רע"א 1785/15 ALISON TRANSPORT INC נ' COSCO CONTAINER LINES CO LTD ואח'

1. חברה א' היא חברה ישראלית אשר מעוניינת בייבוא סחורה מארצות הברית. על כן, היא פונה לחברה ב', גם היא חברה ישראלית, על מנת שזו תפעל להובלת המטען המיובא. חברה ב' מתקשרת עם חברה ג', אשר מאוגדת בארצות הברית, לצורך הסדרת השילוח לישראל. לבסוף, חברה ד', הפועלת בתחום הספנות, מובילה בפועל את המטען לישראל, אך לא ל"חוף מבטחים". כשהמטען מגיע לנמל חיפה, מתברר שנפל בו פגם הקשור בתנאי הובלתו. לחברה א', היבואנית, נגרם נזק, ולכן היא מגישה תביעה נגד שתי החברות שהיו מעורבות בהובלה (חברות ב' ו-ד'). אלה האחרונות שולחות מצידן הודעת צד שלישי לחברה ג', המאוגדת כאמור בארצות-הברית, ומבקשות היתר להמצאת ההודעה אליה מחוץ לתחום השיפוט. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. האם החלטתו מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי? זוהי, בקווים כלליים, השאלה העומדת במרכז בקשת רשות הערעור שלפני.

עיקרי העובדות והליכים קודמים

2. במוקד הסכסוך בין הצדדים עומד משלוח של מטען דגים קפואים מארצות הברית לישראל במשקל של 44 טון (להלן: המטען). את המטען הזמינה חברת ד. חזות, היא המשיבה 3 בהליך דנן והתובעת בהליך העיקרי (להלן: חזות). כשהגיע המטען לישראל התגלה שהוא הובל לישראל בטמפרטורה לא נכונה. משרד הבריאות לא התיר את שחרורו של המטען בישראל, מטעמים הנוגעים לבריאות הציבור, והוא הובל בחזרה לארצות הברית.

3. חזות הגישה תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפגמים שהתגלו בהובלה נגד מנטפילד (להלן: מנטפילד), חברה ישראלית העוסקת בשילוח מטענים, היא המשיבה 2 בהליך דנן; ונגד Cosco (להלן: קוסקו), העוסקת בהובלה ימית, היא המשיבה 1 בהליך דנן.

4. בתביעה נטען כי מנטפילד התחייבה לטפל בכל הקשור להובלת המטען מארצות הברית לישראל, ובכלל זה לוודא כי יובל בטמפרטורה הנכונה. עוד נטען כי קוסקו, אשר הובילה בפועל את המטען, הייתה מחויבת גם היא לוודא שהמטען יובל כראוי.

5. מנטפילד וקוסקו – הנתבעות בהליך העיקרי – ביקשו היתר להמציא הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט לחברתAlison Transport (להלן: אליסון), שמקום התאגדותה ומושבה בארצות הברית ועוסקת אף היא בשילוח מטענים, היא המבקשת בהליך דנן. מנטפילד וקוסקו טענו שאליסון אחראית בצורה זו אחרת לקרות הנזק, כמי שהייתה מעורבת בהסדרת השילוח לישראל מארצות הברית. מנגד, אליסון טענה כי הפורום הנאות לבירור התובענה בעניינה הוא בית המשפט בארצות הברית. ביום 12.1.2014 בית משפט השלום (ת"א 24680-03-10, סגנית הנשיאה נ' גרוסמן) קיבל את עמדתה של אליסון בעניין זה, וקבע שאין מקום לאפשר משלוח של הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט אליה (בין מטעמה של קוסקו ובין מטעמה של מנטפילד). בית משפט השלום קבע כי הפורום הנאות לבירור עניינה של אליסון אינו בית המשפט בישראל. בית משפט השלום הצביע על כך שעיקר אחריותה של אליסון בהליכי המשלוח נגעה לתחומי ארצות הברית; כי העדים מטעמה הם עדים חיוניים לתביעה ומקום מושבם בארצות הברית; וכי מערכת היחסים של אליסון עם קוסקו כוללים תניית שיפוט מקבילה שאינה בישראל.

6. מנטפילד וקוסקו הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובו טענו כי יש להתיר המצאה של הודעת צד ג' נגד אליסון אל מחוץ לתחום השיפוט. בפסק דין מיום 8.2.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את הערעורים (ע"א 53829-02-14, סגני הנשיאה י' שנלר ו-ק' ורדי והשופט ח' ברנר). תחילה, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם עומדת לקוסקו ולמנטפילד (כל אחת לחוד) אחת מעילות ההמצאה לחו"ל הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בחיוב, בציינו כי לשתי החברות קיימת עילת המצאה מכוחה של תקנה 500(10) לתקנות, לפיה "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". בהמשך לכך, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה המרכזית שבה התמקד בית משפט השלום בפסק דינו – היא השאלה האם, גם אם קיימת עילת המצאה, בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התובענה. בשונה מבית משפט השלום, על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בחיוב. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם ישנן זיקות המוליכות לפורום האמריקאי, אולם הוסיף וקבע כי הזיקות המהותיות של הפרשה מובילות למסקנה כי עניינה של אליסון ראוי להתברר דווקא בישראל.

7. בבוחנו את הזיקות השונות לפרשה, בית המשפט המחוזי נתן משקל משמעותי לכך שהסכסוך בפרשה עתיד להתברר בכל מקרה בבית משפט בישראל. הוא הוסיף וציין בהקשר זה כי לא יהא זה ראוי, מבחינת שיקולי מדיניות, שהדיון בישראל יכלול רק שלושה מבין ארבעת הצדדים הרלוונטיים לפרשה (חזות, מנטפילד וקוסקו). כמו כן, בהתייחס לזיקות נוספות שמובילות אל הפורום הישראלי, ציין בית המשפט המחוזי שהנזק הכספי נגרם לחברה ישראלית; שהיעד של המטען היה נמל חיפה בישראל; ושחוזה אשר נכרת בישראל (בין מנטפילד לבין חזות) היווה חוליה עיקרית בשרשרת האירועים שהסתיימה בהובלה הכושלת של המטען. לבסוף, ביחס לשאלת ציפייתם הסבירה של הצדדים, הצביע בית המשפט המחוזי על כך שאליסון היא חברה העוסקת בשילוח בינלאומי של מטענים. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אליסון צפתה את האפשרות שתיתבע לדין במדינת היעד של המטען שהיא מטפלת בשילוחו, ולמצער הייתה צריכה לצפות זאת. מסיבות דומות ייחס בית המשפט המחוזי משקל מועט לטענתה של אליסון כי ראוי לברר את התביעה בארצות הברית מן הטעם שהכיסוי הביטוחי שלה חל רק לגבי תביעות המתנהלות במדינה זו.

הבקשה למתן רשות ערעור והתגובות לה