החלטה
רקע ותמצית טענות הצדדים
1.לפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לביטול פסק דין אשר ניטל ביום 04.11.09 במעמד צד אחד בלבד, בהעדר התייצבות המבקש לדיון בעניינו (להלן: "הבקשה").
2.עניינה של התביעה דנן, הינו תשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת (להלן: "המשיבה"), לטענתה, עקב התרשלות מצד המבקש, מעקל מורשה במקצועו, בביצוע צו עיקול בעלי חיים שהוצא לבקשת המשיבה.
3.המבקש טוען, כי הזמנה לדיון לא נמסרה לו ו/או לבא-כוחו וכי לא ידע כלל על קיומו של הדיון. לשיטתו, מן הדין לבטל את פסק הדין שניתן נגדו מחובת הצדק הואיל ופסק-הדין שניתן היה פגום. לחילופין, היה וייקבע כי הזימון לדיון הומצא לו כדין, טוען המבקש כי יש מקום לבטל את פסק הדין ולתת לו את יומו בבית המשפט. עוד נטען, כי יש בידי המבקש סיכוי להצליח בהגנתו אם התביעה תנוהל לגופה. טענת ההגנה העיקרית שבפי המבקש היא, כי ביצע את עבודתו, כמעקל מורשה, בצורה מקצועית וכי לא נפל כל רבב בהתנהלותו לאורך כל הליך ביצוע צו העיקול.
4.המשיב הגיש תגובה במענה לבקשה בה עתר לדחות את הבקשה. המשיב טוען, כי המבקש ובא-כוחו ידעו אודות מועד הדיון, והא ראיה – ב"כ המבקש הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, בקשה אשר הוגשה כשבוע ימים לפני מועד הדיון. המשיב ציין, כי ביהמ"ש הורה לב"כ המבקש בהחלטתו מאותו מועד לצרף את עמדת הצד שכנגד והותיר את מועד הדיון על כנו. לטענת המשיב, היעדרות המבקש מן הדיון נעוץ ברשלנותו שלו ו/או של בא-כוחו, אשר החליטו על דעת עצמם להיעדר מן הדיון, על אף שביהמ"ש לא נעתר לבקשת הדחייה שהוגשה מטעמם, כאמור. עוד נטען, כי המבקש לא נשא בנטל הבאת ראיות לכאורה להוכחת סיכויי ההצלחה בהגנתו.
דיון והכרעה
5.לאחר עיון בבקשה ובתצהיר התומך בה וכן בתגובת המשיב, ולאחר שנתתי את דעתי למלוא טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לידי מסקנה כי יש להיעתר לבקשה, וזאת מהטעמים שיובאו להלן:
6.ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יכול להיעשות מכוח שתי עילות: האחת ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה; והשנייה ביטול על-פי שיקול דעת (ראו: ספרו של זוסמן, "סדר הדין האזרחי", עמ' 737-738).
7.אין חולק, כי המבקש ובא-כוחו ידעו אף ידעו על מועד הדיון שהיה קבוע ביום 04.11.09. ב"כ המבקש אף הגיש בתאריך 28.10.09, כ-7 ימים לפני מועד הדיון, בקשה לדחיית הדיון. בהחלטתי מאותו מועד הוריתי לב"כ המבקש לצרף את עמדת הצד שכנגד לבקשה והותרתי את מועד הדיון על כנו. ב"כ המבקש בחר, מטעמים השמורים עמו, שלא להתייצב לדיון, על אף שלא ניתנה כל החלטה המורה על דחיית הדיון, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. לאור זאת, פסק הדין שניתן בשל היעדרות המבקש מן הדיון, בדין ניתן. מכיוון שכך, אין מדובר בעילת ביטול מן הצדק ויש לבחון ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת.
8.המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים:
האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל דין; והשני סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט. לכל אחד מן השיקולים האמורים משקל יחסי, וככל שתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (ראה : ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133, 139).
9.ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפטיות. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה בעניין זה: ע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001 (1) בעמ' 1121). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה.
מן הכלל אל הפרט
10.בענייננו יש לבחון, ראשית, את סיבת אי התייצבותו של המבקש ולאחריה את סיכויי ההצלחה של התביעה על רקע הגנתו של המבקש.
11.אשר לסיבת אי-הופעת המבקש לדיון, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט בך בע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ" לז (3) 431, בעמ' 438:
"מהי הסיבה, אשר בגללה לא היתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעל משקל. אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם הסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק ועל מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (הדגשות הוספו).
12.בענייננו, נראה כי היעדרות המבקש מן הדיון, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה ברשלנות מסויימת מצד בא-כוחו, אשר ניתן לפצות עליה בתשלום הוצאות עבור אי-הנוחות והטרחה המיותרים אשר נגרמו למשיב בשל העיכוב שחל בבירור התובענה. אמנם מחדלו של ב"כ המבקש הוא אשר הביא למתן פסק דין בהעדר התייצבות, אולם לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או מהתעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר בפסיקת הוצאות.
13.השאלה השנייה אשר דנה בסיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית, ובשלב זה די להצביע על טענות הגנה סבירות (ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' תשיעית, בעמ' 356). "אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית" (ראו: ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון).
14. עיון בבקשה לביטול פסק הדין על צרופותיה מלמד, כי המבקש מראה נימוקי הגנה טובים אשר ראויים להישמע והמצדיקים ביטול פסק הדין. טענתו העיקרית של המבקש, לפיה פעל כמעקל סביר ללא שדבק בהתנהגותו כל פגם או רבב, היא שאלה שמצריכה בחינה ושמיעת גרסאות עובדתיות וטענות משפטיות של הצדדים, לכשייקבע התיק לשמיעה.