רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ ואח' נ' משיח

1. בפתח דברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ה-1975 (ה"ח תשל"ה 208) נאמרו הדברים הבאים:

"החוק המוצע בא לקבוע דרך שיפוט מיוחדת בתביעות אזרחיות קטנות. שיפוט זה יהיה, אמנם, במסגרת בתי משפט השלום הרגילים, אך הדיון בתביעות הקטנות יהיה ללא פורמליות, מהיר וזול" (ההדגשה הוספה).

           חלפו כארבעים שנה. ספק אם ההליכים בפרשה דנא, הליכים שכללו הגשת מספר חוות דעת מומחים (!), שתחילתם בהגשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בסוף שנת 2011 (!), ושבגדרם מתבקש עתה דיון בפרשה בגלגול חמישי (!), מגשימים את התקוות שתלה המחוקק במוסד התביעות הקטנות. הפרשה דנא היא דוגמה למצב דברים (לדאבון הלב שכיח במקומותינו) של מחלוקת (לגיטימית) בין שכנים, שהיקפה הכספי אינו רב (גם אם אינו מבוטל), שראוי היה לפתרה בהדברות ישירה, מחלוקת אשר צמחה למימדים בלתי סבירים רק בשל עמידה על קוצו של יוד, אי ויתור על טענות וחוסר נכונות להתפשר. לרקע זה בולט במיוחד חוסר הסבירות שבפניה לבית משפט זה, בניסיון להביא לפתחו את הסכסוך האמור, שלהכרעה בו אין שום היבט עקרוני או השלכות על הכלל, כדי שיתקיים, כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, דיון חמישי בפרשה, כמפורט להלן.

2. ענייננו בסכסוך שכנים, שגרתי למדי, שעניינו האחריות לרטיבות שהתגלתה בקירות הבית המשותף. בבעלות הגברת אילנה משיח, היא המשיבה, חנות בעיר בת-ים. מעל החנות מצוי אולם שמחות שבבעלות המבקשת 1. המבקש 2 הוא מנהל המבקשת ובעל מניותיה. המשיבה טענה כי מקור נזקי רטיבות שהתגלו בקירות החנות ובתקרתה הוא בנכס שבבעלות המבקשת, בו מותקן אקווריום (בריכת נוי). המבקשים כפרו בכך. במצב זה מוטב, ככלל, כי שני הצדדים ייפנו במשותף לבעל מקצוע או למומחה, ישאלו לדעתו לעניין מקור הרטיבות ויגיעו להסדר מוסכם, תוך ויתורים הדדיים ככל שנותרו מחלוקות ביניהם. ברי שזו הדרך הראויה, הסבירה והזולה, שגם מבטיחה יחסי שכנות טובים; במיוחד שאין מדובר, לשמחת כולם, בעלויות כבדות במיוחד, כאשר עלויות ההתדיינות - ובכללן תשלום למומחים - עלולות שלא לעמוד ביחס סביר לשווי המחלוקת. בהקשר זה ראו דברי השופטת ט' שטרסברג-כהןשנאמרו ברע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד פ"ד מח(5) 785, 792 (1994) בקשר עם מחלוקת בין בעל בית לבין דייר מוגן שעניינה היה התקנה מונה מים:

"הנגישות לבתי המשפט על כל ערכאותיהם היא אחת מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית, אולם ראוי שבני אדם ילמדו להסדיר את מערכת היחסים היום-יומית ביניהם ולפתור את בעיות היום-יום בנושאים כגון אלה, בלי להזעיק לעזרתם את מערכת בתי המשפט".

           ואם לא ניתן לפתור את המחלוקת ללא הזקקות לערכאות, שכן לפתרון מסוג זה נדרש שיתוף פעולה שלא תמיד קיים, יש לנהל את ההתדיינות ביעילות, בגמישות וברוח פשרנית, על מנת לסיימה בתוך זמן קצר ומבלי שיושקעו בה משאבים ניכרים. לא כך התנהלו הדברים בענייננו.

           משהמבקשים סרבו לפצות את המשיבה, הוגשה על-ידה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה שנתמכה בחוות דעת, בגדרה תבעה פיצוי בסך 29,900 ש"ח. בית המשפט לתביעות קטנות מינה מומחה מטעמו. לאחר קבלת חוות הדעת תוקנה התביעה. לאחר שמיעת ראיות ניתן ביום 28.2.2014 פסק דין בגדרו חויבו המבקשים לשלם למשיבה 12,290 ש"ח. המבקשים לא השלימו עם פסק הדין והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור התקבלה ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בוטל. התיק הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות לבחינה נוספת של מלוא הראיות, מאחר שהמומחה מטעם בית המשפט לא קבע עמדה "נחרצת" באשר למקור הרטיבות ובית המשפט לא התייחס ליתר הראיות וביסס את פסיקתו על מומחה זה בלבד. לאחר שהדיון הוחזר לערכאה הדיונית ניתן על ידה ביום 17.12.2014 פסק דין חדש, בו נפסק כי על המבקשים לפצות את המשיבה בסכום של 28,437 ש"ח בתוספת הפרשים מיום הגשת התביעה. גם הפעם לא השלימו המבקשים עם פסק הדין. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 1.3.2015 והם חויבו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.

           בפניי, אפוא, בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) ברת"ק 50629-01-15 מיום 1.3.2015, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו. יוער כי תשובה מטעם המשיבה, שאינה מיוצגת (בניגוד למבקשים), הוגשה על אף שכלל לא התבקשה ואין לשעות לאמור בה.