רע"א 31498-04-14 יוסף ואח' נ' דיב

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה מיום 24.3.14 (כב' השופטת ע' יוסף –קוזין), בה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיב נגדם על הסף מהעדר סמכות עניינית, או לחלופין להעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי.

2.ביום 15.10.13, הגיש המשיב תביעה בבית משפט קמא נגד המבקשים, שעניינה אכיפת הסכם מכר בית מגורים, אשר נחתם בין המשיב למבקש 1 ביום 4.6.13.

המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מהעדר סמכות עניינית. לטענתם, הואיל ומדובר בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין בנוגע לזכויות חכירה לדורות במקרקעין, אין לבית משפט שלום סמכות עניינית לדון בה. לחלופין ביקשו המבקשים את העברת התביעה לבית המשפט המוסמך לטענתם לדון בתביעה, הוא בית המשפט המחוזי.

3.ביום 24.3.14 דחה בית משפט קמא את הבקשה. בימ"ש קמא קבע, כי אין מחלוקת שזכויות המבקש 1 בנכס אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין, כי אם במנהל מקרקעי ישראל. משכך, אין מדובר בזכות קניינית אלא בזכות חוזית-אובליגטורית, ומשכך הכרעה בתביעה מסוג זה מצויה בסמכותו (לנוכח שווי הנכס).

4.לטענת המבקשים, שגה בימ"ש קמא בהחלטתו זו. לטענתם, הפסיקה חלוקה בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעות שעניינן מקרקעין שאינם רשומים ולצורך כך מפנים הם לשורת פסקי דין מחוזיים ביניהם ת"א 4532-02-12 תוגלילי נכסים בע"מ נ' טסלר (24.5.12) וההליכים המוזכרים שם.

אלא שטענתם העיקרית הנה כי המחלוקת בפסיקה למעשה אינה נוגעת לעניינינו, הואיל וסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט מחריג דיון בתביעות בדבר חכירה לדורות מסמכות בתי משפט השלום. זכותו של המבקש 1 במקרקעין שבמחלוקת הינה מסוג של חכירה לדורות ועל כן שגה בימ"ש קמא משלא התייחס בהחלטתו כלל לעניין זה ומשדחה את בקשתם.

5.המשיב מתנגד לבקשה, ותומך את התנגדותו במספר פסקי דין בהם קבע בית המשפט העליון כי כאשר מדובר בהתחייבות להעביר זכות בנכס מקרקעין שאינו רשום במרשם המקרקעין, הרי שמדובר בהתחייבות להעביר זכות חוזית ואין מניעה שבית משפט השלום ידון בה (נטען כי כך למשל נפסק בע"א 10860/05 דונר נ' בנק דיסקונט (26.6.07), ע"א 6529/96 ריינס נ' רייך, פ"ד נג(2) 218, 7868/95 יוש השקעות נ' עזבון המנוח קובלר ז"ל (11.3.97) ועוד). לעניין סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, מאבחן המשיב בין דיון בעניין חכירה לדורות במקרקעין מוסדרים ורשומים – שאז הסמכות אכן לבית המשפט המחוזי, לבין עניינינו בו נדונה זכות חכירה לדורות במקרקעין שאינם מוסדרים ועל כן הסמכות נתונה לבית משפט השלום.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, וכן בכל פסקי הדין אליהם הפנו באי כוחם המלומדים של הצדדים, אינני סבורה כי נפלה שגגה תחת ידי בימ"ש קמא, ועל כן דין הבקשה שלפני להידחות.

אכן, טרם נקבעה הלכה ברורה ומחייבת מטעם בית המשפט העליון בסוגיה. יחד עם זאת בע"א 9492/10 הפטריארך היווני אורתודוקסי של ירושלים נ' מדרשת קדמת ירושלים (5.3.12) ביהמ"ש העליון סמך ידו על נימוקי בית המשפט המחוזי אשר דן בסוגיית הסמכות העניינית במקרקעין שאינם רשומים בת"א (מחוזי ירושלים) 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוכסי של י-ם ואח' נ' מדרשת קדמת ירושלים ואח' (5.3.12) שניתן על ידי כב' השופטת נאוה בן-אור, ודי לי בכך לצורך הדיון שלפני.

שם נקבע על יסוד הוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וסעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, לצד הפסיקה הרווחת בנושא, כי "מאחר והמקרקעין נשוא התובענה אינם רשומים, המסקנה המתבקשת היא שהזכויות להם טוענים התובעים הינן בגדר זכויות אובליגטוריות בלבד, והסמכות לבררן נגזרת משווין הכספי" (פסקה 6 לפסה"ד).