רע"א 1798-02-16 בן-ארי ואח' נ' בנק המזרחי טפחות בעמ

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מר אריה בן ארי וגב' שרה בן ארי (להלן: "המבקשים") על החלטת בית משפט קמא בתיק 9443-08-14 מיום 31/01/16 אשר דחתה את בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה וכן למתן סעד זמני האוסר על בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "המשיב") מלפנות את המבקשת מבית המגורים עד להכרעה בטענות האם יש לממש את המשכנתא הרובצת על בית המגורים כשהיא פנויה או תפוסה.

רקע והליכים קודמים

2.בין הצדדים התנהלו מספר רב של התדיינויות בכל הערכאות שעניינן בקשת המשיב לממש משכנתא הרובצת על בית המגורים של המבקשים.

3.המבקשים, שהם בני זוג, נטלו מן המשיב מספר הלוואות לצורך רכישת הבית בו הם מתגוררים. להבטחת תשלום ההלוואות חתמו המערערים על שטר משכנתא בו משכנו לטובת המשיב את זכויותיהם בבית.

4.המבקש, עורך דין במקצועו, ייצג את המשיב בהליכי גבייה נגד חייבים ובמסגרת זו גבה עבור המשיב סכום של כ-2,000,000 ₪ שהוחזק על-ידו בנאמנות. המשיב, אשר טען כי המבקש לא העביר לידיו את מלוא הסכומים שגבה עבורו, נקט נגד המבקש בהליכים שונים שבגדרם הוטלו שני עיקולים על זכויותיו של המבקש בבית המגורים. התביעה הכספית שהגיש המשיב נגד המבקש התקבלה ונקבע כי עליו להשיב לבנק סכום של כ-2,000,000 ש"ח. המבקש השיג על פסק הדין שקבע את חובו, אך בהליכי הערעור לא ניתן צו לעיכוב ביצוע תשלום החוב הפסוק והעיקולים שהוטלו בתחילת ההליכים נותרו על כנם. המבקש לא שילם את חובו לבנק, גם לאחר שערעוריו נדחו, ומשכך הגיש המשיב להוצאה לפועל בקשה למימושה המידי של המשכנתא על מלוא החוב המובטח באמצעותה. המבקשים הגישו התנגדות לבקשה.

5.רשם ההוצאה לפועל דחה בהחלטה מיום 9.10.2011 את התנגדות המבקשים. נקבע, כי בענייננו מתקיים יסוד ההונאה המצדיק מימוש מידי של המשכנתא על מלוא החוב (סעיף 81ב1(ג)(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). עוד נקבע, כי תנאי המשכנתא מאפשרים לממשה ככל שיוטל עיקול על הבית ואין נפקא מינה שקיימת זהות בין הגורם שהטיל את העיקול לבין מי שהמשכנתא רשומה לטובתו. לבסוף נקבע, כי המשכנתא נועדה להבטיח כל חבות במישור שבין המשיב לבין המבקש ולא רק את החוב המובטח במשכנתא.

6.בית משפט השלום בפתח תקווה בהחלטתו מיום 5.12.2012 קיבל את ערעור המבקשים על החלטת הרשם ואילו בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב לרשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ובפסק דין מיום 2.4.2013 התקבל ערעור המשיב ובית המשפט המחוזי התיר למשיב לממש את המשכנתא על מלוא החוב.

7.המבקשים מיאנו להשלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגישו בקשת רשות ערער לבית המשפט העליון (רע"א 3180/13). בית המשפט העליון בהחלטתן מיום 06/06/13, דחה את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים, וקבע כי על-פי מערכת ההסכמים שבין הצדדים, היה המשיב רשאי, להעמיד את המשכנתא לפירעון מידי, על מלוא החוב. בית המשפט העליון ציין כי, הדבר אינו עומד בסתירה להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל וההגנות הכלולות בו, זאת, מהטעם, שמלשון החוק עולה, כי סעיף 81ב1 אינו פורש עצמו על מצב בו בקשת מימוש המשכנתא מוגשת בשל הטלת עיקול או לשם החזר חוב אחר, שאינו החוב המובטח במשכנתא.

עוד ובנוסף נקבע, כי משחתמה המבקשת על ההסכמים עם המשיב, חשפה עצמה המבקשת לסיכון, שחלקה בבית ימומש, גם אם היא לא נושאת באחריות למחדל או למעשה, שהביא למימוש המשכנתא. לפיכך, קבע בית המשפט העליון, כי ניתן להמשיך בהליכי המימוש של המשכנתא, הן בגין פירעון של ההלוואות שנטלו המבקשים, והן בגין כל חוב עתידי, לרבות החוב, שנוצר בגין חיוב המבקש בתביעה הכספית, שהוגשה כנגדו על ידי המשיב.