רע"א 54107-09-14 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ ואח' נ' אלשאער ואח'

המבקשות קובלות כנגד החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופט ד' קירס), בה דחה את בקשתם לסילוק תביעתו של המשיב 1 נגדן על הסף, מחמת התיישנותה. בקצירת האומר אציין, כי בתחילה הגיש המשיב 1 את תביעתו נגד המשיבות 2-3, ואלה נתנו למבקשות הודעה לצד שלישי. בשלב מאוחר יותר נמחקה התביעה, ולאחר זמן הוגשה התביעה מחדש, לאחר שחלפו למעלה משבע שנים ממועד התאונה מושא התביעה, אלא שעתה תבע המשיב 1 גם את המבקשות. מכאן בקשתן לסילוק התביעה מחמת התיישנותה.

בהחלטתו, שכאמור דחתה את הבקשה לסילוק על הסף, סבר השופט קמא, כי חלה בענייננו הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. הוא הגיע כדי כך משום הפרשנות שנתן לסעיף זה, על יסוד הרציונלים השונים העומדים ביסודו של מוסד ההתיישנות.

על החלטה זו מלינות, כאמור, המבקשות, בבקשת רשות ערעור שהניחו לפניי. בתמצית אומר, כי הן חולקות על העמדה הפרשנית שהציג כב' השופט קמא בהחלטתו.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה מצאתי שלא להיענות לה. בעמדתי זו אינני מבקש לומר דבר אודות נכונות החלטתו של כב' השופט קמא. עמדתי נסמכת על כך, שבידי המבקשות תעמוד שעת כושר להעלות את הטענה בדבר התיישנות התביעה במסגרת ערעור שיוגש, ככל שיוגש, על פסק הדין בתיק העיקרי. בין שיקוליי הבאתי בחשבון, כי בדחיית ההכרעה עד לשלב הערעור על פסק הדין לא יהא כדי להכביד באורח משמעותי המבקשות, שכן הן ממילא קיבלו הודעה צד שלישי, המותירה אותן כבעלות דין, ולכן יהא עליהן להתדיין עד סופו של משפט גם אם היתה מתקבלת בקשתן לסילוק על הסף. הכרעה לטובתן בסוגיה המועלית על ידן עתה לא תפטור אותן, אפוא, מלהמשיך ולהתדיין בפני בית המשפט קמא בקשר עם התאונה.

הואיל וכך הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: