רע"א 23484-04-16 חן נ' הראל ואח'

הרקע לבקשה למתן רשות לערער וטענות הצדדים:

בפני בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט י. רטנר, שניתנה ביום 14.3.16 בת"א 10759-03-15, במסגרתה קבע בימ"ש קמא כי הקביעות העובדתיות שנעשו בתיק אזרחי 52287-10-14 בפסק הדין מיום 12.1.15 מחייבות את הצדדים בהליך זה והם יהיו מנועים מלסתור אותן, זאת מאחר ומדובר בקביעות פוזיטיביות בין אותם הצדדים בנושאים הרלוונטיים לתביעה זו, לאחר שהצדדים יכלו להביא ראיותיהם ולטעון טענותיהם.

כפי שקבעתי בהחלטה מיום 3.5.16, בימ"ש קמא לא פירט בהחלטתו את העובדות המהוות, על פי החלטתו, השתק פלוגתא, אך מאחר ומדובר בקבלה של בקשת התובעים בעניין זה ניתן להבין כי השתק הפלוגתא חל על שתי עובדות שפורטו בבקשה שהגישו התובעים:

1. בין הצדדים נכרת הסכם שכירות לתקופה בת חודשיים, כך שהסכם השכירות הסתיים ביום 31.10.14.

2. בין התובעים ובין הנתבעת הוסכם כי במהלך מגורי הנתבעת בבית – תעזוב אותו הנתבעת בכל פעם שיושכר הבית לנופשים.

    

   כאמור בהחלטתי מיום 3.5.16, המבקשת עותרת למתן רשות לערער על החלטה זו וטענתה היא כי בימ"ש קמא לא נימק החלטתו כנדרש וכן כי לא התקיימו התנאים המצדיקים קביעה לפיה על עובדות אלו חל השתק פלוגתא מכוח פסק הדין שניתן בהתדיינות קודמת בין אותם צדדים. בהחלטתי מיום 3.5.16 קבעתי כי בכל הנוגע לעובדה מס' 1 לפיה בין הצדדים נכרת הסכם שכירות לתקופה בת חודשיים כך שהסכם השכירות הסתיים ביום 31.10.14 אני קובע כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהבקשה בעניין זה אינה מגלה עילה. מדובר בקביעה עובדתית פוזיטיבית שנקבעה בסכסוך בין אותם צדדים ולצורך הכרעה בסכסוך שעניינו באותו הסכם שכירות ועל קביעה זו חל השתק פלוגתא ואין עילה למתן רשות לערער על רכיב זה בהחלטת בימ"ש קמא. על כן ככל שהדבר נוגע לפלוגתא זו נדחתה הבקשה למתן רשות לערער על הסף.

    

   כעת, לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים בכל הנוגע לפלוגתא הנוספת, שעניינה בקביעה לפיה בין התובעים ובין הנתבעת הוסכם כי במהלך מגורי הנתבעת בבית תעזוב אותו הנתבעת בכל פעם שיושכר הבית לנופשים, יש להכריע בבקשת מתן רשות הערעור בסוגיה זו.

    

   בהתדיינות הראשונה בין הצדדים מדובר היה בכתב תביעה לפינוי מושכר שהגישו המשיבים, בעלי הזכויות בנכס המושכר, נגד המבקשת, אשר שכרה את הבית על פי הסכם שכירות. בפסק הדין מיום 12.1.15 הורה בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור) על פינויה של המבקשת מדירת המשיבים ונקבע כי תקופת השכירות הסתיימה. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין במסגרתה הודיעה על כוונתה לערער על פסק הדין, אך לאחר מכן ויתרה על הגשת הערעור ובחרה לפנות את הנכס בתאריך 16.2.15, לטענתה בשל נסיבות אישיות ומצוקה כלכלית. בהתדיינות נשוא הליך זה מדובר בכתב תביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת במסגרתו תבעו מהמבקשת את הסך של 121,270 ₪ בגין הפרות חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, רשלנות והפרת חובה חקוקה. כן הגישו המשיבים בקשה לקביעת השתקי פלוגתא במסגרתה טענו כי פסק הדין יוצר השתקי פלוגתא כמפורט לעיל. בימ"ש קמא קבע כי מתקיימים במקרה זה השתקי הפלוגתא כמפורט לעיל והמבקשת מבקשת לערער על קביעה זו.

    

   לטענת המבקשת, החלטת בימ"ש קמא לקבל את בקשת המשיבים ולקבוע כי מדובר בהשתק פלוגתא הייתה קצרה ולקונית ולא נערך במסגרתה כל דיון בטענות הצדדים בשני ההליכים, בראיות שהובאו ובפלוגתאות שנבחנו על ידי בית המשפט בתביעת הפינוי. נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהוראות הדין ולא בחן את התנאים להתקיימות השתק הפלוגתא שלטענת המבקשת אינם מתקיימים. המבקשת טוענת כי הפלוגתא הנוגעת לכך שבמהלך מגורי המבקשת בבית היא תעזוב אותו בכל פעם שיושכר לנופשים כלל לא נדונה במסגרת תביעת הפינוי ולכן לא מתקיימים התנאים להחלת כלל השתק הפלוגתא. נטען כי מדובר בהחלטה מהותית באשר לזכויות המבקשת ויש לבחון את החלטת בימ"ש קמא בעניין זה כבר בשלב זה ולא בשלב מאוחר יותר.

    

   המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה ולהשאיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. נטען כי הבקשה לקביעת השתקי הפלוגתא והחלטת בימ"ש קמא מסתמכות על הקביעות החלוטות שבפסק הדין שניתן בתביעה לפינוי, כאשר בתביעת הפינוי נקבע כי "במהלך תקופת מגוריה בבית תעזוב אותו הנתבעת בכל פעם שישכירו התובעים את הבית לנופשים, השכרה בתשלום יומי". כן נטען כי באמצעות בקשה זו מבקשת המבקשת כי ביהמ"ש יאפשר לה לחזור בה מהודאתה המפורשת לגבי הפלוגתא שבנדון, הודאה אשר נדונה ואושרה במסגרת פסק הדין בתביעת הפינוי. המשיבים טוענים כי מתקיימים כל התנאים לקיומו של השתק פלוגתא ולכן יש להשאיר את ההחלטה על כנה. לחילופין טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מכיוון שממילא עסקינן בממצא אשר כלל לא היה במחלוקת בין הצדדים, שעה שגם בהתאם לנטען בכתב ההגנה של המבקשת בתביעת הפינוי היה עליה לפנות את הבית שעה שהושכר לצדדים שלישיים. נטען כי מדובר בטענה שעולה כדי השתק פלוגתא ולמצער יוצרת השתק שיפוטי ומניעות.