רע"א 12507-09-15 ליברטי נ' קניון קרית הממשלה בבאר שבע

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה לפינויו של המבקש מחנות ששכר בקניון המצוי בבעלותה, בשל אי תשלום דמי השכירות והניהול שנקבעו בהסכם השכירות.

בהחלטה מיום 6/5/15, הורה בית המשפט (כב' השופט ג. הימן) על העברת הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע בשל חוסר סמכות מקומית.

לדיון המקדמי שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 16/6/15, התייצבו הצדדים ובאי כוחם, ובהמלצת בית המשפט הגיעו להסכמה, לפיה, המבקש יפנה את המושכר עד ליום 2/8/15 בשעה 12:00 – הסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להלן – פסק הדין).

ביום 7/7/15 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי התגלו עובדות חדשות אשר לא היו ידועות לו במועד פסק הדין, המצדיקות את ביטולו.

בבקשת הביטול, טען המבקש, כי במועד ההסדר הוא היה בשלבי משא ומתן לשכירת נכס אחר בעיר אליו יוכל להעביר את עסקו לאחר פינויו מהנכס. אולם, משלא התגבשה העסקה לשכירת הנכס החלופי, הוא אינו יכול להמשיך ולתת את הסכמתו לפינוי הנכס נשוא התביעה.

המשיבה התנגדה לבקשת הביטול וטענה כי ככל שטעה המבקש במתן הסכמתו להסדר הפשרה, הרי שמדובר ב"טעות בכדאיות העסקה" אשר אין בה כדי להורות על ביטול ההסכם או פסק הדין.

עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי את הסכמתו להסדר הפשרה נתן המבקש לאחר שנועץ בבא כוחו ולאחר שתוכן ההסכם הוסבר לו על ידי בית המשפט קמא וכי לא נפל בפסק הדין כל פגם המצדיק את ביטולו.

בהחלטה מיום 2/8/15, דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת א. ליפשיץ) את הבקשה לביטול פסק הדין, מן הטעם שהיה על המבקש לפנות בהליך נפרד לביטול ההסכם ופסק הדין ולא להגישה במסגרת ההליך בו ניתן.

כמו כן, עמד בית המשפט קמא על החשיבות שבמניעת הליכים נוספים מכוח הסכם פשרה, לאחר שהצדדים לו הבינו את פשר הוויתור שעשו בהסכם פשרה ומשמעות התוקף שניתן לו, והוסיף כי בעניינם של הצדדים "..ההסכם נחתם לאחר משא ומתן במהלכו קיבל המבקש ייעוץ משפטי ואף ניתנה לו שהות לשקול את עמדתו. כמו כן, המבקש הודה במהלך הדיון בפניי כי מזה תקופה ארוכה הוא אינו משלם את דמי השכירות על הנכס, כך שאף אם היה מתקיים דיון לגופו של עניין, הודה המבקש כי הוא הפר הפרה יסודית את חוזה השכירות בין הצדדים."

נגד החלטה זו הגיש המבקש את בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא משנתן החלטתו בבקשת הביטול מבלי לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. החלטה שכזו, כך לשיטת המבקש, כמוה כמתן פסק דין בהיעדר - ודי בכך כדי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין.