רייניץ חיים ואח' נ' רוני טיי ר

פסק דין

רקע כללי בתמצית

1.בפני תביעת התובעים להחזר הלוואות אשר ניתנו על ידם לטענתם, לנתבע, בסך 2,500 $ (קרן) משנת 1985, ובסך 29,000 $ (קרן) משנת 1995 (ר' נספח א' לכתב התביעה).

2.לטענת התובעים, נוכח מצבו הכלכלי של הנתבע הם נתבקשו על ידו ליתן לו, מעת לעת ,הלוואות ושתי ההלוואות נשוא התובענה לא הוחזרו על ידו ולפיכך נתבע הוא להשיב תמורתן, בסך כולל של 201,741 ₪.

3.הנתבע בפתח כתב הגנתו טען כי עילת התביעה המתייחסת להלוואה הראשונה בסך 2,500 $ אשר ניתנה בשנת 1985 התיישנה, ולחלופין כי הלוואה זו הושבה בשנת 1993 – 1994.

בהתייחס להלוואה השנייה בסך 29,000 $ גם לגביה טען הנתבע טענת התיישנות, וזאת נוכח העובדה שההסכם בעניינה נחתם בשנת 1995 (ר' סעיפים 4-5 לכתב ההגנה).

4.עוד טען הנתבע בהתייחס להלוואה בסך 29,000 $, כי בשנת 1995 ביקשו התובעים להכשיר את הקרקע לקראת יציאתם מקיבוץ בית קמה, והם סיכמו עמו על כניסתם כשותפים לעסק הפיצוחים אותו פתח באותה עת, וכי בתמורה לחלקם בשותפות (50%) שילמו הם לו סכום של 29,000 $ אשר הושקע על ידו ברכישת ציוד.

5.לטענת הנתבע בשנת 2001 עזבו התובעים את הקיבוץ והחליטו להפוך משותפים המסתירים שותפותם מהקיבוץ למי שגם כן עובדים בעסק, ומושכים ממנו שכר, וכך אף החל התובע לעבוד במקביל לנתבע בעסק, ושניהם משכו שכר של 4,000 ₪ לחודש עד שלקראת חודש נובמבר 2002 טען התובע כי העבודה קשה לו, בגלל מגבלתו הבריאותית, והוא נסע לארה"ב לבדוק אפשרות לעבודה שם.

לשיטת הנתבע התובעים נטשו את השותפות כאשר ראו שמצבה קשה והיא מפסידה כספים.

הם עשו יד אחת עם אשתו ובחרו לנהל תובענה זו כנגדו.

עוד מוסיף הנתבע ומציין, כי בשנות השותפות היא הפסידה כספים רבים והוא שמר על זכותו לתבוע את התובעים בתביעה שכנגד או בתביעה נפרדת.

ההלוואה בסך 2,500 $

6.לטענת התובעים בשנת 1985 הם הלוו לתובע את הסך של 2,500$ כדי שזה יוכל לשלם באמצעותו שכ"ט עורך דינו אשר טיפל לו בכל ענייני הגירושין (ר' סעיף 14 לתצהיר התובע, סעיף 8 לתצהיר התובעת, סעיף 6 לכתב התביעה).

7.במענה לשאלות ב"כ הנתבע ציין התובע בעדותו כי מתן ההלוואה בסך 2,500 $ לא נרשם, הוא נשאל האם ביקש אותם והשיב "כן, במהלך התקופות" ואף טרם מתן ההלוואה השנייה (1995), והנתבע הרי שהוא "כמו תמיד לא החזיר" (עמ' 14 שורות 9 – 16).

8.התובעת בעדותה ציינה כי את הסך של 2,500$ הנתבע לא החזיר (עמ' 21 שורה 29).

9.הנתבע בעדותו לא הכחיש כי קיבל את הסך של 2,500 $ בשנת 1985, אך לטענתו, הוא החזיר בפועל את הכסף (עמ' 30 שורות 27 – 33).

10.מבחינה עובדתית אם כן עולה כי אין מחלוקת שההלוואה בסך 2,500 $ ניתנה לתובע בשנת 1985.

מבחינה משפטית סבורני כי דין טענת הנתבע, כי התובענה בגין עילה זו התיישנה, להתקבל.

11.התובע הודה בחקירתו כי דרש את החזר ההלוואה במהלך התקופות ואף לפני שניתנה ההלוואה השנייה בשנת 1995.

12.סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות קובע ביום שבו נולדה עילת התובענה, סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות בעניינים שאינם מקרקעין היא 7 שנים.