רע"א 2381/14

           בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' פרסקי) מיום 13.3.2014 לפיה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לעיון חוזר בהחלטה לבטל את הליכי פשיטת הרגל בעניינו.

1.        ביום 18.3.2007 נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע לבקשת המבקש צו לכינוס נכסיו והורה לו לשלם מדי חודש לקופת הכינוס סך של 750 ש"ח וביום 15.1.2008 הוכרז המבקש כפושט רגל. ביום 10.12.2008 הגיש הכונס הרשמי בקשה לבית המשפט המחוזי לבטל את הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש בטענה כי המבקש פיגר בתשלומים החודשיים, לא הגיש דו"חות כנדרש וכי מהדו"חות שהוגשו עלו הוצאות חריגות. בהחלטתו מיום 7.9.2009 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' אבניאלי) לבקשת הכונס הרשמי והורה על ביטול ההליכים. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה ובהחלטתו מיום 1.7.2010 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' נצר) על חידוש הליכי פשיטת הרגל, בין היתר, נוכח עמדתו של הכונס הרשמי שהותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט והוסיף לתשלום החודשי של המבקש 300 ש"ח לתשלום החוב שבפיגור. באותה החלטה ציין בית המשפט המחוזי: "הנני להתרות בחייב בדבר חובתו להקפיד לבצע את התשלומים כסדרם וכן להגיש דוחות כלכליים מדי חודש בחודשו, בצירוף אסמכתאות ... כל עוד לא הורה בית משפט על שינוי שיעורו של צו התשלומים חלה על החייב החובה לשלמו כסדרו ...".

2.        המבקש לא עמד בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט ובעקבות פניית הכונס הרשמי הורה בית המשפט המחוזי ביום 20.2.2011 כי על המבקש להגיש את הדו"חות החסרים בתוך 15 ימים. לטענת הכונס הרשמי, המבקש לא פעל בהתאם להחלטה. בחודש יולי 2013 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לקציבת מזונות עבור בתו הקטינה של המבקש מנישואיו הראשונים. המבקש לא הגיב לבקשה ובתגובת הכונס הרשמי לבקשה צוין כי המבקש צבר פיגורים בתשלומים בסך של 7,090 ש"ח ואינו מגיש דו"חות. בהחלטתו מיום 28.8.2013 קצב בית המשפט המחוזי את מזונות הילדה, והעמידם על סך של 1200 ש"ח והורה למבקש להגיש אישור על הסרת המחדלים שצוינו בתגובת הכונס הרשמי עד ליום 1.11.2013, שאם לא כן יבוטלו הליכי פשיטת הרגל. המבקש לא הציג אישור כאמור ובנוסף לא מילא אחר החלטת בית המשפט לשלם את מזונות בתו ועל כן הוגשה לבית המשפט בקשה לחידוש הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקש בעניין זה. נוכח התנהלותו של המבקש כמתואר לעיל, ביטל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' פרסקי) ביום 21.11.2013 את הליכי פשיטת הרגל, מן הטעם שהמבקש אינו עומד בתשלומים ובכללם תשלומי המזונות ולא הציג אישור על הסרת המחדלים שתוארו.

3.        בחלוף כחודש ימים, הגיש המבקש, שלא היה מיוצג, בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 21.11.2013. בבקשה זו טען המבקש כי הוא מתקשה לעמוד בתשלום החודשי נוכח משכורתו הנמוכה ובשל נסיבות אישיות ומשפחתיות. המבקש הוסיף שיש בידו לגייס 4,000 ש"ח לתשלום חוב הפיגורים, כי הוא מתחייב לכסות את מלוא חוב הפיגורים בתוך חודשיים ועתר להשיב את סכום התשלום החודשי לסך של 750 ש"ח. עוד ציין המבקש כי הוא מתחייב להגיש את הדו"חות החסרים בתוך 60 ימים והוסיף כי הוא אינו מיוצג משום שאין ביכולתו לשכור עורך-דין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ביום 22.12.2013 וקבע כי המבקש התעלם מההחלטה שניתנה ביום 28.8.2013 ואין חולק על כך שלא שילם את התשלומים ולא הגיש את הדו"חות. בית המשפט הוסיף כי אם נתקל המבקש בקושי לעמוד בתשלומים, היה עליו להגיש בקשה להפחתת התשלום החודשי, וחזקה היא שהתשלום החודשי משקף את יכולתו הכלכלית. עוד נקבע כי נוכח אי הגשת הדו"חות החודשיים גם אם הייתה מוגשת בקשה להפחתת התשלום החודשי ניתן היה לבחון אותה ביחס לתשלומים העתידיים בלבד. בית המשפט קבע שלמעשיו של המבקש מתווספת חומרה יתרה משום שלא שילם את מזונות בתו במסגרת הליך פשיטת הרגל וזאת בלא שהסביר מחדל זה באופן כלשהו. בית המשפט הוסיף וציין בהחלטתו כי: "הליכי פשיטת רגל אינם 'עיר מקלט' ומי שלא פועל בהתאם להוראות בית המשפט, קל וחומר לאחר שניתנות אזהרות והתראות, אל יתפלא כי מקומו לא יהיה בהליכים אלו".

4.        המבקש, שב והגיש הפעם באמצעות בא-כוחו בקשה נוספת לעיון מחדש בהחלטה. בבקשה זו נטען כי מדובר בבקשה אחרונה להחייאת ההליכים וכי המבקש פנה אל בני משפחתו לגיוס כספים וכעת הוא נכון להפקיד 10,000 ש"ח בקופת הכינוס לצורך סילוק החוב שבפיגור וחוב המזונות. עוד הוסיף המבקש כי ספק אם הוא זכאי ל"חסדיו" של בית המשפט, אך הוא מתחייב להסיר את מחדליו כשהוא מלווה ב"יעוץ משפטי מתאים ותחת הדרכה נכונה והשגחה צמודה" של באי כוחו. המבקש הוסיף כי המצב הכלכלי שלו ושל רעייתו, המצויה אף היא בהליכי פשיטת רגל הינו בכי רע.

5.        בהחלטתו מיום 13.3.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי המבקש לא העלה טענות חדשות בבקשה, להוציא האפשרות לתשלום חד פעמי לקופת הכינוס. בית המשפט הוסיף כי המבקש לא התייחס לאי-תשלום המזונות ולמחדלים החוזרים והנשנים שיצר וכי הפר באופן בוטה את האיזון בינו ובין הנושים. בית המשפט שב והדגיש כי הליכי פשיטת הרגל לא נועדו לאפשר לחייב לפעול לפי ראות עיניו והוא דחה אפוא את הבקשה אך נמנע מלחייב את המבקש בהוצאות.

6.        מכאן הבקשה שלפניי בה שב המבקש ועותר "להחיות" את הליכי פשיטת הרגל בעניינו בכפוף לתשלום הסך של 10,000 ש"ח ו"תחת השגחה והדרכה נכונה" של באי כוחו. המבקש מציין כי מצבו הכלכלי קשה, כי אין בידו מקור הכנסה להבטחת עתידו או נכסים שניתן לממשם בהליכי פשיטת הרגל. המבקש מוסיף ועותר לחדש את הליכי פשיטת הרגל כדי לשמור על כבודו. המבקש טוען כי היה על בית המשפט לאפשר לו לתקן את מחדליו, וכי רעייתו נתונה אף היא בהליכי פשיטת רגל, במסגרתם השלימה את הגשת הדו"חות החודשיים לתקופה בת שלוש שנים וכי הוא מוכן לעשות כן בהליך הנוכחי. המבקש מוסיף וטוען ששגה בית המשפט בדחיית בקשתו על הסף, טרם שנתבקשה תגובת הכונס הרשמי, וכי היה על בית המשפט לשקול את אינטרס הנושים נוכח הצעתו להפקיד 10,000 ש"ח בקופת הכינוס ולהוסיף 800 ש"ח לתשלום החודשי שבו הוא נושא, לאחר שיינתן לאשתו צו הפטר בהליך פשיטת הרגל המנוהל בעניינה. עוד טוען המבקש כי לבית המשפט שיקול דעת רחב לעיין מחדש בצווים לפשיטת רגל, וכי עד כה לא זכה לייצוג משפטי. בנוסף טוען המבקש כי אי קיום חובת התשלום החודשי אינו מהווה חוסר תום לב ואיננו מצדיק לשלול ממנו את האפשרות של חידוש הליכי פשיטת הרגל.

           לאחר הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה והודעה בהן טען כי ברשותו קרן פנסיה וקופת גמל ששוויין הכולל כ-60,000 ש"ח, והוא אינו מתנגד לממשן בהליך פשיטת הרגל בנוסף ל-10,000 ש"ח שהתחייב להפקיד. המבקש הוסיף כי מידע זה לא עמד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי כיוון שלא מונה מנהל מיוחד בהליך.