1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 8.3.16 (כב' הרשם הבכיר נ. רף), אשר התיר למשיבה לתקן בקשת רשות להתגונן ובכללה הוספת טענת התיישנות.
2.לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא כאשר התיר למשיבה להעלות את טענת ההתיישנות במסגרת התיקון, שעה שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, כדין.
3.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה.
כאמור בהחלטת בימ"ש קמא, בעת הגשת הבקשה המקורית למתן רשות להגן לא היתה המבקשת מיוצגת. בית המשפט דן בהרחבה בטענת המבקשת כי יש לטעון טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה ומשכך לא ניתן לכלול טענה זו במסגרת בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן שעה שהיא ללא נטענה במסגרת הבקשה המקורית, ודחה אותה.
החלטת בית משפט קמא, מעבר לכך שהינה החלטה דיונית שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, מנומקת היטב ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה.
4.ואולם, הטעם העיקרי לדחיית הבקשה הינה, כי אין היא עוברת את דרישת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, לאמור כי רשות ערעור תינתן רק "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
בנסיבות העניין שבפני לא שוכנעתי כי הותרת טענות המבקשת לשלב הערעור על פסק הדין, אם יוגש, תגרום לנזקים האמורים. ההיפך הוא הנכון. חזקה על הערכאה הדיונית כי תדון במכלול הטענות ותיתן את פסק דינה בהתאם, ולא יגרם כל נזק אם בנוסף לכל הטענות האחרות תידון גם טענת ההתיישנות, במיוחד בנסיבות בהן בהגשת הבקשה הראשונה לא היתה המבקשת מיוצגת.
5.התוצאה היא שהבקשה נדחית.
משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת