רמת טבעון - מעונות הורים בע"מ נ' מי כרמל בע"מ

החלטה

המבקשת הגישה תובענה שאותה היא ביקשה לאשר כייצוגית, ואשר עניינה גבייה שלא כדין של אגרות מים וביוב בתעריף גבוה מהתעריף המותר שנקבע בכללי תאגידי מים וביוב (תעריפים ושירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב) תש"ע–2009. לטענת המבקשת, בזמן הרלוונטי לתובענה ולבקשת האישור עיגלה המשיבה כלפי מעלה את הסכומים בחשבונות שהוציאה לצרכנים. במקורה הוגשה התובענה, והבקשה לאשרה כייצוגית, ביום 23.8.11 בבית משפט השלום בחיפה. ביום 27.10.11 הגישה המשיבה בקשה לסילוק התובענה על הסף וביום 14.2.12 נעתר בית משפט השלום בחיפה לבקשה והורה, על יסוד הנימוקים המפורטים בהחלטתו, על העברת הדיון לבית משפט זה. בו ביום ניתנה החלטה המורה על הגשת תשובה ותשובה לתשובה בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע–2010.

ביום 3.6.12 הגישה המשיבה הודעת חדילה, ולאחר שעיינתי בתשובת המבקשת הגעתי למסקנה שלכאורה היה מקום לדחותה, אף שלא מטעמיה של המבקשת. סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו–2006 ("החוק") מורה כי:

"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה – תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) ...".

ההסדר הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק הוא הסדר המקנה לרשות המנהלית (ולעניין זה דין המשיבה כדין רשות מנהלית (בש"א (י-ם) 10835/09 חברת הגיחון בע"מ נ' חיים קורפו (11.2.10)) "חסינות" בפני אישורה כייצוגית של תביעת השבה, אם הרשות המנהלית עומדת בתנאי הכפול שנקבע באותו סעיף, היינו, מסירת הודעת חדילה תוך תשעים ימים מעת שהוגשה בקשת האישור וחדילה בפועל של הגבייה שבעטיה הוגשה בקשת האישור (ת"מ 116/09 ויצו נ' מיתב (7.2.11); בקשת רשות הערעור נדחתה, בר"ם 1992/11 מיתב נ' ויצו (8.5.13)).

בענייננו חלוקים הצדדים בשאלה מתי חדלה המשיבה מן הגבייה הבלתי חוקית המיוחסת לה. המשיבה טוענת, והמבקשת חולקת על כך, שהיא חדלה מכך בחודש יולי 2011 ואף מבלי קשר לבקשת האישור. אלא שמעיון בטענות הצדדים עולה שאף לא אחד מהם התייחס לעובדה שבצד שאלת המועד שבו חדלה המשיבה מן הגבייה עצמה, המשיבה אינה עומדת בתנאי הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק, של מתן הודעה בדבר חדילת הגביה בתוך פרק הזמן של 90 ימים ממועד שהוגשה בקשת האישור. אין מחלוקת שהודעת החדילה הוגשה ביום 3.6.12 ובמועד זה כבר חלפה התקופה של 90 ימים הקבועה בסעיף 9(ב) לחוק, בין אם היא נספרת מהמועד שבו החל ההליך בבית משפט זה, היינו 14.2.12, ועל אחת כמה וכמה אם התקופה נספרת ממועד פתיחתו של ההליך בבית משפט השלום בחיפה, היינו 23.8.11.

כאמור, בנסיבות אלה, היה מקום לדחות את הודעת החדילה ולהורות על המשך הדיון בבקשת האישור. יחד עם זאת, משלא התייחסו הצדדים לעניין זה, ראיתי לנכון לאפשר להם להוסיף ולטעון בשאלה, ובה בלבד, אם נוכח איחורה של המשיבה במתן הודעת החדילה יש לדחותה ולהמשיך בדיון בבקשת האישור.

המבקשת תגיש טיעון קצר בעניין זה עד 31.7.13 והמשיבה תשיב בטיעון קצר עד יום 31.8.13. היקף הטיעון לא יעלה על שלושה עמודים לכל צד.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים.