רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' ש' שילה) מיום 12.5.2015 בה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.3.2015 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו הפירוק שניתן בעניינה.

ההליך בבית המשפט המחוזי

1. ביום 29.9.2014 הגישה המשיבה 2, מ. אגם בניה בע"מ (להלן: המשיבה), בקשה לפירוק המבקשת (נספח ד' לתשובת המשיבה). בבקשה זו טענה המשיבה, כי בהחלטה של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 21.4.2013 חויבה המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח אך אלה טרם שולמו. זאת, במסגרת תביעה שהגישה המבקשת בצוותא עם חברה נוספת, ה.ד.ר.ת חברה לבניין בע"מ (להלן: ה.ד.ר.ת), נגד המשיבה. בעקבות זאת פתחה המשיבה נגד המבקשת תיק הוצאה לפועל. כמו כן טענה המשיבה כי ביום 14.8.2014 חייב בית משפט השלום בראשון לציון את המבקשת לשלם למשיבה סך של 20,000 ש"ח נוספים, אך החוב טרם נפרע. יצוין, כי במקביל נקטה המשיבה הליך לפירוק ה.ד.ר.ת. ביום 4.1.2015 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשת הפירוק נגד המבקשת, אליו נמנעו מלהתייצב המבקשת או מי מטעמה. המשיב 1, הכונס הרשמי, הסכים לבקשה (להלן: הכונס הרשמי), ובית המשפט נתן צו לפירוק המבקשת ומינה את ב"כ המשיבה לשמש מנהל מיוחד לחברה.

2. לאחר דברים אלה, ביום 11.3.2015 הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן צו עיון בתיק פר"ק 63377-09-14 וכן ביטול צו הפירוק ו/או השהיית הליכי פירוק". בבקשה זו טענה המבקשת כי "לפני מס' ימים" נודע לה כי ניתן לה צו פירוק, שכן בקשת הפירוק וצו הפירוק לא הומצאו לה. כמו כן ציינה המבקשת כי נקטה הליך ערעורי "על ההחלטה ופסה"ד" בתביעה. המשיבה והכונס הרשמי התנגדו לבקשה. בהחלטתו מיום 22.3.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה לעיון בתיק הפירוק, ודחה את הבקשה לבטל את הצו. בית המשפט קבע כי בקשת הפירוק הומצאה כדין למענה הרשום של המבקשת; כי ההליך הערעורי שנקטה המבקשת אינו על עצם החוב אלא על החלטת רשם לפיה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית משפט השלום; וכי למבקשת חובות נוספים על החוב למשיבה, בסך של כ-1,700,000 ש"ח, המצביעים על חדלות פירעון.

3. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו וביום 30.3.2015 הגישה בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקשה לעכב את ביצועו של צו הפירוק. המשיבה והכונס הרשמי התנגדו לבקשה, ובהחלטתו מיום 12.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט קבע כי אמנם סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) מסמיך את בית המשפט לעיין מחדש בצו שנתן, ואולם ככלל הדבר ייעשה בהתקיים שינוי בנסיבות הקיימות במועד מתן ההחלטה המקורית. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי שינוי שכזה לא אירע וכי לא נראה שעילת הפירוק איננה עומדת בעינה. נקבע כי הטענות בבקשה ערעוריות במהותן, ואין להן מקום במסגרת בקשה לעיון חוזר.

בקשת רשות הערעור

4. מכאן הבקשה שלפני המופנית כלפי ההחלטה מיום 12.5.2015. המבקשת טוענת כי בקשת הפירוק וצו הפירוק לא הומצאו לה כדין, וכי היא גילתה על פירוקה במסגרת הליך אחר. לטענת המבקשת, לו מנהלה היה יודע, הוא היה מתייצב וטוען, כפי שהוא עושה ביתר ההליכים המשפטיים שהיא מנהלת, והיא מוסיפה כי בידיה מסמכים הנוגעים לבקשת הפירוק של ה.ד.ר.ת בלבד, ומנהלה הגיש בקשות בעניין. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי צו הפירוק ימוטט אותה, וכי המשיבה מנסה לסכל את זכותה לגבות את חובה נושא התביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בראשון לציון. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היה על בית המשפט להתחשב בגילו ובמצבו הרפואי של מנהלה. כמו כן טוענת המבקשת בנוגע לחובות הנטענים כלפיה לגופם. המבקשת מוסיפה ומלינה על כך שבית המשפט לא מצא לנכון לעיין מחדש בהחלטתו וכן טוענת כי משלא התקיים הליך פירוק כדין, אין צורך להתחשב בעיקרון סופיות הדיון, וכי לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את טענותיה.