אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 4047/15 רו"ח משה ממן נ' חברת די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ

רע"א 4047/15 רו"ח משה ממן נ' חברת די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ

תאריך פרסום : 08/12/2015 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
4047-15,4227-15
07/12/2015
בפני השופט:
נ' הנדל

- נגד -
המבקשים:
1. רו"ח משה ממן
2. מ.ממם יעוץ פיננסי והשקעות בע"מ

המשיבים:
1. חברת די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ
2. די.וי.אס השקעות בע"מ
3. די סי אלון בע"מ
4. חברת זיו ישראל בע"מ
5. נפתלי סיאני

עו"ד חגי סיטון
עו"ד אייל כהן
עו"ד מוריה לנדאו
החלטה
 

 

           מונחות בפני שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 6109-08-14 ובהפ"ב 15563-08-14 (מפי כב' השופטא' דראל), אשר דחה את בקשות שני הצדדים לביטול חלקי של פסק הבוררות מפי השופט בדימוס בועז אוקון (להלן: הבורר), ואישר את הפסק.

 

רקע

 

  1. המבקשים ברע"א 4047/15 (להלן: התובעים) הינם רו"ח וחברת ייעוץ פיננסי שבראשה עמד התובע 1 (להלן: התובע). התובע, באמצעות חברתו, חתם הסכם ניהול עם המבקשים ברע"א 4227/15 (להלן: הנתבעים), וביניהם חברת די וורולי – חברה פרטית בתחום הנדל"ן והבניה (להלן: החברה). בהתאם להסכם המדובר, על התובע היה לספק שירותי ניהול לחברה הנתבעת, ואף לנהל בפועל את החברה. בתמורה לעבודתו זו היה אמור לקבל שכר עבודה, יחד עם אחוזים מרווחי החברה. לאחר כשנתיים התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים. הנתבעים טענו כי הסכם הניהול אינו תקף, וכי התובע אינו זכאי לכל תמורה. לעומתם, טען התובע כי בהתאם להסכם הניהול זכאי הוא לקבל סכומי כסף משמעותיים, וביניהם גם בונוס בסך 5.5 מיליון ₪ בהתאם לרווחי החברה בשנים הרלוונטיות.

 

           לאחר מספר גלגולים, הסכימו הצדדים להעביר את הדיון לבוררות בפני הבורר, אשר נדרש להכריע בשתי מחלוקות מרכזיות: א. האם השתכלל בין הצדדים הסכם ניהול מחייב. ב. אם כן, לאיזה סכומים זכאי התובע בעקבות הסכם זה. בפסק בוררות מפורט ומנומק דן הבורר בשאלות אלו לפי סדר, תוך שהוא מבהיר את היסודות הראייתיים והמשפטיים לקביעותיו.

 

           בפסק הבורר נקבע כי בין הצדדים אכן נוצר הסכם ניהול מחייב, שמכוחו התחייבו הנתבעים לשלם לתובע סכומי כסף שונים, וביניהם גם בונוס שישולם לו עם סיום עבודתו, בהתבסס על "מלוא הרווח על פי הדו"ח הכספי של השנה שבה הסתיים הסכם זה ועל בסיס מחצי הרווח על פי הדו"ח הכספי של השנה שלאחר מכן...". הביטוי "מלוא הרווח על פי הדו"ח הכספי" היווה את סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים, כשלכל צד פרשנות אפשרית לפסקה זו. לדברי הנתבעים, את הבונוס הסופי יש לחשב אך ורק מתוך שורת הרווח המופיעה בדו"ח הכספי של החברה. לעומת זאת, התובע טען כי הבונוס צריך לכלול גם כל השבחה או עליה בערך הנכסים. הבורר דחה את עמדת התובע, וקיבל את פרשנות הנתבעים. הוא אף בחן את הדו"חות הכספיים וקבע כי לא היה רווח מעין זה באותם שנים, ולפיכך התובע לא היה זכאי לבונוסים הנגזרים מפסקה זו בהסכם הניהול.

 

           עם זאת, הבורר פסק כי אף על פי שהתביעה שהתבררה בפניו עסקה בעיקר בפיצויי קיום על בסיס הסכם הניהול, וכאלה לא נמצאו, הנתבעים חייבים לפצות את התובע בעקבות פגיעה באינטרס ההסתמכות שלו. זאת משום שהחברה הפרה את החוזה עם התובע, אשר הפחית את ההשקעה במשרד רואי החשבון הפרטי שלו באותן תקופות בהסתמך על ההנחה שמדובר בהסכם שיעמוד בתוקף זמן רב ויניב לו תמורה משמעותית. משכך, חייב הבורר את הנתבעים לפצות את התובעים בסך 469 אלף ₪, כפיצוי הסתמכות, והטיל עליהם לשאת בהוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 200 אלף ₪.

 

           שני הצדדים ערערו על חלקים מפסק הבוררות. התובע ערער בעיקר על הקביעה לפיה הפירוש הנכון של המושג "רווח" בחוזה הינו הרווח לפי שורת הרווח הסופית בדו"ח – והוסיף כי גם לפי הפרשנות המצמצמת שאימץ הבורר הוא עודנו זכאי לבונוס משמעותי. לעומתו, הנתבעים ערערו על קביעת הבורר לפיה חויבו בתשלום פיצויי הסתמכות לתובע, ועל גובה שכר הטרחה. שני הערעורים על פסק הבוררות נדחו, והוא אושר בבית משפט קמא. על כך הוגשו שתי בקשות רשות ערעור אלו.

 

  1. טענותיו של התובע סובבות בעיקרן סביב המשקל שייחס הבורר לשני אנשי מפתח בפרשה המדוברת – עו"ד נולמן ורו"ח וקנין, שעל תפקידם נעמוד בקצרה להלן – אל מול ההתעלמות מפסק בוררות אחר שיש בו, לטענתו, כדי ללמד על זכאותו לבונוס.

 

           עו"ד נולמן הינה עורכת דין מטעם החברה, שהעידה בפני הבורר כי את עיקר מלאכת הניסוח של הסכם הניהול בין הצדדים עשה התובע, בתור בעל מקצוע הבקיא במונחים חשבונאיים. בקבלו עדות זו קבע הבורר כי אחד מן הנימוקים להעדפת הפרשנות המצמצמת לחוזה הינו "כלל הפרשנות כנגד המנסח", שבמקרה זה נוסח בעיקרו על ידי התובע, כדברי עו"ד נולמן. לטענת התובע, ראיה חדשה שהתגלתה – מסמך שיפוי לאחד העדים שאותו אישרה עו"ד נולמן – מלמדת כי בניגוד לעדותה בפני הבורר, נולמן הייתה מעורבת עד צוואר בסכסוך שבין הצדדים, ומכאן שלא היה מקום לתת משקל כה רב לעדותה. בהעדר בסיס לקביעה לפיה הוא שנשא בעיקר נטל ניסוח ההסכם, טוען התובע כי לא נכון היה להחיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח בעניינו.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ