רע"א 39137-07-14 ג' נ' ג'

1. בקשה לעיכוב ביצוע צו פינוי שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) בהחלטתו מיום 23.6.14 שניתנה במסגרת בקשה לסעדים זמניים, וזאת עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו. המבקש שלפניי הוא יחיא ג'ולאני (שהיה המשיב בבית משפט קמא), ואילו המשיב הוא ג'מאל ג'ולאני (המבקש בבית משפט קמא), ולהלן יחיא וג'מאל, בהתאמה.

2. זהו גלגולו השני של הסכסוך בין הצדדים. הרקע לו שותפות במקרקעין בין השניים, בגדרה הסכימו ביניהם לבנות מבנה בן עשר קומות על חלקת הקרקע שבבעלותם המשותפת. אין חולק, כי בידי יחיא 1/3 מן הזכויות, ואילו ג'מאל מחזיק ב- 2/3 מן הזכויות. עד לקבלת ההיתר לבניית עשר הדירות עליהן הוסכם, בנו השניים שתי דירות, האחת בצידה הצפוני של החלקה והאחרת בצידה הדרומי.

לפני למעלה משנה תפס יחיא חזקה בחלק מן הדירה הדרומית. בעקבות זאת הגיש ג'מאל תובענה לבית משפט קמא (ת"א 40338-08-13), ובמסגרתה ביקש צו מניעה זמני נגד יחיא, שימנע ממנו לתפוס חזקה באותו חלק של הדירה. בית משפט קמא (כב' השופט מ' בורשטיין) דחה בהחלטתו מ- 30.8.2013 את הבקשה, בקבעו שכניסתו של יחיא לאותו חלק של הדירה נעשתה בידיעתו של ג'מאל, שלא הזדרז לפנות בעניין זה לבית המשפט. עוד קבע בית המשפט בהחלטתו כי אמנם אין מקום לעשיית דין עצמית, אולם המדובר במחלוקת בין שותפים העתידה להתברר; כי כל שותף רשאי לעשות שימוש בנכס; וכי אף שיחיא מונע מג'מאל שימוש בנכס שבמחלוקת, אין לומר כי השימוש שעושה יחיא אינו סביר. עם זאת, אסר בית משפט קמא על עשיית כל דיספוזיציה בחלק שתפס יחיא.

התביעה העיקרית נמחקה בסופו של דבר בעקבות הליך גישור שהתנהל בין הצדדים.

3. התביעה החדשה (ת"א 28124-05-14) הוגשה על ידי ג'מאל לבית משפט קמא, לאחר שהתברר לו כי יחיא הרס את הקיר שהפריד בין אותו חלק מן הדירה הדרומית שהחל להתגורר בו עובר להגשת התביעה הקודמת, והרחיב את מגוריו לדירה כולה. במסגרת התביעה ביקש צו מניעה זמני, שיורה ליחיא, בין היתר, להימנע משימוש בחלקו שלו בדירה הדרומית. בקשה זו היא המצויה במחלוקת בין הצדדים.

4. על פי הנטען בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא, בעקבות ההליך הקודם הוסכם בין הצדדים כי החלק עליו השתלט יחיא בדירה הדרומית יהא חלקו, ואילו יתרת הדירה הדרומית וכל הדירה הצפונית יהיו של ג'מאל. ג'מאל מוסיף וטוען כי הציע ליחיא לרכוש את יתרת הדירה הדרומית אולם הלה סרב. בהמשך ביקש ג'מאל למכור את יתרת הדירה הדרומית לאחר, הודיע ליחיא כי בכוונתו לעשות כן ונתן לו זכות קדימה, אולם גם הפעם סרב יחיא לקנות את יתרת הדירה והודיע לג'מאל כי הוא חופשי לעשות ביתרת הדירה כרצונו. על פי הנטען, אכן מכר ג'מאל את חלקו בדירה הדרומית לאחר. אלא שבמרץ 2014 פלש יחיא ליתרת הדירה הדרומית. ג'מאל פנה בתלונה למשטרה בגין מעשה פלישה זה, אולם התלונה לא טופלה ולבסוף פנה לבית המשפט.

בבית משפט קמא נחקרו בעלי הדין עצמם וכן עדים שזומנו מטעם ג'מאל. בית משפט קמא קובע בהחלטתו, כי בניגוד למה שטען יחיא בהליך הקודם, היינו שתפס חזקה רק בחלק מן הדירה הדרומית, עתה הוא טוען, כי עוד בטרם התנהל ההליך הקודם תפס חזקה במלוא הדירה. רוצה לומר, לשיטתו לא חל כל שינוי עובדתי מאז ניתנה ההחלטה הקודמת. עדותו של יחיא עומדת בסתירה חזיתית לתצהיר שהגיש בהליך הקודם, סותרת את עדותם של עדי ג'מאל אשר העידו כי הייתה חלוקה של הדירה הדרומית וכי הוא פלש לחלק הנוסף לאחר שהרס את הקיר שהבדיל בין שני החלקים, ועדותו סותרת גם את האמור בתצהירו שלו שניתן במסגרת ההליך הנדון.

נוכח כל אלה בא בית משפט קמא למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לסעדים זמניים, והורה ליחיא לבנות בחזרה, תוך 30 יום, את הקיר שהפריד בין שני חלקי הדירה הדרומית, להסתפק במגורים בחלק המקורי של דירה זו, עליו הוסכם כי הוא שייך לו, ולהימנע משימוש בחלקו של ג'מאל או מי שבא במקומו. הכל, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

5. בבקשה שלפניי טוען יחיא כי בית משפט קמא קיבל למעשה, בהחלטתו, את התביעה במלואה ואף חרג מן הסעד שהתבקש במסגרת הבקשה לסעדים זמניים. עוד טוען הוא כי ג'מאל מכר את יתרת הדירה הדרומית לאחר, בלא ידיעתו ומבלי שגילה זאת לבית משפט קמא בבקשתו. משמעות הותרת הצו הזמני על כנו, שג'מאל יוכל להעביר את הזכויות ביתרת הדירה לאחר, וליצור בכך עובדה מוגמרת ובלתי הפיכה. בנוסף טוען הוא כי הוא זקוק נואשות לדירת מגורים, כי העבודות בדירה הדרומית לשם הכשרתה למגורים החלו במאי 2013 והסתיימו זה מכבר, ובמילים אחרות חוזר הוא על טענתו לפיה עוד בטרם התקיים הדיון בגלגול הראשון, היו מגוריו בכל הדירה הדרומית בבחינת עובדה מוגמרת.