות המשפטית הנוהגת. בהקשר זה יצויין, כי הסעד הזמני שניתן על ידי בית משפט קמא חופף רק בחלקו את הסעד המתבקש בהליך העיקרי, שכן במסגרת ההליך העיקרי עותרת העירייה לכך שבית המשפט יורה על פינוי המבקשים מכל המתחם בו הם החזיקו במועד הגשת התביעה (או עיקרו), בעוד שבהחלטתו מיום 24.7.14 הורה בית המשפט למבקשים להעביר לעירייה רק חלק מהמבנים בהם הם מחזיקים היום.
6.כפי שניתן ללמוד מההחלטה מושא הבקשה, בבוא בית משפט השלום להכריע בבקשת העירייה למתן צו עשה זמני, הוא הנחה את עצמו בשאיפה לאפשר לשני בית הספר שבמתחם לפתוח את שעריהם בשנת הלימודים הקרובה, ולאפשר לימודים בתנאי סבירים לכל התלמידים העתידים ללמוד בשני בתי הספר. על פני הדברים נראה כי ההנחיה שבית המשפט העמיד לנגד עיניו כבסיס להחלטה היא ראויה, ואין עילה להתערב בה. בעניין זה יצויין, כי אין מדובר בבקשה למתן סעד זמני המוגשת ונדונה בסמוך למועד הגשת התביעה. במקרה שלפנינו מדובר בהליך התלוי ועומד לפני בית משפט קמא מזה כשנתיים. במסגרת בירור ההליך ערך בית המשפט ביקור במקום, ופרטי העניין מוכרים וידועים לו היטב. יצויין, כי ההליך העיקרי קרוב לסיומו, ובמסגרתו כבר הגישה העירייה את סיכומיה. לפי מה שנמסר לי, על המבקשים להגיש את סיכומיהם בעוד כחודשיים, ויש להניח כי בית המשפט ייתן את פסק הדין בתיק העיקרי בסמוך לאחר מכן (יצויין, כי למבקשים השגות על כך שבית משפט השלום לא איפשר להם להביא את ראיותיהם, ובקשר לכך הגישו בשעתו בקשת רשות ערעור שנדונה על ידי).
7.כידוע, הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטות הערכאה המבררת בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וכי התערבות כזו תעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. אני סבור, כי להלכה זו יש משנה תוקף במקרה שלפנינו הן משום שבית משפט קמא ערך ביקור במקום והתרשם בצורה בלתי אמצעית מהמתחם, והן משום שההליך תלוי ועומד בפני בית המשפט מזה תקופה ארוכה והוא מצוי לקראת סיומו. בנסיבות אלה, נטייתה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה המבררת תקטן עוד יותר, וזאת לנוכח המשקל שהערכאה המבררת תיתן להתרשמותה הישירה, הבקיאה והמתמשכת של הערכאה המבררת ממכלול נסיבות העניין.
8.היוצא מכל האמור הוא, שאני סבור כי לא ניתן לקבוע שרבים הסיכויים לכך שבקשת המבקשים למתן רשות ערעור תתקבל, ובהמשך יתקבל גם ערעורם.
9.באשר לשאלת מאזן הנוחות, הרי שבהחלטתו קבע בית משפט קמא כי על המבקשים להעביר לעירייה את קומת הכניסה במבנה הדרומי (בה נמצאים משרדים של המבקשים) וכן שני חדרי כיתה הנמצאים במבנה הצפוני, אשר שימשו את המבקשים בשנים האחרונות לצורך הפעלת גנים לילדים הנמנים על החינוך המיוחד (מוסדות תפארת משה ואהרון). כמו כן כללה החלטת בית משפט קמא את החצר המגודרת. טענת העירייה ושאר המשיבים היא, שהמבנים מושא החלטתו של בית משפט קמא מיועדים לשמש שלוש כיתות א' של תלמידים האמורים להתחיל את לימודיהם בשנת הלימודים הקרובה. לטענת המשיבים, אם החלטת בית משפט קמא תבוטל, ואפילו אם תעוכב, לא ניתן יהיה לפתוח את שלוש הכיתות הללו, והתלמידים, כמו גם משפחותיהם, יעמוד בפני שוקת שבורה.