פסק דין
לפניי תביעה שעניינה בטענת התובעת כי הנתבע, שהיה לקוח שלה כספקית שירותים בתחום הסלולר, נותר חייב לה סכום של 3,817 ₪. התביעה נתבררה בסדר דין מהיר, וכמצוות המחוקק – יהא פסק דיני תמציתי.
1.התובעת טענה בכתב התביעה שהגישה כי הנתבע התקשר עמה בהסכם לקבלת שירותי תקשורת (הסכם שלא צורף לתביעה), ולא שילם את הסכום הנקוב בחשבוניות שהפיקה, והן שצורפו לכתב התביעה.
2.הנתבע הודה בכתב הגנתו כי התקשר עם התובעת בהסכם כאמור. כן ציין כי בהתאם לתכנית הוא קיבל אפשרות גלישה באינטרנט בהיקף של GB5, תמורת 60 ₪ לחודש. הוא חלק עם זאת על כך שצרך את שירותי התקשורת כפי שיוחסו לו. לטענתו, משלא צורף לכתב התביעה פירוט השיחות, ביקש הוא מן התובעת את הפירוט ועלה כי החוב מיוחס לו בגין חריגה של עשרות ג'יגה-בייט בגלישה לאינטרנט. כל הגלישה לטענתו היא ליעד יחיד, המזוהה כ: "#999", שלידיעת הנתבע הוא אתר משחקים בשפה הגרמנית, שאינה שגורה בפיו. [נקדים ונאמר: טענת התובעת בהמשך הדרך, שלא בא עליה חולק, היתה כי המדובר בפשטות במרכזיה שלה, שדרכה מנותבת כל הגלישה של לקוחותיה"]. בכל מקרה, היקף הגלישה החריגה, שבעטיה החוב, אינו הגיוני לשיטת הנתבע. לסברתו הוא חב לנתבעת חוב של 60 ₪ לחודש בלבד, בהתאם להסכם שבין הצדדים, מוכפל בארבעה חודשי שימוש, וסך הכל 240 ₪, שגם אותם לא שילם לתובעת.
3.הצדדים לא הוסיפו על תצהירי האימות שהגישו, עד למועד הישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 23.10.13. משנסיון להביא את הצדדים לסיום ההליך משום דרכי פשרה לא צלח, נקבעה ישיבת הוכחות, שנתקיימה ביום 28.10.13, במהלכה נחקרו ביסודיות נציג התובעת מר שלומי גוליאן מזה והנתבע מזה. יצוין כאן כי בחקירתו של מר גוליאן אישר הלה כי אין בידו את ההסכם הספציפי עם הנתבע, אך כאשר נשאל כיצד נדע את תוכן ההסכם, השיב כי קיים הסכם יחיד לכל תכנית, שאינו משתנה. כאשר נתבקש להציג עותק מהסכם זה – הציגו, ובו מצוין כי הלקוח יכול לבחור בין חבילת גלישה של GB5 לבין כזו של GB 10 (כאשר הסכום החודשי המסוכם בין הצדדים אמור להיות ממולא בידי נציג המכירות), וכן כי מחיר החריגה מחבילה הוא של 0.15 ₪ לכל מגה-בייט מעבר למכסה (בעניין זה המדובר בסכום מודפס, ולטענת מר גוליאן – כזה שאין סטייה הימנו).
הנתבע, מצדו, תיאר בדבריו כי כיוון שהיקף הגלישה שלו בעבר היה GB3 לחודש, הסתפק בעצה אחת עם נציגת השירות בחבילה של GB5, והוסיף כי הובטח לו שעם התקרבות למכסה הגלישה תואט, קרי: לא יוכל לעבור את המכסה. יצוין עוד כי התובעת הביעה התנגדותה לכל הרחבת חזית.
4.הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, שעל עיקרי טענותיהם נעמוד בדיון. הגיעה עת הכרעה.
5.דין התביעה להתקבל. אנמק בתמציתיות. יודגש מראש כי מובן שעיינתי היטב בכל טענות הצדדים, ואין בהימנעותי מלהידרש לכל אחת מהן כאן כדי לגרוע מן המסקנה הסופית.
6.המדובר בתיק שתחילתו בחסר ראייתי: לא הוצג ההסכם, וניתן להבין כי ההסכם החתום בידי הנתבע אינו מצוי אצל התובעת. הנתבע מנסה להיבנות מנקודה זו. עם זאת, הנתונים שהוצגו, ודאי במהלך החקירות, די בהם לגבש מסקנות ברורות באשר לתוכנו של ההסכם. ראשית, קיימת הודאת בעל דין באשר לעצם כריתתו של ההסכם. בכתב ההגנה אף מציין הנתבע כי התקשר בעסקה הכוללת חבילת גלישה של GB5, ומוסיף כי הדבר נעשה תמורת 60 ₪ לחודש. תמציתו של ההסכם – ידועה אפוא. נותרת השאלה האם קיים תשלום עקרוני בגין חריגה מן הגלישה המותרת. הגיונם של דברים הוא כמובן שהתשובה היא בחיוב: מה לי בחירה בין חבילת גלישה של GB5 לכזו של GB10, אם הלקוח יכול לגלוש בהיקף של יותר מאשר GB5 בלא לשלם. אולם כאן באה עדותו של מר גוליאן ומשלימה את התמונה כל צרכה: הוצג אותו הסכם "שלדי" (קרי: זה הקודם למילויו בעסקה הקונקרטית), שלטענתו, שהיתה אמינה, כל אחד מן הלקוחות חותם עליה. אותו הסכם כולל את השורה שאינה בת-שינוי, על אודות עלות של 0.15 ₪ לכל מגה-בייט חריגה מחבילת הגלישה. מנגד, באה טענה של הנתבע, בשפה רפה ותוך שינוי חזית, טענה שהתקשיתי לקבלה כנכונה, שלפיה הבין מנציגת המכירות כי כלל לא ניתן לחרוג מ- GB5 גלישה, וכי זו תואט, כנראה עד תיעצר בקו הגבול.
הנה כי יש לקבוע כי לפנינו הסכם, שתוכנו ידוע, אפילו ההסכם הקונקרטי לא הוצג.
7.בהינתן הסכם, יש לשאול האם חרג הנתבע מהיקף הגלישה שהוסכם עליו. אף בעניין זה התשובה היא בחיוב. אמנם, פירוט השיחות (קרי: נתוני הגלישה) לא צורף לכתב התביעה. אך הוא היה בידי הנתבע. הוא לא צירפו לכתב ההגנה, אף שטען טענות על בסיס אותו פירוט שיחות. אף במהלך הדיון, כאשר התובעת נכונה היתה להציג אותו פירוט, התנגד לכך ב"כ הנתבע, וסופם של דברים שאותו פירוט לא צורף. אולם כבר מכתב ההגנה של הנתבע, תוכן הפירוט ידוע: כי הפירוט מצביע על חריגה של GB25 מן החבילה המותרת (סעיף 3(ח) לכתב ההגנה). משמעות הדבר: חוב שהוא כסכום התביעה, חסר החוב החודשי של 60 ₪ לחודש עבור התכנית, שאף הוא לא שולם.
8.הנתבע העלה טענות באשר לחוסר ההגיון של הגלישה. אולם כאן עסקינן בטענת הודאה והדחה, שלא זכתה לפירוט של ממש. כאמור, הנתבע לא הציג וסירב שיוצג פירוט השיחות, כך שבית המשפט אינו יכול לקבוע את הגיונם של דברים שלא הוצגו לפניו. גם הטענה שלפיה המדובר באתר גרמני זכתה לתשובה מניחה את הדעת מפי התובעת (כי המדובר במספר המרכזיה שלה, דרכה מבוצעת כל הגלישה), בלא תשובה של ממש או הסתייגות של הצד שכנגד. באופן דומה, קיים קושי בטענת הנתבע כי "לא הגיוני" שעסק משך שעות ארוכות ביום בגלישה. אין כל אפשרות לקבוע כיצד התרחשה אותה גלישה: האם גלש הנתבע שעות ארוכות (שאינן ידועות, משלא הציג את הפירוט)? האם היה זה נסיון אוטומטי של הטלפון הנייד לקבלת נתונים בתוכנות פתוחות, אפילו עת הנתבע ישן שנת ישרים? האם יש לכך קשר לכך שהטלפון, כפי שהתגלה במהלך החקירה הנגדית, הוא "פרוץ"? האם יש לכך קשר למספר תוכנות כבדות, שעיון ב"כ התובעת במכשיר (בהסכמת הצד שכנגד) גילה? קשה לדעת. תשתית – לא הונחה. אולם בעניין זה לא מצאתי כי יש להלין על התובעת, שיש בידיה (אין חולק) רישומים על ביצועה של אותה גלישה נרחבת ומסיבית. את ההסברים, ולו בבחינת נטל הבאת הראיה (אפילו לא נקבע כי נטל ההוכחה הוא על הנתבע, בטענת ההודאה וההדחה שלו), היה על הנתבע לספק, והוא לא התיימר לספקם.
9.בכך לא תמה הדרך. בסיכומיו העלה הנתבע באמצעות בא כוחו מגוון נרחב של טענות מעניינות, על אודות חטאיה ומחדליה של התובעת. כך, הוא טוען לדוגמה למצגי שווא של התובעת בעת כריתת ההסכם; לאי התאמה בין החיוב בפועל לבין מה שהוצג לו בדוכן בידי נציגת השירות של התובעת; לאי-עמידה של התובעת בתקנות צרכניות שונות; להיות ההסכם שבין הצדדים נוגד את תקנת הציבור ולא מידתי; ולמחדל של התובעת הגלום באי-משלוח הודעה על חריגה מגלישה.
10.טענות הנתבע שהועלו בשלב הסיכומים הן חדות והיה יכול להיות עניין רב בבחינת התמודדותה של התובעת עם טענות אלה. ברם אליה וקוץ בה: המדובר בטענות שניתן להגדיר את ליבתן כהרחבת חזית, טענות שמשולבות בהן פרזומפציות עובדתיות ומשפטיות, אשר לתובעת לא היתה אפשרות להתמודד עמן ואף לא סברה כי שומה יהיה עליה להתמודד עמן. את הגנתו תחם הנתבע בכתב הגנתו. התובעת התנגדה בתוקף לכל נסיון להרחבת חזית, ונסיונות כאלה החלו להסתמן כבר בשלב החקירות. לא ניתן להעלות לראשונה טענות אלה בסיכומים.
11.ראוי להדגיש: העובדה שהנתבע (לפי דרישתו הנמרצת שלו) ראה את ההסכם ה"שלדי", המגלם למעשה את ההסכם שלו עצמו, רק בשלב ההוכחות, אינה גורעת מהיות טענותיו הנוספות משום הרחבת חזית. הנתבע ידע היטב מהו קו התקיפה של התובעת כבר בעת הכנת כתב ההגנה. הוא ידע היטב כי התובעת סבורה שקמה לו חובה לשאת בתשלום בגין גלישה חורגת, ואפילו היקפה היה ידוע לו ודרך חישובה היו ידועים לו מן החשבוניות שצורפו. ברם הוא לא העלה טענות בעניין חוקיות ההסכם, מצגי שווא של נציגת שירות מצודדת, אי-הודעה על התקרבות לגבול החבילה, ומגוון נרחב נוסף של הטענות שמצאו דרכן רק לסיכומים (ומיעוטן – למהלך הדיון). בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בטענות האמורות (שיוער כי גם לגופן רחוקות מלהיות פשוטות) כדי לקעקע את המסקנה של חבות הנתבע לשאת בחוב הנקוב בכתב התביעה.
12.התביעה מתקבלת אפוא. הנתבע יישא בסכום התביעה, 3,817 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן באגרת המשפט שבה נשאה התובעת. בנסיבות העניין, משמצא עצמו הנתבע נושא בתשלום גבוה לאין שיעור משנתכוון לו ככל הנראה, ונוכח ההתנהלות הדיונית שאינה חפה מקשיים של התובעת, הרי שלא ראיתי להוסיף ולהכביר על הנתבע אף חיוב בשכר טרחת עורכי דינה של התובעת.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.