רניוס תדלוק בע"מ ואח' נ' חגור-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"ם-570008854 ואח'

החלטה

בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הש' ה. סילש) מיום 2.2.14 במסגרת ת.א. 44758-10-12 לפיה נדחתה בקשת המבקשים לחייב את המשיבה 1 (להלן: חגור) לגלות מסמכים, לרבות, תכתובות והסכמים, בינה לבין המשיבה 2 (להלן: פז) הקשורים לתחנת הדלק המופעלת ע"י המבקשים.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

רקע

1.בין הצדדים מתנהלים שני הליכים אזרחיים בבית משפט השלום ראשל"צ: האחד, ענינו בתביעת פז כנגד המבקשים וחגור (ת.א. 29886-09-12) והשני ענינו בתביעת חגור את פז ואת המבקשים (ת.א. 44758-10-12). התביעות עניינן במחלוקות שנפלו בין הצדדים בכל הקשור להחזקת והפעלת תחנת התדלוק "פז חגור".

2.המבקשים הגישו בשני התיקים הנזכרים בקשות לגילוי מסמכים ספציפיים הכוללים בין השאר, תכתובות והסכמים בין חגור לפז .

בת.א 29886-09-12 התקבלה בקשת המבקשים בהחלטה מיום 9.10.13 (להלן: ההחלטה מיום 9.10.13) ובית המשפט הורה לחגור להעביר למבקשים את העתקי ההסכמים או תיעוד ההסכמות בין חגור לפז ביחס לשבע השנים האחרונות.

ואילו בת.א 44758-10-12 דחה בית המשפט בהחלטתו מיום 2.2.14 את בקשת המבקשים לגילוי מסמכים (להלן: ההחלטה מיום 2.2.14), יחד עם זאת צויין בהחלטה זו כי ההחלטה מיום 9.10.13 נשארת על כנה שכן עסקינן בשתי תביעות שונות שעניינן שונה וממילא אף הסעדים הניתנים בהם אפשר שיהיו שונים.

לגבי ההחלטה מיום 2.2.14 מבוקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

3.כאן ראוי להוסיף את העובדות הבאות –

ביום 14.11.13 הגישה חגור לבית המשפט המחוזי בקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.10.13 וזאת עד להחלטת בית המשפט בבקשה לגילוי מסמכים בתיק 44758-10-12 (אשר כפי שצויין לעיל, ניתנה לאחר מכן ביום 2.2.14).

ביום 4.12.13 נעתרה כב' הרשמת ר. שמולביץ' לבקשת חגור ונתנה אורכה להגשת בר"ע כמבוקש בתיק 27832-11-13. ואולם נראה כי עד כה, ועל אף שניתנה החלטת בית המשפט קמא ביום 2.2.14, לא הגישה חגור כל בר"ע על החלטה זו, למרות שהיא מותירה, לכאורה, על כנה את ההחלטה על גילוי מסמכים בת.א 29886-09-12.

4.נוסיף ונאמר כי נוכח ההליך שנפתח ע"י חגור ברע"א 27832-11-13, הורה בית המשפט קמא על עיכוב ביצוע החלטתו מיום 9.10.13, רוצה לומר על עיכוב גילוי המסמכים עליהם הורה במסגרתו של תיק זה. החלטת העיכוב, לכאורה עודה שרירה וקיימת, כך שעד כה המסמכים נשוא ההחלטה מיום 9.10.13, טרם נמסרו לידי המבקשים.

5.לטענת המבקשים יש בדעתם להגיש בקשה לבית המשפט קמא לבטל את עיכוב הביצוע שנתן על החלטתו מיום 9.10.13 וככל שבית המשפט קמא יעתר לבקשתם זו הרי שכפועל יוצא מכך יקבלו את המסמכים להם עתרו והבר"ע אותה הם מתעתדים להגיש - תתייתר. מטעם זה הם עותרים לקבלת אורכה להגשת הבר"ע.

6. המשיבים מתנגדים למבוקש שכן לטענתם המועד להגשת בקשת רשות הערעור חלף. לבד מכך אין מקום ליתן אורכה להגשת בקשת רשות ערעור על מנת לבחון החלטה שאולי תינתן בעתיד ע"י בית המשפט קמא לגבי בקשה שטרם הוגשה.

פז מוסיפה וטוענת כי המבקשת מתעלמת מהעובדה כי גם היא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא מיום 9.10.13 ובקשה זו התקבלה ע"י בית המשפט קמא ביום 3.11.13 והמבקשים כל בקשה לביטולה של החלטה זו. מכל מקום, לטענת פז מעת שניתנה החלטת ביהמ"ש קמא מיום 2.2.14 הרי ש"נסגר נושא הגילוי הספציפי של מסמכי המחלוקת ונקבע שהמבקשים אינם זכאים לקבלם באופן שאין עוד תקומה להחלטה מיום 9.10.13 (ראה סע' 25 לתגובת פז), לפיכך בכל מקרה לא יתיתר הצורך של המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור ואין ליתן להם אורכה עד לאחר קבלת החלטת בית המשפט קמא בבקשה שהוגשה על ידם.

דיון:

7.המועד להגשת בקשת רשות ערעור נקבע בתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 והוא 30 יום מיום שניתנה ההחלטה; לצורך מתן ארכה למועד שנקבע בחיקוק נדרש "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות.

זאת ועוד, נפסק כי בקשה להארכת מועד יש להגיש לפני תום המועד אותו מבוקש להאריך, או סמוך ככל האפשר לפקיעתו (ראה: ע"א 81\725 יוסף עלי חוסין ענבתאווי נ' ג'מאל סלים חסון, טו(4)663 (12.09.1982).

8.ההחלטה נשוא הבקשה דנן, ניתנה ביום 2.2.14 ולטענת המבקשים נמסרה לידם ביום 5.2.14 ומתוך שכך הבקשה לאורכה הוגשה למעשה ביום האחרון להגשתה - 9.3.14 (שכן 8.3.14 הינו יום שבת).