רע"א 32238-08-14 פרל ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיאה, כב' השופטת עירית כהן, כתוארה אז) מיום 1.7.14 בתיקים מאוחדים ובהם תובענות שבין המבקשים למשיב.

1. מדובר בהליכים שתחילתם בשנת 2008, אז הגיש המשיב תובענות בסדר דין מקוצר נגד המבקשים, לפרעון יתרות חובה בחשבונות בנק. בהחלטה מיום 17.8.09 ניתנה למבקשים רשות להתגונן בתובענות אלו, אשר הותנתה בהפקדת סכום התביעות בקופת בית המשפט. ערעור על החלטה זו נדחה, הסכום הופקד והוגש כתב הגנה. בהמשך, בשנת 2011 הגישו המבקשים תובענה כנגד המשיב, אשר בגדרה עתרו לסעד כספי כנגד המשיב, בגין נזקים שגרם להם, לטענתם, כמו גם לסעד של מתן מסמכים וחשבונות. עיקר הטענה הכספית נזיקית נסוב אודות נזקים שנגרמו למבקשים, כנטען, בגין שיעורי הריבית בהם חויבו בגין הלוואות שנלקחו מן הבנק במשך השנים והימענותו של הבנק מלגלות להם את האפשרות לקבל הלוואה בתנאים טובים יותר, הלוואה שתעמוד גב אל גב, אל מול פקדונות נזילים של המבקשים בבנק. העתירה לסעד של מתן מסמכים וחשבונות נסובה על מסמכים שהמבקשים דורשים לקבלם מן המשיב, לצורך עריכת חוות דעת מומחה מטעמם אודות הנזקים שגרם להם המשיב, לטענתם.

2. ביום 10.10.13 הורה בית משפט קמא על הגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים. במקביל, ניתנה הוראה בדבר השלמת הליכי גילוי, שכן המבקשים טענו כי הבנק נמנע מלמסור להם מסמכים הנחוצים להם לתמיכה בטענותיהם, כפי שאלה פורטו בידי חברת "שגיא", העורכת חוות דעת מטעמם בהליכים. באותה החלטה נקבע, כי צד שאין בידיו מסמכים שיבקש להמציא לידי הצד שכנגד, יצהיר כי אלו הם פני הדברים.

3. בעקבות כך, הוגש ביום 19.11.13 תצהיר מטעם המשיב, על פיו למעט מסמכים שנמסרו למבקשים, וביניהם קלסר מסמכים שנמסר להם ביוני 2008 וקלסר מסמכים נוסף שנמסר להם במאי 2013, וכן עשרות מסמכים נוספים שאותרו בנובמבר 2013, לא הצליח המשיב לשחזר מסמכים נוספים. כמו כן, ובהתאם להוראת בית המשפט, הגיש המשיב ביום 17.12.13 תצהירי עדות ראשית מטעמו.

4. ביום 26.1.14 פנו המבקשים בבקשה לדחיית תביעות המשיב, ולחלופין מחיקתן, ולהעברת נטל הראיה לכתפי המשיב בתביעת המבקשים. זאת, בטענה כי המשיב איננו ממציא להם את מלוא המסמכים הנחוצים להם לצורך ההליך, ובכך מנצל לרעה הליכי משפט, על דרך הסתרה מכוונת והעלמת ראיות מהותיות.

5. בהחלטה מיום 1.7.14 נדחתה הבקשה ונפסק, כי את טענת הנזק הראייתי יהא על המבקשים להוכיח בשעה שישמע התיק לגופו. או אז גם תישקל ותתברר טענת המשיב, לפיה מדובר, בין היתר, במסמכים שנמסרו למבקשים בעבר, אשר היה עליהם לשומרם.

6. נגד החלטה זו עותרים המבקשים למתן רשות לערער. לטענתם, המשיב מסתיר מהם מסמכים הנחוצים להם להוכחת טענותיהם. לגרסתם, מטענות שונות שהעלה המשיב לאורך ההליך יש להסיק, כי המשיב הסתיר או השמיד מסמכים הנחוצים להם. כך, לטענת המבקשים, עולה מטענת המשיב אודות מסמכים שנמסרו למבקשים עוד בשנת 2008, אשר עתה נטען כי אינם בידי המשיב. נטען, כי כיוון שמאז שנת 2008 ועד עתה תלוי ועומד בין הצדדים הליך משפטי, מחוייב המשיב בשמירת המסמכים. על פי הנטען, התנהלות המשיב מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ומונעת מן המבקשים ראיות מהותיות, באופן שעשוי להביא להכשלת תביעתם נגד המשיב והגנתם מפני תביעתו. לכן, טעה בית משפט קמא כאשר לא נעתר למבוקשם בבקשה מיום 26.1.14.

7. אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, כמו גם בתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת הערעור – להידחות.

8. אשר לבקשה לסילוק תובענת המשיב על הסף, מכוח הוראת תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) – המבקשים לא גילו כל עילה לשימוש בסמכות קיצונית זו, ואף לא הפנו לתקדים בעניין שימוש שנעשה בסמכות שבתקנה זו בנסיבות דומות לאלו הנטענות.