רע"א 3747-10-16

1.זוהי החלטה בבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד באשדוד (כב' ס. הנשיא, הש' גיל דניאל), מיום 23.08.16 (ע"ר XXX), אשר במסגרתו התקבל ערעורו של המשיב מס' 1, על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת מירב גולדנר) מיום 13.04.16 (תיק מס' XXX). במסגרת פסק הדין בוטל חיובו של המשיב מס' 1, בתשלום דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל, בגין מכירת נכס מקרקעין בכינוס נכסים, ותחתיו חוייב המבקש בתשלום דמי הסכמה האמורים.

2.המבקש (להלן, גם: "הזוכה") הינו הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, אשר נפתח לצורך גביית חוב מן החייב - המשיב מס' 3 (להלן, גם: "החייב"). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בתיק האמור, מונה המשיב מס' 1 (להלן, גם: "כונס הנכסים") ככונס נכסים לצורך מכירת נכס מקרקעין של החייב במושב בית אלעזרי (להלן: "הנכס"). הנכס האמור נמכר למשיבה מס' 2 (להלן, גם: "הרוכשת"), באישור כב' רשם ההוצאה לפועל (החלטה מיום 8.4.10).

אין חולק על כך שבהסכם המכר לא פורטה כל הוראה מפורשת, לעניין תשלום דמי הסכמה בגין מכירת הזכויות בנכס, כאשר כונס הנכסים כלל לא היה ער בעת עריכת הסכם המכר, לדרישה לתשלום דמי הסכמה.

הרוכשת שילמה את סכום התמורה הקבוע בהסכם המכר, וכונס הנכסים העביר את התמורה לזוכה, מבלי ששולמו דמי ההסכמה אשר נדרשו בגין העסקה, ואשר סכומם עמד אז על כ - 201,000 ₪.

משהתברר לצדדים, כי יש צורך בתשלום דמי הסכמה, וכי הדבר מונע את השלמת העסקה, נחלקו בשאלה, על מי חלה החובה לשלם את דמי ההסכמה הנדרשים בגין העסקה לרמ"י - הרוכשת טענה, כי החובה לשלם את דמי הסכמה חלה על מוכר הזכויות בנכס, ואילו כונס הנכסים טען בתחילה, כי החובה חלה על הרוכשת, ובהמשך לאחר שנדרש להציג אסמכתאות, השתנתה עמדתו, והוא סבר כי "... מבחינה משפטית קיימת חובה על המוכר לשלם...", אם כי הותיר ההכרעה בעניין לשיקול דעת כב' הרשמת (נספח מב/10 לבקשת הרשות לערער). כונס הנכסים פנה אל הזוכה, בדרישה להשיב לקופת הכינוס סך של 182,000 ₪ אשר שולמו לו, לטענת הכונס, בטעות, נוכח האמור, ואולם הזוכה סירב לכך.

על רקע זה הוגשו שתי בקשות: בקשת הרוכשת לחייב את כונס הנכסים בתשלום סכום השווה לדמי הסכמה הנדרשים (כאמור, כ – 201,000 ש"ח), ובקשת כונס הנכסים למתן הוראות לזוכה, להשיב לקופת הכינוס את הסכום ששולם לו בטעות, לטענת כונס הנכסים.

בהחלטתה מיום 13.4.16, קיבלה כב' הרשמת, את בקשת הרוכשת, וחייבה את כונס הנכסים בתשלום מלוא דמי ההסכמה בגין העסקה לרמ"י. נקבע בהחלטתה לעניין זה: "הכונס, ברוב הגינותו, מודח כי בשגגה ובחוסר תשומת לב העביר כספים לזוכה טרם ששולמו מלוא הוצאות הכינוס. תוצאת האמור הינה כיום כי לא ניתן להשלים את העברת הזכויות בנכס ע"ש הרוכשת אלא בכפוף לתשלום למנהל. ברי, כי העיכוב בביצוע האמור, מהווה נזק משמעותי לרוכשת. במצב דברים זה, נראה כי ההתנהלות כונס הנכסים עונה על תנאי סעיף 58 לחוק ההוצל"פ בדבר התנהלות לקויה בהליך הכינוס והכונס לא טען להצדק סביר כלשהו המהווה הגנה לטובתו."

לעניין בקשת כונס הנכסים לחייב את הזוכה להשיב כספים מקופת הכינוס, קבעה כבוד הרשמת: "... נראה כי טיבן ומהותן של טענות אלו אינן בסמכותו של מותב זה וכי מקומה של "תביעת" הכונס כנגד הזוכה להתברר בפני ערכאה המוסמכת לכך...".

במסגרת הערעור שהגיש כונס הנכסים, על החלטת כב' הרשמת, טען הוא, בין היתר, כי טעתה בכך שלא הכריעה במחלוקת שבינו לבין הזוכה, וכי היה מקום לחייב את הזוכה להשיב את הכספים לקופת הכינוס, מכח הוראת ס"ק 20 (ב) לחוק ההוצאה לפועל. כן טען, כי לא היה מקום לחייבו באופן אישי מכוח סעיף 58 להוצאה לפועל, משום שלא קמה לסברתו, בנסיבות העניין, עילה להפעלת "... הסנקציה הקיצונית שבחיוב אישי של כונס נכסים...". זאת, בין היתר, משום שניתן לטענתו, לפתור את הקושי שנוצר, בחיוב הזוכה להשיב את הכספים שהועברו אליו בטעות, על יסוד הוראת ס"ק 20 (ב) לחוק.