רמות התמר בע"מ נ' אי אקס אי מובייל (מו"פ) בע"מ

החלטה

1.דין הבקשה להתקבל, ודין כותרת התביעה להימחק.

2.אמנם, נכון הוא כי הפסיקה מקלה בדרישות הכתב בתביעות לפי סדר דין מקוצר, אולם להקלה זו יש גבולות, ועליהם יש להקפיד, שעה שסדר דין זה פוגע בכללי סדר הבאת הראיות הרגילים, בכך שהנתבע הוא שנאלץ להעיד ראשון.

3.הדרישות הקבועות בתקנות הן 3 במספר, כפי שציינו שני הצדדים נכונה (על פי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984): תביעה על סכום כסף קצוב, התבססות על הסכם או התחייבות (מפורשים או מכללא), וראיה בכתב "עליהן". מלשון זו יש ללמוד, כי הראיה בכתב צריכה לבסס את היות התביעה על סכום כסף קצוב; דהיינו: ל"קציבות" הסכום יש להביא ראיה בכתב. דומה הדבר לתביעה בין ספק ללקוח, המבוססת על תעודות משלוח (אפילו חתומות על ידי הלקוח), שאין בהן זכר למחירי המוצרים שסופקו. תביעה כזו, כפי שכתבתי במספר מקומות אחרים (ראה לדוגמא ת.א. (נת') 7311/05 (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט)), אינה כשרה בעיני להידון לפי סדר דין מקוצר. אותה ראיה בכתב, כמעט מיותר להזכיר, צריכה להיות כזו שיצאה מאת הנתבעת, או חתומה או מאושרת על ידה (ר' הפסיקה המובאת באותה החלטה בת.א. (נת') 7311/05).

4.עניין נוסף העולה מהתקנה הוא, כי על אותו הסכם (או אותה התחייבות) להיות בין הצדדים לתביעה. הדבר אמנם לא נכתב במפורש, אולם מתיישב על השכל הישר ועולה בקנה אחד עם פרשנות הגיונית של התקנה.

5.במקרה דנן מדובר בתביעה שהגישה חברה, הטוענת שהיא חברת הניהול של נכס מושכר, נגד חברה אחרת, ששכרה את הנכס. בין התובעת לנתבעת אין הסכם ישיר, וההסכם שצורף לכתב התביעה הוא בין הנתבעת לבעלי הנכס. התובעת אינה נזכרת בו, אם כי כלולה בו התחייבות של הנתבעת לשלם את דמי הניהול עבור הנכס.

6.התובעת מסתמכת, לפי טענותיה בתגובה, גם על יתר צרופות כתב התביעה, שהן חלופת מכתבים בין מי מטעם הנתבעת לבין מי מטעם התובעת, ומהם עולה לכאורה, כי אכן ישנה התחייבות של הנתבעת לשלם לתובעת סכומי כסף, וכי היא אף משלמת לה סכומי כסף שונים.

7.יתכן כי בצירוף המכתבים להסכם ניתן להסיק, ולו "מכללא", כי ישנה התחייבות, שעליה ניתן להשתית תביעה לפי סדר דין מקוצר, גם כלפי התובעת; ברם, אין בכל אלה כדי לענות על התנאי של קציבות סכום התביעה, במובן של סכום קצוב שיש לגביו ראיה בכתב.

8.על פי כתב התביעה, מבוסס סכום התביעה על כרטיס הנתבעת בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת – הא ותו לא (ההסכם אינו כולל פירוט הסכומים שיש לשלם, כלל; אף ההתכתבות אינה מבססת את סכום התביעה או את הנתונים המשמשים יסוד לחישובו). משכך – עסקינן ב"ראיה" שאינה אלא יציר כפיה של התובעת; ועל כן, אינה ראויה לשמש "ראיה בכתב" לצורך תקנה 202 הנ"ל.

9.בשולי הדברים אעיר, כי לא מצאתי ממש בטענות התובעת בתגובתה, לעניין העדר אזכור של טענת הגנה כלשהי בבקשה; ברי, כי כל עניינה של בקשה למחיקת כותרת הוא, שהנתבעת אינה נאנסת לחשוף את הגנתה בשלב זה, והבקשה כולה נשענת על פגמים נטענים בכתב התביעה עצמו, בלבד.

10.התוצאה היא, שהתביעה אינה כשרה להידון לפי סדר דין מקוצר, איפוא, ואני מורה על מחיקת הכותרת והעברת התביעה לסדר דין רגיל. אכן, חז"ל כבר הורונו כי יש דרך קצרה שהיא ארוכה, ודרך ארוכה שהיא קצרה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בבקשה זו, בסך של 1,800 ₪.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.