|
|
תאריך פרסום : 11/03/2015
|  גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
|
1726-15
11/03/2015
|
בפני השופט:
נ' סולברג
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. אברהם סימון
2. בת ציון סימון
|
המשיבים:
1. בנק מזרחי טפחות בע"מ
2. בנק משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ
3. גלר האן מארקוביץ
4. גילת דנן
5. קדוש נורית
6. יעקב אייזק
7. ברוך טופז
8. יעל דאובר
|
| החלטה |
- בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון) מיום 5.3.2015 בבר"ע 8700-03-15, בה נדחתה בקשת המבקשים להעברת הפיקדון שהפקידו במסגרת תביעתם נגד המשיבים בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 25001-06-12, להלן: "התביעה הראשונה") לתיק בית המשפט בתביעה אחרת שהגישו נגד המשיבים בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 41304-07-14, להלן: "התביעה השניה").
- על דירת המגורים של המבקשים רשומות משכנתאות לזכות המשיבים 1-2 (להלן: "הבנקים"). במסגרת תיקי הוצאה לפועל שפתחו הבנקים נגד המבקשים מונו המשיבים 3-8 ככונסי נכסים לצורך מימוש המשכנתאות. בשנת 2012 הגישו המבקשים את התביעה הראשונה נגד המשיבים ואחרים, בה נטען כי החובות הנטענים הם חובות כזב, תוצאה של פעולות פסולות שביצעו המשיבים, לרבות הצגת מצגי שווא, מעשי זיוף ועוד. במסגרת תביעה זו הפקידו המבקשים פיקדון להבטחת הוצאות המשיבים בסך של 14,000 ₪ (להלן: "הפיקדון"). ביום 17.12.2012 נמחקה התביעה בהסכמת הצדדים, בעקבות המלצת בית המשפט. בפסק הדין נקבע כי הפיקדון יוחזר למבקשים, לאחר ניכוי האגרה שנקבעה. דא עקא, שבקשת המבקשים לקבלת כספי הפיקדון נדחתה, שכן כספים אלו עוקלו על-ידי הבנקים במסגרת תיק אחר. בהחלטה מיום 19.2.2013 קבע בית המשפט כי אין בסמכותו להורות על העברת כספים בניגוד לצו עיקול שניתן על-ידי רשות מוסמכת, וכי על המבקשים להגיש בקשה מתאימה במסגרת ההליך בו הוטל העיקול.
- כשנה וחצי לאחר מכן, בחודש יולי 2014, הגישו המבקשים תביעה נוספת נגד המשיבים, בהעלותם טענות דומות במהותן לאלו שנטענו בתביעה הראשונה. ביום 17.2.2015 ניתן צו מניעה זמני נגד המשך הליכי מימוש המשכנתא, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪. במסגרת ערעור על ההחלטה הפחית בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר א' כהן) את סכום ההפקדה לסך של 10,000 ₪ (רע"א 57188-02-15, החלטה מיום 25.2.2015). למחרת היום הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום בבאר שבע להעברת הפיקדון לתיק התביעה השניה, וזאת לצורך הפקדת הערבות האמורה, ולחלופין לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה. לאחר שמיעת המבקשים ביום 20.2.2015 דחה בית המשפט (כב' השופט ע' רוזין) את הבקשה, בציינוֹ כי בניגוד לטענת המבקשים לא הובאה כל ראיה כי תיק ההוצאה לפועל בגדרו הוטל העיקול נסגר, וכי אין זהות בין הנתבעים בתביעה הראשונה לאלו שבתביעה השניה. גם בקשת המבקשים לעיון חוזר נדחתה ביום 22.2.2015 על-ידי בית המשפט, אשר שב וקבע כי אין עילה לביטול פסק הדין, וכי אין בסמכותו להורות על שחרור כספי הפיקדון כל עוד העיקול שהוטל עומד בעינו.
- על החלטה זו הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשת רשות ערעור וכן בקשה למתן סעד זמני להורות על העברת הפיקדון לתיק התביעה השניה. ביום 5.3.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני, בקובעו כי לא ראה להורות על מתן הסעד המבוקש במעמד צד אחד. יצוין, כי במסגרת אותו תיק נדחתה גם בקשת המבקשים לקבלת פטור מאגרה, תוך שבית המשפט מציין כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם גבוהים, בהתחשב בכך שבית משפט השלום דחה את הבקשה לגופה שלוש פעמים. להשלמת התמונה יצוין, כי גם במסגרת התביעה השניה דחה בית משפט השלום (כב' השופטת ד' פיינשטיין) ביום 2.3.2015 את בקשת המבקשים להעברת הפיקדון, וזאת מן הטעם ש"כל ערובה היא לתיק אחר ולסעד אחר".
- מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען כי יש להורות על העברת הפיקדון, וזאת מאחר שהמשיבים הם הנתבעים הן בתביעה הראשונה, הן בתביעה השניה, וכי בקשת המשיבים למתן צו עיקול על כספי הפיקדון הוגשה בחוסר תום לב. בבקשה נטען כי דחיית הבקשה להעברת הפיקדון משמעה הפרת הכבוד ההדדי בין בתי המשפט, שכן המבקשים אינם מבקשים לקבל את הכספים לידם אלא להעבירם לתיק אחר, שבו אותם צדדים. עוד נטען כי בקשת המבקשים נדחתה ללא נימוק. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישו המבקשים גם בקשה לסעד זמני בגדרה מבוקש למעשה להורות על העברת הפיקדון באופן מיידי, לשם מניעת נזק בלתי הפיך ופינוי המבקשים מדירתם.
- דין הבקשה להידחות.
- לא מצאתי כי הבקשה עומדת בתנאים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטה בנוגע למתן סעד זמני, שכן כידוע גדר ההתערבות בהחלטות כגון דא מצומצם ביותר (רע"א 5841/11אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 23 וההפניות שם (20.9.2011); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (12.1.12014); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ, פסקה 14 וההפניות שם (3.7.2013)).
- גם לגופו של עניין סבורני כי לא נפלה טעות בהחלטות הערכאות הקודמות. ראשית יצוין כי בבקשה שלפני לא הובאה כל אסמכתא באשר להליך שבו הוטל העיקול על כספי הפיקדון, ומהו הבסיס לאותו עיקול. הערכאה שהטילה את העיקול היא זו המוסמכת גם להסירו, והיא זו שאליה יש לפנות, ככל שהמבקשים סבורים שיש בידם עילה לשם כך.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|