לבית משפט השלום בירושלים הוגשה "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד". את הבקשה הגישו המשיבים. הם ביקשו שבית המשפט יורה למבקשים להפסיק את כל עבודות הבניה בחלקות מסוימות שנמצאות בבית חנינא בירושלים או להימנע מהשלמת הבניה. בבקשה נטען שהמשיבים הם הבעלים (הקודמים והנוכחיים של המקרקעין). ועוד נטען שהעבודות שמבצעים כביכול המבקשים במקום נעשו שלא כדין ובלא הסכמתם. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) קבע בהחלטתו מיום 25.8.2015 דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ליום 7.9.2015. נקבע גם בהחלטה שעד לדיון תוגש גם התביעה העיקרית. ועוד נקבע, שעד למתן החלטה בבקשה ניתן צו מניעה ארעי האוסר להמשיך בעבודות הבניה במקרקעין או לעשות שימוש בבניה; כאשר צו אחרון זה הותנה בהפקדת ערבון בסך של 5,000 ₪.
ביום 27.8.2015 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה דחופה לביטול צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד או לחלופין להורות על הקדמת הדיון. בבקשה נטען שהמבקשים עמלו במשך זמן רב על קבלת היתר בניה והם התקשרו בהתקשרויות שונות למימוש הבניה תוך עלויות ניכרות בגינן. על רקע זה נטען שצו המניעה הזמני שניתן – לא היה מקום לתת אותו ובוודאי שלא כנגד הפקדה של 5,000 ₪ בלבד. ולגופו של עניין נטען שמדובר בבקשה סתמית שהגישו המשיבים ושאין להם כל זכות בקרקע ומדובר במסמכים מזויפים שהוגשו.
בית משפט השלום (כב' השופטת א' שניידר) החליט ביום 27.8.2015 בבקשת הביטול שהגישו המבקשים החלטה זו: "לתשובת המבקשים עד ליום 31.8.2015". המבקשים בבית משפט קמא הגיבו לבקשה.
בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה ביום 2.9.2015 תוקפת את החלטת בית משפט השלום מיום 27.8.2015. בבקשה נטען שוב שצו המניעה הזמני שניתן בבית משפט קמא לא צריך היה להינתן ושלמשיבים (המבקשים בבית משפט השלום) אין כל מעמד בקרקע. בבקשת רשות הערעור התבקש לבטל את צו המניעה שנתן בית משפט קמא. ובסיכום הבקשה, התבקש להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא בהתאם.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. הגם שבבקשת רשות הערעור לגופה התבקש לבטל את צו המניעה הארעי, הרי שכותרת הבקשה (כמו גם הבקשה "לעיכוב ביצוע" שהוגשה לבית משפט זה) נוגעת להחלטת בית משפט קמא מיום 27.8.2015. בהחלטה זו כל שהורה בית משפט קמא הוא על מועד לקבלת תגובה. לא מדובר בעניין שיש מקום לתת בו רשות ערעור בנסיבות המקרה וככלל (ראו סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009). וכך גם משעה שעוד קודם להגשת הבקשה לבית משפט זה הוגשה כבר התגובה. ויוסף עוד, שלמעשה הבקשה לביטול טרם נדונה (וממילא גם לא נדחתה ככל שהבקשה שלפניי תוקפת "דחיה" שכזו).
לא זו אף זו: מעיון בתיק בית משפט קמא עולה שביום 1.9.2015 החליט בית משפט קמא לאחר שעיין בתגובת המשיבים (המבקשים בבית משפט קמא) לבקשת הביטול שהגישו המבקשים שלפניי (המשיבים בבית משפט קמא), ש"כל הבקשות יידונו במסגרת הדיון שנקבע ליום 7.9.2015 אשר נותר על כנו". החלטה זו לא צוינה בבקשת רשות הערעור ויש להניח שטעם הדבר הוא שהמבקשים לא קיבלו את ההחלטה קודם להגשת הבקשה. אולם משמעות החלטה זו היא שבית משפט קמא קבע לוח זמנים קצר ביותר לדיון בטענות המבקשים לגופו של עניין (בעוד שני ימי עבודה), לאחר מתן צו ארעי (על כל המשתמע מכך), ולא מצאתי בנסיבות המקרה ובטענות הנטענות כדי עילה להתערב בכך (מה גם שכאמור לעיל לפי ניסוח בקשת רשות הערעור לא עניין זה הוא שנתקף אלא ההחלטה על קבלת התגובה מיום 27.8.2015). למותר להוסיף שמדובר בסוגיה שבניהול המשפט ודרך הדיון של בית משפט קמא שלו מסור שיקול דעת רחב בנדון (רע"א 4370/07 הרן נ' חברת נתיבי איילון בע"מ, בפסקה ד(1) (20.11.2007)).
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.