האם בדין הורה בית המשפט לענייני משפחה, כסעד זמני, על הפחתת דמי המזונות עבור ילדיהם הקטינים של הצדדים אשר נקבעו בהסכם הגירושין שביניהם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, בכמחצית משיעורם - זוהי השאלה שבלב ההכרעה שלפנינו.
מבוא
בקשת הרשות לערער שלפניי מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 24.03.2025 שניתנה בתלה"מ 44307-12-24 בגדרה נקבע, כי בעקבות שינוי נסיבות מהותי שאותו לא יכלו הצדדים לצפות, על פיו הורחבו זמני השהות של ילדי הצדדים הקטינים עם המשיב, יופחתו דמי המזונות החודשיים בהם הוא מחויב מכוח הסכם הגירושין שבין הצדדים מהסך של 12,000 ₪ ל-6,300 ₪.
רקע כללי והשתלשלות העניינים בהליכים בין הצדדים המתנהלים בבית המשפט קמא
הצדדים, בני זוג לשעבר, שנישאו והתגרשו אשתקד בגט פיטורין, והם הוריהם של חמישה ילדים שכולם עודם קטינים: ... שבקרוב ימלאו לו 14 שנים, ... שבקרוב ימלאו לו 13 שנים, ... כבת 11.5 שנים, ... בן 8 שנים ו- ... כבת 5.5 שנים.
מעיון בתיקים שהתנהלו ומתנהלים בבית המשפט קמא עולה, כי נישואי הצדדים לא עלו יפה, ולפני כשנה פנתה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לישוב סכסוך. במסגרת הליך יישוב הסכסוך עלה בידי הצדדים לגבש הסכם גירושין המסדיר את כלל ענייני הגירושין, לרבות עניינים הקשורים באחריותם ההורית ומזונות ילדיהם הקטינים. הסכם הגירושין שנחתם בידיהם הובא לאישור בית המשפט המשפט, וביום 26.05.2024 בתום דיון שיוחד לטובת העניין, אושר ההסכם וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הגירושין").
בהסכם הגירושין נקבע, כי הקטינים יהיו תחת אחריותה המלאה של המבקשת ולא נקבעו הסדרי שהייה קבועים שלהם עם המשיב באמצע השבוע, כי אם נקבע, שהם ישהו עמו לפי רצונו, בהסכמת המבקשת ובהתאם ליכולותיו, ואילו בהתייחס לסופי השבוע נקבע, כי הקטינים ישהו עם כל אחד מן הצדדים לסירוגין החל מיום שישי בתום הלימודים במסגרות החינוך ועד יום ראשון בבוקר עם שובם למסגרות החינוך. באשר לדמי המזונות החודשיים נקבע בהסכם הגירושין, כי המשיב יישא בסך כולל של 12,000 ₪ עבור חמשת הקטינים, הכולל גם השתתפותו בהוצאות המדור שלהם ובמחצית מהוצאות החינוך, מהוצאותיהם הרפואיות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי ומהוצאות נוספות שפורטו בהסכם הגירושין.
במעמד הדיון באישור הסכם הגירושין עורר בית המשפט הקושי בגלום באי ההסדרה של זמני השהות של הקטינים עם המשיב באמצע השבוע, וכעולה מפרוטוקול הדיון, המשיב הצהיר וגם להצהרתו ניתן, כחלק בלתי נפרד מהסכם הגירושין, אישור ותוקף של פסק דין, כי הוא ישהה עם הקטינים בימי שני ורביעי בין השעות 16:00-20:00.
לא יצאו ימים רבים מאז אושר הסכם הגירושין וקיבל תוקף של פסק דין, והתעוררו מחלוקות בין הצדדים, הנסבות בעיקר סביב אחריותם ההורית וחלוקת זמני השהות של הקטינים עמם, ומשליכים גם על הפן הכלכלי, דהיינו על שאלת הנשיאה בהוצאותיהם. מעיון בתיקים המתנהלים בבית המשפט קמא עולה, כי למרבה הצער עצימות הקונפליקט בין הצדדים גבוהה, והיא נתנה אותותיה על מצבם הרגשי של הקטינים ועל תפקודם. בעקבות זאת פנה המשיב במהלך השנה האחרונה לבית המשפט ונקט בהליכים כנגד המבקשת, ובהם תובענה למסירת האחריות ההורית המלאה על הקטינים לידיו וקביעת ביתו כביתם המרכזי (להלן: "תביעת האחריות ההורית"); ותובענה לביטול ולחלופין להפחתת דמי מזונות הקטינים בהם הוא מחויב (להלן: "התביעה לביטול המזונות").
ביום 12.11.2024 התקיים דיון בהליך יישוב סכסוך אשר נפתח ע"י המשיב על רקע קונפליקט חריף בין הצדדים סביב שאלת האחריות ההורית והסדרי הקשר של הקטינים עמם. לאחר שנשמעו טענות הצדדים נקבע, כי עד למתן החלטה אחרת ישהו הקטינים אצל המבקשת בימים ראשון ושלישי ואילו אצל המשיב בימים שני ורביעי מתום הלימודים במסגרות החינוך ועד לבוקר המחרת, ובסופי שבוע ישהו לסירוגין עם כל אחד מן הצדדים החל מיום חמישי בתום הלימודים במסגרות החינוך ועד ליום ראשון בבוקר.
לאחר שתקופת עיכוב ההליכים תמה בלא שעלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, נסגר הליך יישוב הסכסוך, והמשיב הגיש את תביעת האחריות ההורית והתביעה לביטול המזונות, הנשענות על טענתו בעניין שינוי נסיבות מהותי עקב הרחבת זמני השהות של הקטינים עמו. בד בבד עמן הוגשו על ידו בכל אחד מן ההליכים גם בקשות לסעדים זמניים, הזהים לסעדים העיקריים שנתבעו בגדרם.
לאחר שהוגשה תגובת המבקשת לבקשות וכתבי הגנה מטעמה בשני התיקים, ניתנה ביום 26.12.2024 החלטה בתיק האחריות ההורית בגדרה הורה בית המשפט, על רקע טענותיהם הקוטביות של הצדדים ועצימות הקונפליקט ביניהם כמשתקף מהן, על עריכת תסקיר של עו"ס לסדרי דין בעניין הקטינים, ובו התייחסות לשאלת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מן הצדדים וכן המלצות טיפוליות. בנוסף נקבע, כי עד למתן החלטה אחרת תמשיך לחול ההחלטה האמורה בעניין זמני השהות שניתנה בהליך יישוב הסכסוך.
ביום 05.03.2025 הוגש ע"י עו"ס לסדרי דין תסקיר מפורט המתאר קונפליקט חריף בין הצדדים, אשר השפעתו השלילית והקשה על הקטינים ועל תפקודם ניכרת, אם כי בעקבות התערבות של גורמי הטיפול, נכון למועד הגשת התסקיר נצפתה רגיעה משמעותית במצב וזמני השהות שנקבעו ע"י בית המשפט מתקיימים באופן סדיר. שני הצדדים הביעו בפני עורכת התסקיר רצונם כי זמני השהות שנקבעו יוותרו על כנם ויעוגנו משפטית, תוך שהמבקשת עתרה, כי לזמני השהות של הקטינים עמה יתווסף, אחת לשבועיים, מפגש ביום חמישי. בנוסף הומלץ על ייצוב הרגיעה במצב המשפחה באמצעות הפנייתה לטיפול מתאים תחת פיקוחו של בית המשפט.
ביום הגשת התסקיר התקיימה ישיבת קדם משפט בשני ההליכים האמורים.
בתום הדיון בתיק האחריות ההורית, אומצו המלצות התסקיר במלואן ובנוסף נקבע, בהסכמת הצדדים, כי אחת לשבועיים לפני סוף שבוע שבו הקטינים שוהים אצל המשיב, תאסוף אותם המבקשת ביום חמישי ממסגרות החינוך, והם ישהו עמה עד השעה 20:00, אז תשיבם לבית המשיב.
בהמשך לישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק ביטול המזונות ניתנה ביום 24.03.2025 ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, בגדרה נקבע, בין השאר, לאמור: "... בהרחבת זמני השהות של הקטינים אצל האב, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 12.11.2025 אשר פורטה לעיל יש שינוי משמעותי בחלוקת נטל הגידול והטיפול בקטינים, אשר הוטל במסגרת הסכם הגירושין של הצדדים במלואו על האם. כאמור עפ"י הסכם הגירושין היו צריכים הקטינים לשהות עם האב פעמיים במהלך השבוע, 4 שעות בכל פעם, ללא לינה (ההדגשה במקור) וסופ"ש לסירוגין כולל לינה החל מיום שישי. ויודגש, בהסכם הגירושין שהוגש לאישור בית המשפט, הצדדים כלל לא הסדירו לקטינים זמני שהות עם האב. מכאן ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים אשר הגיעו להסדר לפיו האם תהיה אמונה על הטיפול הכולל בילדים תוך קבלת סכום מזונות משמעותי לצורך כך ואילו האב יקיים עימם מפגשים על פי הסכמתם ויכולתו. אלמלא הערת בית המשפט והבקשה להסדיר זמני שהות, אלה לא היו נקבעים כלל".
עוד נקבע במסגרת ההחלטה, כי שעה שכיום מקיימים הצדדים זמני שהות שוויוניים עם הקטינים, יש בכך משום שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להביא לבחינה מחודשת של דמי המזונות, גם טרם הכרעה בתיק העיקרי; כי בהתאם להלכה הפסוקה זמני השהות מהווים רכיב משמעותי מאד בפסיקת דמי מזונות; וכי נוכח הפערים הכלכליים המשמעותיים בין הצדדים יש להפחית ולא לבטל את חיוב המשיב לשאת בדמי מזונות, ובהמשך ואגב בירור התובענה יידרש בית המשפט לשאלת ההצדקה לביטול דמי המזונות כליל.
לפיכך נקבע, כאמור, כי יש להפחית את דמי מזונותיהם החודשיים של הקטינים מ- 12,000 ₪ ל-6,300 ₪.
המבקשת, אשר לא השלימה עם ההחלטה, הגישה בקשת רשות הערעור דנא ובד בבד עמה עתרה לעיכוב ביצועה.
בהתאם להחלטה שניתנה על ידי, עוכב ביצוע ההחלטה תוך שנקבע, בין השאר, מבלי להביע עמדה בשאלת סיכויי ההליך קמא וסיכויי ההליך הערעורי, כי שעה שעניין לנו בסעד זמני המשנה את המצב הקיים באופן משמעותי, ודחיית הבקשה לעיכוב הביצוע משמעה, דה פקטו, הוא שינוי המצב הקיים טרם הכרעה בהליך הערעורי; ובהינתן כי עניין לנו בסוגיה הכרוכה בטובת הקטינים וברווחתם; והיות שהכרעה בהליך קמא טעונה בירור עובדתי, לרבות בשאלת אומד הדעת של הצדדים עובר לעריכת הסכם הגירושין, בו שזורים כלל העניינים הכרוכים בגירושי הצדדים, יש לעכב ביצוע ההחלטה.
המשיב נתבקש להגיב לבקשה ועשה כן, ובהתאם לרשות שניתנה למבקשת הוגשה על ידה תשובה לתגובת המשיב.
בקשת רשות הערעור נקבעה לדיון בפניי, ברם הדיון נדחה לבקשת ב"כ המבקשת עקב מצבו הבריאותי. גם הדיון שנקבע תחת זה שבוטל נדחה לבקשת ב"כ המבקשת, תוך שנתבקש על ידו, כי ההכרעה בהליך תינתן על יסוד הכתובים וללא דיון. המשיב נתן הסכמתו לכך, ומכאן ההחלטה שלפנינו.
תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקשת, בית המשפט קמא שגה בקבעו, כי יש להפחית גובהם של דמי מזונות הקטינים, תחת ההנחה שמדובר בתביעה ראשונה, בהינתן כי דמי המזונות הוסדרו בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ומשכך רובץ על המשיב נטל מוגבר להוכחת שינוי נסיבות מהותי, אשר לא עלה בידו להרימו. לדידה, בניגוד לקביעות בית המשפט קמא, לא הוסכם בין הצדדים על חלוקה שוויונית של זמני השהות והדבר אף לא נטען ע"י המשיב בכתבי הטענות שלו. המבקשת קובלת אף על האופן בו התייחס בית המשפט קמא לטענותיה, וטוענת עוד, כי המשיב יצר מצג שווא בפני בית אשר הופרך על ידה באמצעות ראיות שהציגה בדבר קיום זמני השהות של הקטינים עמה; כן נטען על ידה, כי המשיב יצר מצג שווא באשר למצבו הכלכלי, ובפועל עסקינן באדם אמיד, בעל עסק עצמאי ועתיר ממון, ובתוך כך הלינה על כי בניגוד למתחייב על פי דין, צרף המשיב לתביעתו טופס הרצאת פרטים חסר הנעדר פרטים מהותיים, ובכך נגועה התנהלותו, ולו בכל הקשור בבקשתו לסעד הזמני, בחוסר ניקיון כפיים – מחדל שלא זכה לשום התייחסות מצד בית המשפט קמא ומותיר רושם, כי דעת בית המשפט ננעלה עוד טרם התברר ההליך. בתשובה שהוגשה על ידה לתגובת המשיב הוסיפה המבקשת וטענה, כי ההחלטה מושא הערעור מותירה אותה בלא אמצעים ראויים לגידול הקטינים כראוי ובהתאם לרמת החיים לה הורגלו; כי בהסכם הגירושין היא עשתה ויתורים כלכליים מפליגים תוך הסתמכות על דמי המזונות שנקבעו; כי בניגוד לנטען בתגובת המשיב, ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור ניתנה ללא כל בירור עובדתי והצדדים לא נחקרו על תצהיריהם; וכי ההחלטה אינה מידתית, יוצרת תוצאה בלתי הפיכה ויש בה משום עיוות דין.
על יסוד כל זאת עותרת המבקשת לקבלת רשות ערעור, לדיון בה כבערעור ולביטול ההחלטה בסעד הזמני על פיה הופחתו, כאמור, דמי מזונות הקטינים החודשיים מ- 12,000 ₪ ל-6,300 ₪.
המשיב טען מנגד, כי ההחלטה ניתנה לאחר בירור עובדתי מעמיק של בית המשפט קמא ועל יסוד הכרותו את נסיבות העניין משהסכם הגירושין אושר על ידו, והוא נדרש לעניין זמני השהות במסגרת הליך יישוב הסכסוך ועל יסוד האמור תסקיר העו"ס לסדרי דין שהוגש בהתאם להוראות בית המשפט. לדידו, סיכויי ההליך הערעורי קלושים, בהינתן כי ההחלטה מושא ההליך הערעורי מידתית, מנומקת ואינה יוצרת תוצאה בלתי הפיכה, ומשכך, אין להתערב בה ויש לדחות בקשת רשות הערעור. עוד טען המשיב, כי הסכמות הצדדים בעניין מזונות הקטינים נשענות על ההנחה, כי האחריות ההורית המלאה מונחת לפתחה של המבקשת, וזהו אומד הדעת של הצדדים, ומשנקבעו זמני שהות שוויוניים, ברי כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי, אשר המבקשת מתעלמת הימנו, הגם שטענה אחרת במסגרת ישיבת קדם המשפט. לדידו, מעיון בהסכם הגירושין עולה בבירור, כי ישנה הפרדה ברורה בין סוגיית זמני השהות ומזונות הקטינים ובין ההסדרים הרכושיים בין הצדדים. עוד נטען ע"י המשיב, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה הוצגו על ידו נתונים חסרים או כוזבים בעניין מצבו הכלכלי, ומכל מקום, עניין זה אינו רלוונטי לדיון שלפנינו, בהינתן כי הוא נסב סביב השינוי בהיקף זמני השהות של הקטינים עם המשיב ולא סביב הפערים בהשתכרות הצדדים, וממילא בית המשפט קמא נתן דעתו לכך בעצם הפחתת דמי המזונות ולא ביטולם כליל; בעצם קביעת דמי מזונות חודשיים בסך 12,000 ₪ נלקחו בחשבון הוצאות הקטינים שהן תלויות שהות. לטענתו, המבקשת העלתה בבקשתה טענות בדבר מצבה הכלכלי בלא שצרפה שום ראיה להוכחתן. יתר על כן, המבקשת טענה טענות שקריות בעניין העסקתה תוך צירוף מסמכים מזויפים. כן נטענו על ידה טענות חדשות שלא הועלו בפני בית המשפט קמא, ומשכך אין להידרש להן (יצוין, כי טענה זו נטענה באופן כללי וללא פירוט). בנוסף, המבקשת נישאה ומתגוררת עם בן זוגה הנוכחי וילדיו – עובדה שיש בה להשליך על חלקם של הקטינים בהוצאות המדור והחזקתו. כן נטען על ידו, כי ככל שההליך הערעורי ידחה עשויה לעלות טענה, כי המזונות "נאכלו", ובכך תצא המבקשת נשכרת, וגם את זאת יש להביא בחשבון.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הונח לפניי ובתיקים המתנהלים בבית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה, כי יש ליתן למבקשת רשות לערער על ההחלטה, לדון בה כבערעור בהתאם לרשות שניתנה ולקבל הערעור - כל זאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
כפי שנקבע בפסיקה, פסק דין הניתן בתביעה למזונות או כזה המאשר הסכם שעניינו דמי מזונות, אינו יוצר מחסום מוחלט בפני התדיינות חוזרת בעניין זה בכל עת, אולם הדבר כפוף להוכחת קיומו של שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב ששרר עת נפסקו או עת נכרת הסכם בעניין דמי המזונות שאושר וקיבל תוקף של פסק דין (ראו למשל: בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים; בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
כן נפסק, כי שינוי הנסיבות המהותי בנידון דידן הוא כזה שלא ניתן היה לצפותו מראש עת נכרת ההסכם או כאשר ניתן פסק הדין למזונות. למעשה, על הנסיבות החדשות להצביע על שינוי מהותי היורש לשורשו של פסק הדין ואין די בשינוי כשלעצמו (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187).
דהיינו, על המבקש שינוי בגובה דמי מזונות שנקבעו בהסכם רובץ הנטל להוכיח את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם ובין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהוכיח כי הוא לא יכול היה לצפותו מראש (בר"ע 305/08 פלוני נ' אלמוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
כן נקבע, כי לצורך הוכחת שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי בגובה דמי המזונות שנקבעו בהסכם גירושין "יש לדרוש שכנוע חוזר שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם" (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
ודוק, כאשר עסקינן בדמי מזונות של קטינים שנקבעו במסגרת הסכם גירושין שבין הוריהם, מוצבת בפני המבקש את השינוי בגובה דמי המזונות משוכה גבוהה יותר, והנטל הרובץ עליו הופך למוגבר, מן הטעם שהסכם גירושין מגלם מכלול הסכמות בין בני זוג שדרכם המשותפת הגיעה אל קצה, השזורות וכרוכות זו בזו ולרוב גם אוצלות זו על זו, ומשכך ראתה בו הפסיקה מעין "רקמה עדינה", אשר מזונות הקטינים הם אחד החוטים המרכזיים בו (בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
ברי, אפוא, כי לגובה דמי המזונות שנקבעו מתווסף אלמנט לא מבוטל של הסתמכות וכך נקבע בהקשר זה בפרשת שטיין הנ"ל: "אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין".
הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף עת עניין לנו בבקשה לסעד זמני מסוג צו עשה זמני בגדרה עותר מבקש הסעד לשינוי מיידי של דמי המזונות אשר נפסקו עוד בטרם התבררה תביעתו.
כידוע, תכליתם העיקרית של הסעדים הזמניים היא שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, דהיינו, סעד זמני נועד, ככלל, להבטיח כי מצב הדברים הקיים ביום הגשת התובענה יישאר בעינו עד למתן פסק הדין ולמנוע בכך מהנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין כך שהתובע ייאלץ לעמוד בפני שוקת שבורה ככל שתתקבל תביעתו [ראו: רע"א 2071/21 חצר אלף בית דוד המלך בע"מ ואח' נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (פורסם במאגרים האלקטרוניים) והפסיקה המוזכרת שם]. לפיכך, ברובם המכריע של המקרים נושאים הסעדים הזמניים שניתנים ע"י בתי המשפט אופי מניעתי. עם זאת, במקרים מסוימים אין בכוחו של סעד מניעתי להגן על זכויות התובע עד להכרעה בתביעה ולכן נתונה לבית המשפט הסמכות ליתן סעדים זמניים המשנים את המצב הקיים, כדוגמת צו עשה זמני. ואולם, נוכח הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות הנתבע הכרוכה לרוב במתן סעד זמני מעין זה, הלכה היא כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה עליו. משכך נקבע בפסיקה, כי סעד זמני הגורם לשינוי במצב הקיים עוד בטרם הוכרעה סופית התובענה ראוי שיינתן רק במקרים חריגים בהם נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה מאד, וכי לולא התערבותו צפוי להיגרם למבקש הסעד הזמני נזק משמעותי שאינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי.
כוחה של הלכה זו יפה שבעתיים עת הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי שנדרש בתובענה (ראו מני רבים: רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות, פורסם במאגרים האלקטרוניים; רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
ודוק, במקרים מעין אלה נתגבש בפסיקה הכלל לפיו זהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי אגב דיון בהליך מקדמי.
הגם שבפסיקה נשתרש הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים למעט במקרים חריגים, נסיבות המקרה שלפנינו באות בגדר אותם מקרים חריגים בהם מוצדקת התערבות ערכאת הערעור.
בענייננו, הסעד הזמני אשר נתבקש ע"י המשיב זהה לסעד העיקרי שנתבע על ידו.
לא נעלם מעיניי, כמובן, כי המשיב עתר לביטול חיובו במזונות הקטינים, ואילו בית המשפט קמא בדונו בבקשה לסעד הזמני הורה, כאמור, על הפחתתם בכמחצית.
דא עקא, שחרף הפערים בגרסותיהם של הצדדים לא נערך בירור עובדתי עובר למתן ההחלטה נושא דיוננו, הגם שהיא מביאה לשינוי המצב הקיים, שמקורו בפסק דין, כאמור, העומד בעינו.
אמנם בית המשפט השתית החלטתו על תסקיר העו"ס לסדרי דין ועל החלטה נוספת שניתנה על ידו בהליך הקשור על פיה הורחבו זמני שהות הקטינים עם המשיב כך שהם כוללים כיום גם לינה אצלו באמצע השבוע (5 לילות במחזורים בני שבועיים ימים), ברם לטעמי אין די בכך לצורך מתן הסעד הזמני שנתבקש.
אכן, זמני השהות של הקטינים עם המשיב הורחבו, ויכול שבסופו של יום יימצא ע"י בית המשפט, כי יש בכך כדי להצדיק הפחתה או ביטול של דמי המזונות, אך מסקנה כזו או אחרת בנסיבות כדוגמת אלו שלפנינו טעונה בחינה יסודית ומושכלת, ולא ניתן להסתפק בהשוואת זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין ובפסק הדין המאשרו אל מול זמני השהות המתקיימים כיום בהסכמה ובהתבסס על המלצות התסקיר. משעניין לנו, כאמור, בסעד זמני המשנה את המצב הקיים ועשוי אף לחרוץ גורלה של התביעה, שומה על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעת הצדדים לפיו הועמדו דמי המזונות החודשיים עבור הקטינים בהסכם הגירושין וכחלק מכלל ההסכמות בין הצדדים על 12,000 ₪.
מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 05.03.2025 עולה, כי הצדדים לא נחקרו כלל על טענותיהם שבמישור העובדתי, ושאלת אומד דעתם עובר לעריכת הסכם הגירושין לא נבחנה כלל. עיקר הדיון הוקדש לסוגיית זמני השהות וצרכיה הטיפוליים של המשפחה נוכח המשבר והטלטלה שעברו בני המשפחה, ובפרט הקטינים לאחר גירושי הצדדים לצד בירור עמדת המבקשת בשאלת סילוקן על הסף של תביעות המשיב (לאור דברי בא-כוחה במסגרת הדיון).
בית המשפט קמא הסיק מההסדרים בין הצדדים שעוגנו בהסכם הגירושין, כי על יסוד חלוקת זמני השהות של הקטינים עמם נקבעו דמי המזונות וזו הייתה הנחת העבודה שלו בלא שהדבר נבחן כאמור.
לא מן הנמנע, כמובן, כי אחד השיקולים שהניעו את הצדדים להסכמה בעניין גובה דמי המזונות החודשיים הוא חלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם, ברם שעה שעניין לנו בצדדים שיש ביניהם פערים כלכליים משמעותיים (ובית המשפט קמא נתן דעתו לכך), ושעה שדמי המזונות נקבעו בהסכמה כחלק ממכלול הסכמות המעוגנות בהסכם גירושין ובו הסדרים כלכליים נוספים לצד הסדרה של חלוקת האחריות ההוית בין הצדדים ויש לראותם, כאמור, כמקשה אחת, נדרשת בחינה זהירה טרם שינוי בגובה דמי המזונות, ובתוך כך גם, אך לא רק, הבחנה בין צרכים שהם תלויי שהות לכאלה שאינם.
יובהר, כי בניגוד לנטען ע"י המשיב, אין המדובר בהחלטה שניתנה בבקשה למזונות זמניים ובשאלת ההתערבות של ערכאה הערעור בה, לא ניתן לבחון אותה דרך פריזמה זו. כפי שהובהר לעיל, לפתחו של המבקש שינוי, ועל אחת כמה וכמה ביטול של דמי מזונות שנקבעו בפסק דין (בין אם לאחר הכרעה בהליך ובין אם במסגרת אישור הסכם בין ההורים) רובץ נטל מוגבר, לא כל שכן משהוא עותר לביטול או להפחתה מיידית שלהם במסגרת בקשה לסעד זמני. מתוך שכך והגם שככלל אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, במקרה דנא מוצדקת ההתערבות בהחלטה קמא, הן משום שעניין לנו בטובתם וברווחתם של הקטינים והן בשל הצורך האמור להכריע בשאלת קיומו של שינוי נסיבות מהותי בראי אומד דעת הצדדים.
עוד ובנוסף, מעיון בתיק קמא עולה, כי אין בו אופק להתדיינות בתובענה העיקרית, ולא נקבע מועד לדיון נוסף בהליך, וממילא הוא לא נקבע לשמיעת ראיות. לפיכך, הנזק שעלול להיגרם למבקשת ולקטינים כתוצאה מהותרת הסעד הזמני על כנו ככל שתידחה תביעת המשיב הוא גדול. יתר על כן וכפי שהובא לעיל מתוך פסיקת בית המשפט העליון, ככל שתתקבל תביעת המשיב באופן מלא או חלקי, נתונה בידי בית המשפט הסמכות לחייב בשל כך את המבקשת בפיצוי כספי, הגם שמדובר במזונות קטינים.
טרם נעילה יוער, כי אין בקביעות דלעיל משום התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא או הבעת עמדה בשאלת סיכויי ההליך קמא אלא שכאמור בנסיבות בהן לא נערך בירור עובדתי טרם מתן ההחלטה נושא דיוננו ודרך הילוכו של בית המשפט בכל הנוגע לאופן בו חושבו דמי המזונות לאחר ההפחתה (המשמעותית) איננה נהירה, באתי, כאמור, לכלל מסקנה שיש לבטל ההחלטה.
לפיכך ההחלטה מיום 24.03.2025 מבוטלת.
למען הסר ספק מובהר, כי אין בכך משום מחסום מפני התדיינות חוזרת בבקשה לסעד הזמני, ברם, כאמור, ובהתאם לקביעות דלעיל, ההכרעה בה טעונה בירור רחב ומעמיק יותר ברובד העובדתי ובחינה, בין השאר, של מאזן הנוחות ושל סיכויי ההליך קמא.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אוסיף, כי טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לפתרון מוסכם במחלוקת הנטושה ביניהם בראי טובת ילדיהם הקטינים, יחדלו מן המאבקים המשפטיים ויפנו משאבים לגידול ילדיהם בשיתוף פעולה, בנחת וברוגע.
חרף התוצאה אליה הגעתי, בנסיבות העניין לא מצאתי להשית על המשיב הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
העירבון שהופקד ע"י המבקשת על פירותיו יושבלידיה באמצעות בא כוחה.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ה, 08 יוני 2025, בהעדר הצדדים.
