מופיד נ' בנק מרכנתיל דיסקונט

הרקע לבקשה וטענות הצדדים: 

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט עמית רוזינס) מיום 26.3.2017 בתיק עש"א 15024-03-17, לפיה לא ראה בימ"ש קמא לנכון לשנות מהחלטתו מיום 7.3.17 בכל הנוגע לדחיית בקשת המבקש למתן סעד זמני שיורה על ביטול המגבלות שהוטלו על חשבון הבנק שלו. ביחד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה למתן סעד זמני לפיו תעוכב או תבוטל ההגבלה שהוטלה על חשבון המבקש בבנק.

המבקש הגיש לבימ"ש קמא ביום 7.3.17 בקשה לפי סעיף 10א' לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי"). במסגרת בקשה זו ביקש מתן סעד זמני להורות על ביטול המגבלות שהוטלו על המבקש וחשבון הבנק שלו אצל המשיב. ביום 7.3.17 דחה בימ"ש קמא את הבקשה למתן סעד זמני וקבע כי לא צורפה לבקשה הודעה על הגבלה ואין לדעת אם ומתי אמורה ההגבלה על חשבון המבקש להיכנס לתוקפה. כן נקבע כי בטרם פניה לביהמ"ש יש לקיים הליך מנהלי מול הבנק, בבקשה לגריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים. צוין כי המבקש צירף את פנייתו לבנק ללא צירוף תגובת הבנק לבקשה. כן נקבע כי נוכח כמות השיקים שהוחזרו, על פני תקופת זמן ארוכה, רובם הגדול לאחר שהודע למבקש על הקטנת תקרת האשראי בחשבונו, קשה לקבל את טענת המבקש שהיה לו יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק להמשיך ולכבד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. עוד צוין בהחלטה מיום 7.3.17 כי טענות המבקש בדבר נזקים כבדים הצפויים לו אם לא יינתן צו מניעה זמני נטענו באופן כללי ללא פירוט.

המבקש הגיש לבימ"ש קמא בקשה חוזרת למתן סעד זמני לביטול המגבלות שהוטלו על המבקש וחשבונו וכן ביקש לצרף את ההודעה על ההגבלה שניתנה על ידי הבנק, אשר לטענת המבקש נכנסה לתוקף כבר ב- 19.3.2017, אך לא הומצאה למבקש, לטענתו. ביום 26.3.2017 ניתנה החלטת בימ"ש קמא, אשר, כאמור, לא מצא לנכון לשנות מהחלטתו מיום 7.3.17. נקבע בהחלטה כי על פי המסמכים שצירף המבקש, השיקים שהוחזרו חרגו ממסגרת האשראי שהייתה מוקצית למבקש, אף ללא הקטנתה באופן חד צדדי על ידי הבנק, על פי הנטען. נקבע כי ההגבלה כבר נכנסה לתוקף, על כן הטענות יתבררו בדיון שייקבע לאחר שהמשיב יגיש תשובתו לבקשה.

נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור והבקשה למתן סעד זמני במסגרתן טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו. נטען כי החלטת בימ"ש קמא מסבה למבקש נזק שכן החשבון הוחלף מחשבון פרטי לחשבון עסקי כהכנה להקמת עסק של פיצרייה ומחשבון זה שולמו, בשיקים דחויים, בין היתר, כספים לספקים וקבלנים. נטען כי הגבלת החשבון גורמת למבקש ולעסק העתידי נזק בלתי הפיך. נטען כי המבקש אינו קורא וכותב עברית ולפיכך אביו מטפל בכל העניינים הקשורים לחשבון והאב מעולם לא חתם על טפסים לשינוי או הקטנת מסגרת האשראי והבנק אף לא הודיע למבקש או לאביו על ביצוע ההקטנה או שינוי מסגרת האשראי והדבר נעשה באופן פתאומי חד צדדי וללא התראה או הודעה מוקדמת. נטען כי טענה עובדתית זו טעונה בירור אך בימ"ש קמא התעלם מטענה זו וקבע שהשיקים סורבו לאחר שהמבקש ידע שמסגרת האשראי הוקטנה. נטען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל לטענת המבקש שהבנק לא התרה בו לאחר שחזרו 5 שיקים בטרם יגיע מספר השיקים ל-10, כאשר חובת ההודעה מוטלת על הבנק על פי תקנות שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: "התקנות"), וכן מוטל על הבנק הנטל להוכיח שאכן נשלחה למבקש התראה כזו, דבר המצריך בירור. כן נטען כי הבנק לא המציא למבקש את ההודעה על הטלת הגבלה, אלא רק לאחר החלטת בימ"ש קמא מיום 7.3.17 ולאחר שהמבקש פנה לבנק וביקש זאת. נטען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל לטענת המבקש בדבר מאזן הנוחות בהחלטות שבמסגרת סעד זמני ובמיוחד לטענה שלבנק לא ייגרם כל נזק במידה והבקשה תיענה, אך למבקש עלול להיגרם נזק בלתי הפיך באם לא תתקבל בקשתו. נטען כי דחיית בקשתו לסעד זמני מרוקנת מתוכנה את בקשתו לפי סעיף 10א' לחוק שיקים ללא כיסוי. נטען כי הבנק טרם נתן תגובתו לפניית המבקש באמצעות בא כוחו בטרם פנייה לערכאות ומטעם זה בלבד מן הראוי היה שבימ"ש קמא ייעתר לבקשה לסעד זמני, אף בתנאים כגון ערבות עצמית, ערבות כספית והפקדת מזומן.

הבנק, המשיב, טוען כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. נטען כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בכל הנוגע למתן סעד זמני. נטען כי מדובר בעניין שבשיקול דעת הערכאה הדנה בבקשה ובימ"ש של ערעור לא ישים עצמו במקום הערכאה הדיונית. נטען כי בענייננו בימ"ש קמא דחה פעמיים את בקשתו של המבקש למתן סעד זמני, כאשר בכל אחת מהפעמים בחן את הבקשה והחליט לדחותה. נטען כי בדין נדחתה הבקשה, כאשר בהליכים לפי חוק שיקים ללא כיסוי מן הראוי לנקוט מדיניות מחמירה באשר למתן סעדים זמניים שכן החוק בא להגן על הציבור מפני תופעת פיזור השיקים ללא כיסוי. עוד נטען כי כל שנגרם ללקוח כתוצאה מאי עיכוב תחילת ההגבלה הוא מניעת האפשרות של משיכת שיקים והלקוח יכול להמשיך ולנהל את החשבון, להפקיד כספים ולמשוך כספים ולבצע פעולות כרגיל ולכן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת האינטרס של הרחקת המבקש מהסיכון של פיזור שיקים ללא כיסוי. כן נטען כי משנכנסה ההגבלה לתוקף אין עוד מקום למנוע את תחילתה.

המשיב טוען עוד כי המבקש קיבל לידיו את הודעת ההגבלה ביום 3.3.17 ולא צירף לבקשתו את הודעת ההגבלה שנתקבלה אצלו ואת פנייתו לבנק לביטול סירוב שיקים כמצוות תקנות סדרי הדין ויש בכך משום פגם מהותי שיש בו להצדיק את סילוק ההליך על סף הדיון. נטען כי סיכויי הבקשה במסגרת ההליך העיקרי להתקבל קלושים למדי ולכן לא היה מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני. נטען כי השיקים סורבו כדין כאשר לשיקים לא היה כיסוי ועל הבנק לא הייתה מוטלת חובה כלשהי לפרעם ולמבקש לא היה יסוד כלשהו להניח קיומה של חובה ממין זו על הבנק. נטען כי המבקש לא הצליח לבסס אף לא אחת מעילות ביטול הסירוב שבחוק שיקים ללא כיסוי. כן נטען כי השיקים מושא ההגבלה סורבו במהלך חודשים רבים כאשר מפי המבקש לא באה טענה כלשהי נגד הבנק או סירוב שיק כלשהו משיקים אלה בזמן אמת וטענותיו צצו רק כאשר הוגבל החשבון ולכן אין בטענות אלה ממש. המשיב טוען כי למבקש הוקצו מסגרות אשראי שונות בפרקי זמן שונים ובסופו של יום בעקבות התמשכות החריגות וחוסר יכולתו של המבקש לנהל את חשבונו סוכם כי מסגרת משיכת היתר תצומצם ולאחר מכן סוכם כי המסגרת תבוטל כאשר הבנק העניק למבקש הלוואה לסילוק החריגה. נטען כי כל המהלכים הנ"ל לא הצליחו להביא את המבקש לנהל חשבונו בצורה תקינה והמבקש המשיך למשוך מחשבונו כספים מעבר ליכולת כיסויים ומעבר לגבולות ניהול החשבון כפי שסוכמו מול הבנק.

המבקש הגיב לטיעוני הבנק. טענותיו שעניינן בעיקר בבקשה לסעד הזמני, בתמצית, הן כי האיזון בין הנזק שיגרם לו מההגבלה הזמנית ובין אי גרימת נזק לציבור מטות את הכף לזכותו.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטות בימ"ש קמא ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור והבקשה למתן סעד זמני שכן לא מצאתי כל מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטות בימ"ש קמא בעניין זה.