רע"א 4781-04-15 דקה נ' בנק לאומי באקה אל גרביה 10983 ואח'

מבוא

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר מסעוד דקה (להלן: "המבקש"), על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד השופטת רויטל באום) מיום 10/03/15 ב-רע"צ 6044-12-14, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל יונת הברפלד-אברהם מיום 26/11/14 בתיק הוצאה לפועל, שמספרו 02-44555-13-7 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), אשר דחתה את בקשתו של המבקש לבטל את הליכי הכינוס ולהתיר לו לפדות את הנכס שמימושו הוגש לביצוע לתיק ההוצאה לפועל.

2.בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני, במסגרתו עתר המבקש לסעד זמני המורה למשיבים 1-2 ולצד השלישי (המשיב 3), להימנע מהשלמת עסקת המכר נשוא החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל מיום 26/11/14 עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור או עד למתן פסק דין בערעור ככל שתינתן רשות ערעור.

במסגרת הבקשה למתן סעד ביניים טען המבקש, כי לאור נימוקי הבקשה, ברי שסיכויי בקשת רשות הערעור הינם גבוהים. המבקש טען, כי אמנם הסכם המכר של הנכס נשוא בקשת רשות הערעור, אושר על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל, אך פינוי הנכס טרם בוצע. עוד טען המבקש, כי אי היענות לבקשתו תגרום לו נזק בלתי הפיך, ובמיוחד לגבי הנכס שהינו מקרקעין עליהם מוקם מפעל, המהווים את רכושו היחיד של המבקש, המוגן על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעוד שמתן הצו לא יגרום למשיבים כל נזק.

3.בהחלטתו מיום 02/04/15 דחה בית המשפט (כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל) את בקשת המבקש למתן סעד ביניים, בקבעו, כי אין זה המקום להכריע בשאלה אם השאלות שמעלה המבקש הן שאלות עקרוניות, או שהן שאלות הנסבות על הנסיבות הספציפיות של המקרה. עוד נקבע, כי בשלב זה, נראה שהשאלה בדבר היקף השיקולים לפי תקנה 26 לתקנות ההוצאה לפועל היא עקרונית הרבה יותר מהשאלה אם אישור המכר של הנכס, בבחינת מעשה עשוי, גובר על הפגמים הנטענים בהליך הכינוס, ובפרט במתן האפשרות לחייב לפדות את הנכס.

בבחינת מאזן הנוחות בין הצדדים, קבע כבוד השופט רניאל, כי טענות המבקש בהקשר זה נטענו בכלליות, ללא ראיות וללא פירוט. עוד נקבע, כי לא הוכח שהמקרקעין שעליהם בנוי המפעל הם רכושו היחיד של המבקש. יתר על כן, נקבע, כי המבקש לא טען ובודאי שלא הוכיח, שפינויו מהמקרקעין יסב לו יותר נזק מאשר השארתו במקרקעין. כן לא הוכיח המבקש, את הכנסותיו מהמפעל, שיפסקו אם יפונה ממנו, אל מול אפשרויותיו להתפרנס במקום אחר.

כבוד השופט רניאל קבע עוד בהחלטתו, כי בניגוד לטענת המבקש, לפיה לא יגרם נזק למשיבים ממתן הצו, ברי כי למשיבים יגרם נזק. נקבע, כי באשר למשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "המשיב 1" או "הבנק") ייגרם נזק בכך שהאשראי שנתן ולא הוחזר לו צומח בריבית בנקאית חריגה, אל מול אפשרות שערכו של הנכס ירד או יעלה רק בשיעור של הצמדה. באשר למשיב 3, ג'מבו סורג' בע"מ (להלן: "המשיב 3" או "הצד השלישי") יגרם נזק שעה שהוא ביקש לעשות שימוש בנכס והשימוש נמנע ממנו, בעוד הוא כבר השקיע את כספו.

מעבר לכך, ציין כבוד השופט רניאל בהחלטתו, כי אמנם המבקש הכתיר את בקשתו כבקשה למתן סעד זמני. אולם, כאמור בתקנה 470, מדובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע בדרך של התליית החלטה שהתקבלה, בהחלטה אחרת מיום 10.12.14, שעליה לא הוגשה בקשה לרשות ערעור והיא סופית. צוין, כי בגדר בקשה לעיכוב ביצוע, היה על המבקש להראות בבקשתו, שאם יזכה בערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור, ובכך כשל המערער.

לנוכח כל הנימוקים המנויים, נדחתה כאמור בקשת המבקש למתן סעד זמני בערעור.

4.למען שלמות התמונה יצוין, כי התיק נותב תחילה לטיפולו של כבוד השופט רניאל. אולם, בהמשך, ולאור שהותו של כבוד השופט רניאל בשבתון הועבר התיק לטיפולי.