רע"א 13086-04-15 סלימאן נ' שלם פתרונות אריזה בע"מ

1.המשיב הגיש בקשה לביצוע שטר במסגרת תיק הוצל"פ 523060-12-14 בלשכת ההוצל"פ בחדרה ובקשה להטלת עיקולים זמניים טרם מסירת אזהרה. בהחלטתו מיום 22.12.2014 הטיל כב' הרשם עיקולים כמבוקש. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר ובקשה לביטול העיקולים והתיק הועבר לביהמ"ש קמא. בית המשפט קמא דחה את הבקשה לביטול העיקול הזמני, החלטה כנגדה מלין המבקש כעת.

2.בבקשת רשות הערעור מונה המבקש שורה של נימוקים תוך שהוא ממקד טיעוניו בעובדה, כי כתב העיקול לא הומצא לו כדין במסירה אישית תוך שלושה ימים. הוא נסמך על תקנה 370 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 על מנת לומר, כי דינו של הצו לפקוע.

3.לאחר עיון בבקשה על נספחיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. החלטת בית המשפט קמא מפורטת ומנומקת היטב תוך שהיא מציינת כי החוק הרלוונטי הוא חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו ולא תקנות סדר הדין האזרחי. לא יכולתי לראות שגגה שנפלה בהכרעה זו שכן על בקשה לנקיטת הליכי גבייה טרם שהומצאה אזהרה לחייב בהליכי ביצוע שטר, חלים אותם הכללים כמו על בקשה המוגשת בלשכת ההוצאה לפועל במהלך ביצועו של פסק דין, על פי תקנות 14 ו-15 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם–1979. רק לאחר הגשת התנגדות על ידי החייב, עוברת הסמכות לדיון בבקשה לביטול הסעד המוקדם לבית המשפט אליו הועברה ההתנגדות, שלב בו תידון הבקשה בהתאם לכללים הרלבנטיים בתקנות סדר הדין האזרחי.

4.מעבר לאמור, בהיבט המהותי, בית המשפט קמא דן באריכות ובאופן מנומק בתנאים להטלת עיקול זמני, תוך שהוא מיישם את התנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי על המקרה שלפניו. ניתוח זה של בית המשפט קמא, על מסקנותיו, מקובל עליי, ואינני רואה כל שגגה שנפלה בו.

5.אשר על כן הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, לא אתן צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.