החלטה
לפני בקשה לביטול פסק דין.
רקע להליך:
המדובר בהליך בו נתבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד המצהיר כי ה"ה ריכמן (להלן:"המשיבים) זכאים לקזז מפני חובם בפיגור בגין ההלוואות שנטלו מבנק כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: "המבקש" או "הבנק") והמובטחות במשכנתא את הסך של 105,984 ₪. עוד נתבקש ביהמ"ש להצהיר כי הואיל וסכום הפיגור, לאחר הקיזוז, אינו עולה על 10% מיתרת ההלוואה הבלתי מסולקת יש להורות על סגירת תיק הוצאה לפועל מספר 02-41294-07-7 באשר המבקש אינו עומד בהוראות סעיף 81ב1 (ג)3.לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז-1967
המשיבים הינם בעל ואישה אשר נטלו ביום 21 פברואר 1992, מאת המבקש הלוואות מובטחות במשכנתא, בסך כולל של 500,000 ₪ כדלקמן:
א. הלוואה מס י 686122082
ב. הלוואה מס י 686122095
בהתאם לנטען בהמרצת הפתיחה, במהלך שנת 2004, לאחר שכבר החלו להתבצע תשלומי המשכנתא, גילו המשיבים לתדהמתם כי המבקש גובה מהם כספים בגין 2 פוליסות ביטוח שונות ביחס לאותה הדירה. נטען כי המבקש ערך פוליסת ביטוח עבור הדירה בגין כל הלוואה והלוואה בנפרד וחייב המשיבים בעלות הפרמיה פעמיים. פניות המשיבים בבקשה לזכותם רטרואקטיבית בגין סכומים בהם חוייבו ביתר, עקב מחדלי המבקש בהנפקת כפל פוליסות ביטוח לא נענו. בהעדר תגובה מצד המבקש שיגרו המשיבים הודעת קיזוז לפיה סכומי היתר שנגבו בגין כפל פוליסות מקוזזים מפני תשלומי המשכנתא. בתגובה ולאחר תכתובת בין ב"כ הצדדים, נקט המבקש בהליכי כינוס, אשר הסתיימו בפשרה. לאחר מכן נפתח נגד המבקשים תיק הוצל"פ לעיל.
המשיב בתגובתו, לא טען כל טענה לעניין חיובי היתר או עמידה בהוראות סעיף 81ב1 (ג)3.לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז-1967. כל שנטען היה טענת סף ולפיה דין ההליך להתברר במסגרת ההוצל"פ ולחילופין כי הוכרע כבר במסגרת זו, על ידי כב' הרשמת גץ בהחלטתה מיום 4 פברואר 2010 (צורפה נספח יב' להמרצה).
ההליכים שהתקיימו לפני
בדיון שהתקיים בהמרצה, ביום 20 ספטמבר 2010, עלה כי הגם שהוסכם בין הצדדים על מתווה לסיום תיק ההוצל"פ לעיל, בהתאם להמלצתה של כב' הרשמת גץ, הרי שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה חשבונאית לגבי הסכום אותו יש לקזז כאמור, בגין חיובי היתר, בהעדר שיתוף פעולה מצידו של הבנק וחוסר האונים של המשיבים. בנסיבות אלו הוגשה ההמרצה לביהמ"ש זה. לפיכך, בדיון שהתקיים כאמור לפני הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר באה לידי ביטוי בהחלטתי במסגרת הדיון, כדלקמן:-
"בהתאם לעמדת המבקשים (במסגרת ההמרצה, כאן הם המשיבים – ס.ר.ז), אשר נתמכה בחוות דעת (נספח י' לבקשה), המבקשים זכאים לקיזוז סכומי הפיגור בהלוואות בסך של 90,947 ₪.
ניתנת שהות למשיבה (בהתאמה להערתי לעיל, המבקש כאן – ס.ר.ז.) להודיע האם היא חולקת על חוות דעת זאת וזאת בתוך 45 יום מהיום, יובהר כי ככל שהמשיבה חולקת על חוות דעת זאת, יהיה עליה להגיש בתוך 45 יום חוות דעת רו"ח ערוכה כדין.
נרשמת הודעת ב"כ המבקשים כי הוא אינו עומד על הבקשה בסעיף 14 לבקשה.
נדחה לתז"פ ליום 10/11/10 לקבלת עמדת המשיבה והודעת הצדדים לגבי כוונתם להמשך ניהול ההליכים בתיק זה."
ביום 9 נובמבר 2010, בחלוף המועד שנקבע כאמור, שעה שלא התקבלה כל הודעה או חו"ד חולקת מטעם הבנק, עתר ב"כ המשיבים כי תתקבל התביעה בהתאם למבוקש. לפיכך ובהעדר חו"ד נגדית מטעם הבנק, או הודעה כי הוא חולק על התחשיב כאמור, עד למועד שהוסכם, ניתן פס"ד ביום 10 נובמבר 2010 לפיו קיבלתי את תביעת המבקשים להצהיר כי יש לקזז מסכומי הפיגור בגין המשכנתאות שנטלו על ידם מהמשיב, את הסך של 90,947 ₪. (המבקשים בפסה"ד הם המשיבים בבקשה כאן) כן חייבתי את המבקש בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪.
ביום 27 דצמבר 2010 הוגשה על ידי המבקש "בקשה לביטול פס"ד בהעדר". במסגרת הבקשה נטען כי בשל תקלה טכנית ושגגה לא שוגרה חוה"ד חשבונאית מטעמו במועד. עוד הודה המשיב כי בהתאם ל"תחשיב" שבוצע על ידי מרשו, נגבו תשלומי יתר בגובה של 25,415.82 ₪ בלבד ולא כפי שנטען על ידי המשיבים. בנסיבות אלו נטען כי אין זה צודק לסגור את התיק ההוצל"פ ולקבל טענת המשיבים. עוד טען הבנק כי יש לדחות את ההמרצה על הסף, נוכח קיומו של תיק הוצל"פ. בנוסף, ביקש הבנק לעכב ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו עליו במסגרת פסה"ד.
יודגש כי חו"ד חשבונאית הוגשה לביהמ"ש רק ביום 2 מרץ 2011, במסגרת תשובתו של המבקש לתגובת ב"כ המשיבים.
ביום 14 יולי 2011, התקיים דיון בבקשה. לדיון בבקשה לביטול פסה"ד לא התייצב מצהיר מטעם המבקש וגם לא עורך חוה"ד מטעמו. ב"כ המבקש חזר על בקשתו, עוד נטען כי למשיבים מונה כונס נכסים וכי היה מקום לזמנו לדיון. ב"כ המשיבים חזר גם הוא על טענותיו והפנה להתנהלותו הלקויה של המבקש, זלזול מתמשך במרשיו ובביהמ"ש. בנוסף, נטען כי הבקשה לביטול הוגשה באיחור וללא שהוגשה בקשה להארכת מועד או תצהיר או כל נימוק למועד בו הוגשה. (לטענת ב"כ המבקשים מסר את העתק פסה"ד למשיב ביום מתן פסה"ד).