רע"א 2097/16

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד"ר א' רבינוביץ ברון) מיום 10.2.2016 בת"א 5786-08-07, בגדרה הורה בית המשפט על עיון במסמך תוך שינוי החלטה קודמת באותו עניין.

1.        בטרם אציג את ההחלטה מושא הבקשה דנן ואת טענות הצדדים, אקדים ואומר כי אין זו הפעם הראשונה בה מובאת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בתביעה זו. בפסק הדין מיום 11.2.2015 (רע"א 7659/14) קיבלתי את בקשת רשות הערעור של המבקשת על החלטת בית משפט קמא לפטור את המשיב מתשלום אגרה על מלוא סכום תביעתו (להלן: החלטת האגרה). בשל החלטה זו, בין היתר, הגיש המשיב בקשה כי אפסול עצמי מלדון בבקשה דנן, ובקשה זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 12.7.2016. השתלשלות העניינים הרלוונטית לפרשה פורטה בתמצית בפסק הדין הנ"ל, ועל כן במסגרת בקשה זו אביא רק את עיקרי הדברים הנדרשים לענייננו.

2. המשיב הגיש בשנת 1998 תביעה כספית בסך 10 מליון ₪ כנגד משטרת ישראל ושורה ארוכה של נתבעים נוספים (שוטרים, חוקרים ופרקליטים), וזאת בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגדו ופגעה לטענתו ביכולתו להתקבל לעבודה (ת"א 2370/98). בשנת 2007 הגיש המשיב תביעה מתוקנת (ת"א 5786-08-07) והגדיל את סכום התביעה, וזו התביעה מושא בקשה זו. בתמצית, עילת התביעה והנזק הנטען מבוססים על הטענה לפיה עקב פתיחת התיקים והגשת כתבי האישום נגדו, נמנע מהמשיב להתקבל למשטרת ישראל ולכן הוא זכאי לשכר אותו היה אמור להשתכר משך שנים רבות. הדיון פוצל בשלב מסויים בין שלב האחריות לשלב הנזק.

           כחלק מהליך גילוי המסמכים ביקש המשיב להמציא לידיו מסמכים לגביהם טענה המבקשת לחיסיון, וביניהם יומן החקירות מתיק המשטרה פ.א 4390/98 (להלן: תיק המשטרה). בתיק זה הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר בסופו של הליך נמחק, ובו עוסקת, בין היתר, התביעה מושא ענייננו. ביום 15.10.2015, לאחר שעיין במסמכים לגביהם נטען לחיסיון, התיר בית משפט קמא את גילויים של מסמכים מסוימים ודחה את הבקשה ביחס למסמכים האחרים בקובעו כי הם חסויים (להלן: ההחלטה הראשונה). בית המשפט אף העיר בהחלטה כי "מדובר במסמכים שאף אין מגלים לנאשם כחלק מחומר החקירה בהליך הפלילי".

3. עיקרי האירועים המאוחרים להחלטה זו יתוארו בקיצור נמרץ: המשיב הגיש ביום 18.10.2015 בקשה לעיון מחדש ולגילוי המסמכים מתיק המשטרה, ובפרט לגילוי יומן החקירות. המשיב חזר וטען כי מהחלטת בית המשפט מיום 15.10.2015 עולה כי לא נותרו מסמכים חסויים בתיק המשטרה ולכן התיק כולו הוא בר גילוי. כמו כן נטען כי המבקשת לא מסרה רשימה של המסמכים החסויים שהוגשו לבית המשפט ואת הטעמים לחיסיון כל מסמך, כנדרש על פי דין ועל פי החלטה קודמת של בית משפט קמא. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 19.10.2015.

           המשיב הגיש בקשות נוספות לגילוי המסמכים. המבקשת התנגדה נוכח סיום שלב קדם המשפט והעדר נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה. לגופו של עניין טענה המבקשת כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 15.10.2015, המסמכים מתיק החקירות חסויים ואין לגלותם.

           סוגיית גילוי המסמכים ויומן החקירות הועלתה אף במסגרת הדיונים באולם, כאשר במהלך שמיעת הראיות ביום 29.11.2015 נודע למשיב לראשונה, לטענתו, שיומן החקירות הוגש כחלק מאסופת המסמכים החסויים (עמ' 458 לפרוטוקול). הנושא שב ועלה בדיון ביום 11.1.2016, בו התבקש בא כוח המבקשת לשקול את הצעת בית המשפט בנוגע לגילוי המסמך ולמסור את עמדתו. ביום 14.1.2016 הגיש המשיב בקשה נוספת לגילוי היומן ולקבלת רשימה של המסמכים החסויים והטעמים לחסיונם. המבקשת הגישה תגובתה ביום 25.1.2016 וחזרה על התנגדותה.

           בהחלטתו מיום 10.2.2016 בית משפט קמא התיר למשיב לעיין ביומן החקירה (להלן: ההחלטה השנייה), ואביא כלשונה את החלק האופרטיבי בהחלטה:

"מצאתי כי יש מקום לדון בבקשה, בשים לב לכך שעולה מהבקשה שהתובע לא היה מודע לכך שיומן החקירה קיים. התובע מייחס חשיבות רבה לעיון במסמך זה. בשל סוג הטענות המועלות בתביעה כנגד אופן ניהול החקירה ובשים לב לכך שמדובר ברישומים בתיק מלפני שנים כה רבות לאחר עיון ביומן החקירה ובתרשומות שנכללות בו ושקילת מכלול השיקולים והאינטרסים שיש להביא בחשבון בענין זה, אני סבורה כי בנסיבות מיוחדות אלו ניתן לאפשר לתובע לעיין ביומן החקירה".