רע"א 2609-15 אטיאס נ' עו"ד שוורץ – כונס הנכסים ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 1.2.2015 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) ברע"א 2142-04-14, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג), אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' אבני) בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול הליך מכר מקרקעין שאושר במסגרת כינוס נכסים. עסקינן אפוא, בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי".

2. ביום 30.7.2008 נפתח נגד המבקשת תיק הוצאה לפועל בשל פיגורים בהחזר הלוואה מובטחת במשכנתא שלקחה המבקשת מבנק מזרחי טפחות (להלן: הבנק) לצורך רכישת דירה למגורים (להלן: הנכס). המשיב 1 (להלן: המשיב), אשר מונה ביום 28.6.2009 על-ידי רשם ההוצאה לפועל ככונס לנכסי המבקשת, המציא למבקשת מספר הודעות פינוי, וקבע מועדי פינוי שנדחו מעת לעת. המבקשת פונתה לבסוף מהנכסבחודש יולי 2012, לאחר שניסיונות להגיע להסדר בינה לבין הבנק לא צלחו. עוד לפני הפינוי, ניתנה למבקשת האפשרות לבצע "מכר עצמי" של הנכס, אך לאחר שהדבר לא עלה בידה, פרסם המשיב מכרז למכירת הנכס. ההצעות שהתקבלו במכרז הראשון שפורסם היו נמוכות משמעותית משומת הנכס, ועל כן פורסם מכרז חדש. למכרז החדש הוגשה הצעה יחידה, על-ידי המשיבים 3-2 (להלן יחד: הרוכשים), שהייתה זהה לשומה שנקבעה על סך של 1,890,000 ש"ח. ביום 27.12.2012 הגיש המשיב לרשם ההוצאה לפועל בקשה לאישור מכר הנכס, ורשם ההוצאה לפועל הורה על קבלת תגובתה של המבקשת כתנאי לדיון בבקשה. בעקבות כך, הודיע המשיב כי ביצע שורה של פעולות בניסיון לבצע המצאה לידי המבקשת ולהביא את מכר הנכס לידיעתה, אך אלה לא צלחו. מששוכנע רשם ההוצאה לפועל כי המשיב אכן השקיע מאמצים ניכרים לאיתור המבקשת, אישר ביום 4.2.2013 את מכר הדירה ללא קבלת עמדתה.

           ביום 6.4.2013, לאחר שהתמורה בגין הנכס הועברה על-ידי הרוכשים לתיק ההוצאה לפועל, נחתם צו פורמאלי המורה על העברת הזכויות בדירה על שמם. ביום 2.5.2013 העביר בא-כוחה דאז של המבקשת, עו"ד חברוני, אל המשיב מכתב, בו נתבקש המשיב לפרוע תחילה את מלוא חובותיה של המבקשת לבנק, ולאחר מכן להעביר לידיה את היתרה. עוד נכתב, כי על הרוכשים לשאת באחריות לחריגות הבנייה הקיימות בדירה.

3. ביום 26.5.2013 הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול מכר הדירה. המבקשת טענה, כי נפלו שני פגמים מהותיים בהליך המכר, המצדיקים את ביטולו. האחד, קיום התמחרות מבלי שניתנה לה הודעה ומבלי שניתנה לה הזכות לבצע "מכר עצמי". והשני, שהמשיבה 3, לה נמכרה הדירה, היא עובדת בכירה של הבנק.

4. בהחלטתו מיום 18.9.2013 דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה וקבע, כי בפרק הזמן של חמש השנים שבין פתיחת תיק ההוצאה לפועל לבין מכירת הדירה לרוכשים, היה למבקשת די זמן על-מנת לבצע "מכר עצמי". לעניין ניסיונות ההמצאה למבקשת, נקבע כי המשיב השקיע מאמצים סבירים ואף למעלה מכך על מנת לאתרה, וכי היא מצדה ניתקה מגע ולא עדכנה את מקום מגוריה כמתחייב מתקנה 25 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. רשם ההוצאה לפועל פירט את ניסיונותיו של המשיב ליצור עם המבקשת קשר, שכללו פנייה באמצעות הטלפון והדוא"ל ישירות למבקשת; פנייה והמצאת מסמכים בעניין הליך המכר לעו"ד אטיאס, קרוב משפחתה של המבקשת שאף ייצג אותה בעבר; פנייה לשוכר המתגורר בדירה אחרת שבבעלות המבקשת; ושליחת חוקר פרטי לצורך איתור כתובת מגוריה העדכנית. בנוסף, רשם ההוצאה לפועל ראה במכתב ששלח עו"ד חברוני למשיב משום הסכמה בדיעבד מצידה של המבקשת להליך המכר, שיש בה להכשיר פגמים אפשריים בהליך. הרשם דחה גם את טענתה של המבקשת לעניין הפגם שבמכירת הנכס לעובדת של הבנק, וקבע, כי המשיב פעל בשקיפות מלאה, ואף קיבל חוות דעת מהמחלקה המשפטית של הבנק בעניין זה. עוד נקבע, כי עבודתה של המשיבה 3 בתור מנהלת שיווק בבנק לא העניקה לה יתרון, שכן היא לא נחשפה לנתוני השומה של הדירה.

5. על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל הגישה המבקשת לבית משפט השלום בירושלים בקשה למתן רשות ערעור. בהחלטתו המפורטת של כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג מיום 3.3.2014 דחה בית משפט השלום את הבקשה, ואימץ את קביעותיו ונימוקיו של רשם ההוצאה לפועל (רע"צ 50554-10-13). ביום 1.2.2015 דחה בית משפט קמא בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט קבע, כי לא נפל פגם בהחלטה המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכי טענות המבקשת בדבר פגמים בהליך המכר נדחו כדין הן על-ידי רשם ההוצאה לפועל והן על-ידי בית משפט השלום. בנוסף, בית משפט קמא אימץ את קביעתו של בית משפט שלום לפיה מכתבו של עו"ד חברוני הוא ראיה משמעותית נגד המבקשת, מאחר שאין במכתב כל טענה מצדה של המבקשת נגד הליך המכר.

6. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה שבה המבקשת על הטענות שהעלתה בערכאות הקודמות. נטען, כי בהליך המכר נפלו פגמים מהותיים, בהם קיום התמחרות מבלי שניתנה למבקשת זכות פדיון, וללא הזמנת המבקשת להתמחרות, וכן קבלת הצעה מטעם עובדת הבנק לאחר שלא הוגשו הצעות נוספות. עוד נטען בבקשה, כי שגה בית משפט קמא עת ראה במכתבו של עו"ד חברוני כהסכמה בדיעבד, וזאת מאחר שבמכתב נכתב במפורש שאין לראות באמור בו כהודאה מטעם המבקשת או כוויתור על זכויותיה להגיש תביעות ובקשות בעניין הסכם המכר. זאת ועוד, על-פי המבקשת, עניינה מעלה סוגיה ציבורית בדבר חובת הבנקים לנהוג בתום לב ובנאמנות כלפי קהל לקוחותיהם, המצדיקה לגישתה מתן רשות ערעור.

7. דין הבקשה להידחות, אף בלי שתידרש תשובה. הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן אך בהתקיימן של נסיבות נדירות שבנדירות (רע"א 2226/14 נגר נ' בנק הפועלים בע"מ - משכן‏, פסקה 8 (‏29.10.2014) והאסמכתאות המצויות שם). נסיבותיו של מקרה דנא אינן חריגות במידה המצדיקה מתן רשות ערעור, וטענותיה של המבקשת תחומות כולן לעניינה הקונקרטי, ואינן מעוררות שאלה בעלת היבטים ציבוריים (בעניין זה יוער, כי סוגיית חובת הנאמנות של בנקים לקהל לקוחותיהם היא אכן שאלה ציבורית בעלת חשיבות רבה, אך היא כלל אינה מתעוררת במקרה שלפנינו). הטענות שעלו בבקשה שהגישה המבקשת הן אותן טענות שעלו ונדחו בפני רשם ההוצאה לפועל, בית משפט השלום ובית משפט קמא. המבקשת אמנם מתאמצת לשוות לבקשתה נופך עקרוני וכללי, שעניינו התנהלות הבנק, אך לאמיתו של דבר עניין לנו במסכת עובדות קונקרטית ובנסיבות ייחודיות. כך, גם אם אין חולק על זכות המבקשת להשתתף בהתמחרות, הרי שבמקרה דנא נקבע שהמשיב יצא ידי חובתו כשמיצה את הדרכים לאיתור המבקשת וזימונה להליך. גם סוגית המכירה לעובדת הבנק זכתה לבירור בהתחשב בנסיבות המקרה, כשהובהר שלא הוסתר דבר בהקשר זה.

           על כן, ומאחר שהבקשה אינה מעלה סוגיה ציבורית או חשש שנגרם למבקשת עיוות דין, אין מקום להידרש לטענות המבקשת בערכאה רביעית.