רע"א 39089-07-16 סלאם ואח' נ' המוסד האקדמי נצרת

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן) מיום 21.7.16.

בין המבקשים למשיב הסכם המתיר למשיב לעשות שימוש בשטחים מבונים בתוך בית ספר שבבעלות המבקשת (ולהלן: הנכס), לצורך הפעלת מוסד להשכלה גבוהה. תוקף ההסכם החל מיום 1.1.12 ועד ליום 31.12.16.

הואיל ונדרשתי במסגרת הצו הזמני בתיק זה לפרטי העניין, אציין אך בקצרה כי בשל טענת המבקשת כי עומדת לה הזכות לדרוש להשיב לידיה את החזקה בנכס, ככל שהמשיב מפסיק לקיים בו את הפעילות המוסכמת ולפי שלא נענה לדרישתה, הורה המבקש 1 ביום 11.2.16 על החלפת מנעול הנכס.

נוכח האמור, הגיש המשיב ביום 18.2.16 בקשה לבית משפט השלום למתן צו עשה זמני, אשר יורה על השבת המפתחות לידיו.

לאחר שמיעת הצדדים קצב בית המשפט הנכבד מועדים להגשת סיכומים בכתב. סיכומי המשיב הוגשו, ומשלא הוגשו סיכומי המבקשים, קיבל בית המשפט את הבקשה והורה למבקשים להשיב את המפתחות לידי המשיב. המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה לביטול ההחלטה שניתנה בהעדר סיכומים, וכן בקשה לעיכוב ביצוע הצו שניתן. בית המשפט הורה על קבלת תגובת הצד שכנגד ולא קבע שיש לעכב את הצו הזמני. המבקשים הגישו בקשה נוספת לעכב את הביצוע והבקשה נדחתה, וכך אף באשר לבקשה שלישית, בהחלטה מיום 21.7.16, במסגרתה קבע בית המשפט כי לא מצא נימוק ענייני המצדיק שינוי ההחלטה.

על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפניי.

בהחלטתי מיום 24.7.16, דחיתי את בקשת המבקשים למתן צו זמני שיעכב את השבת המפתחות לידי המשיב. באותו מועד קבעתי, כי לא הוכח לי שיגרם נזק כלשהו כתוצאה מהשבת המפתחות אשר יצדיק צו זמני עד למתן החלטה בבקשה זו, והנימוקים שם.

דעתי היא כי גם את הבקשה עצמה יש לדחות, ומאותם טעמים.

החלטת בית המשפט להעביר את הבקשה (לרבות הבקשה לעיכוב הביצוע) לתגובת הצד שכנגד ולאחר מכן דחיית בקשות שהוגשו לעיכוב ביצוע, הינן החלטות ביניים במסגרת ניהולו של ההליך.

הלכה היא, כי אלא אם יראה בעל דין שדחיית הדיון בהשגה על החלטת ביניים עלולה להסב לו נזק או להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, תבורר השגתו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (רע"א 2971/13 עמירם סיון נ' פקיד שומה כפר סבא (פורסם במאגרים המשפטיים).

לא ראיתי בנסיבות העניין לסטות מהלכה זו.

בהחלטתי מיום 24.7.16 כבר ציינתי, כי לא שוכנעתי שמתן הצו מסב למבקשים נזק כלשהו שיש למונעו , ואין צורך לחזור על הנימוקים שניתנו.