רייך נ' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת עותרת לקבל פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו למכוניתה בתאונה שאירעה ביום 8.3.2010, בכביש 443, בכיוון ירושלים, לא הרחק מגבעת זאב.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר ב"תאונת שרשרת"; התאונה אירעה לאחר שהתובעת הבחינה בתאונה שאירעה על הכביש לפניה. היא הצליחה לבלום את מכוניתה בעוד מועד, אולם, נתבע 2, שנהג במכונית שלאחריה, התנגש במכוניתה מאחור. אין מחלוקת גם, שמכונית שלישית, שבה נהג מר ערן לרמן, פגעה, במהלך התאונה, באחורי מכוניתו של נתבע 2 והדפה אותה אל עבר המכונית של התובעת. ואולם, סלע המחלוקת הוא האם אירעה פגיעה זו לאחר שהמכונית של נתבע 2 כבר פגעה במכונית התובעת, או שפגיעת רכבו של נתבע 2 ברכבה של התובעת נבעה מפגיעת רכבו של מר ערן לרמן לרכבו של נתבע 2.

3.נתבעת 1 היא החברה המבטחת את נתבע 2, ואילו נתבעת 3 היא חברת הביטוח המבטחת את מר לרמן.

4.לטענת התובעת, היא הבחינה בתאונת השרשרת שלפניה והצליחה לבלום את מכוניתה, ומיד הפנתה את מבטה אל המראה הפנימית ברכב מתוך תקווה שנהג המכונית שאחריה יצליח לבלום את מכוניתו ולא יתנגש בה. לדבריה, היא הבחינה במכוניתו המתקרבת אליה ואז חשה חבטה בחלק האחורי של מכוניתה.

לשאלות נציג נתבעת 1 השיבה, כי היא הרגישה בחבטה אחת בלבד במכוניתה, וציינה כי היא אינה זוכרת אם לפני הפגיעה או לאחריה שמעה קול חבטה נוספת.

התובעת הגישה מספר תצלומים שצילמה מיד לאחר התאונה, בהם ניתן לראות את פגיעת מכוניתו של נתבע 2 במכוניתה ואת מצב הרכבים מיד לאחר קרות התאונה. מן התצלום עולה, כי נתבע 2 הצליח אמנם להסיט את מכוניתו לצד ימין בניסיון להימנע מפגיעה במכונית התובעת, אולם לבסוף פגע החלק השמאלי–קדמי של מכוניתו בחלק הימני-אחורי של מכונית התובעת והסב לה נזק.

יש לציין, כי לא הוגש תצלום שבו ניתן לראות את פגיעת מכוניתו של מר לרמן במכוניתו של נתבע 2.

5.נתבע 2 מסר בעדותו, כי התאונה אירעה באחד העיקולים של כביש 443. לטענתו, הוא הבחין בפקק שנוצר בהמשך הכביש והצליח לבלום את מכוניתו במועד, ואולם כעבור שתיים או שלוש שניות הוא הרגיש חבטה מאחור שהדפה אותו אל עבר מכונית התובעת שעמדה לפניו. לדבריו, מיד כשחש את הפגיעה מאחור הוא סובב את ההגה ימינה במטרה להימנע מפגיעה במכונית התובעת, אך ללא הצלחה.

6.מטעם נתבעת 3 נשמעה עדותו של מר לרמן, נהג הרכב השלישי. לרמן טען בעדותו, כי הוא נהג את מכוניתו בצורה סבירה בהתאם לתנאי הדרך, כאשר לפתע סטתה המכונית שלפניו ימינה בצורה חדה ובלמה, ועוד לפני שעלה בידו להבין מה גרם לנהג המכונית לעשות כן, הוא בלם בחוזקה את מכוניתו, אך לא הצליח למנוע את התאונה, והוא פגע בה מאחור.

לרמן ציין בעדותו, כי הוא אינו יודע אם מכוניתו של נתבע 2 פגעה במכונית התובעת לפני שפגע בה עם מכוניתו מאחור, או שמא היא נהדפה אל מכונית התובעת כתוצאה מפגיעת מכוניתו בה.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מבכרת את גרסת נתבע 2 על פני גרסתה של נתבעת 3, וזאת – מן הטעמים הבאים:

הגרסה שנטענה על ידי נתבעת 3 בכתב הגנתה היתה, כי נתבע 2 הוא שפגע את הפגיעה העיקרית במכונית התובעת, ורק לאחר מכן נפגע מאחור על ידי מכוניתו של לרמן. ואולם, אם נכונה גרסה זו, כי אז היתה התובעת אמורה להרגיש שתי חבטות במכוניתה: חבטה ראשונה כתוצאה מפגיעת מכוניתו של נתבע 2, וחבטה נוספת כתוצאה מפגיעת מכוניתו של לרמן והדיפת מכוניתו של נתבע 2 לעברה. אלא, שכאמור, התובעת ציינה בעדותה, כי היא הרגישה חבטה אחת בלבד, ועובדה זו מלמדת, כי פגיעת מכוניתו של לרמן במכונית נתבע 2 קדמה לפגיעה במכונית התובעת, ואף שהיא זו שגרמה לה.

יתירה מכך, מסקנה זו לא הוכחשה על ידי אף אחד מהעדים, גם לא על ידי מר לרמן עצמו, שבהגינותו אמר, כי אין לו דרך לאשר או לשלול קביעה זו.

8.העולה מן האמור: אני קובעת, כי הנזקים למכונית התובעת נגרמו מן הטעם שמר לרמן לא שמר על מרחק מספיק מהרכב שלפניו ולא עלה בידיו לבלום את רכבו בעוד מועד וכתוצאה מכך פגע במכונית נתבע 2 והטיח אותה במכונית התובעת.

על יסוד האמור, התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 נדחית, ואילו התביעה נגד נתבעת 3 מתקבלת.

9.אשר לשיעור הנזקים: התובעת הוכיחה את נזקיה בסך 2,119 ₪, כאשר סכום זה כולל את ההשתתפות העצמית בתיקון הנזקים ובירידת הערך. התובעת תבעה סכום נוסף, של 500 ₪ בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש. הפסד ימי עבודה וגם עגמת נפש נגרמו לתובעת. אני מעריכה ראש נזק זה ב-300 ₪ בלבד.

אני קובעת אפוא כי נזקי התובעת אשר נגרמו בתאונה מסתכמים בסך 2,419 ₪ (נכון ליום 8.3.10).

10.בשולי הדברים ובבואי לפסוק את הוצאות המשפט לא אוכל שלא להקדיש מספר מילים לאופן טיפולה של נתבעת 3 בתביעה זו. מונח לפני מכתבה אל סוכן הביטוח של התובעת, מיום 29.6.2010, על פיו נדחית התביעה כולה, בנימוק: "האחריות לאירוע אינה רובצת על הרכב הממשלתי". סבורתני, כי בכל מקרה, ואפילו על פי גרסתו של מר לרמן, לא היה מקום לדחיה זו. אין כל ספק, כי מכוניתו של לרמן פגעה במכונית נתבע 2 מאחור וגרמה לזו לפגוע במכונית התובעת; גם אם קדמה לאירוע זה פגיעה בלתי תלויה בפגיעתו של לרמן, ודאי הוא שחלק מנזקי התאונה חלים, גם על פי גרסה זו, על נתבעת 3. היה אפוא מקום לבוא בדברים, לנהל מו"מ ולנסות ליישב את התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט ולא לדחותה נחרצות על הסף. הדברים נאמרים נוכח מנהגם השכיח של מבטחים למהר ולדחות את התביעות המוגשות אליהם, במקום לנסות להסדיר את התביעה בדרך מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט. אחד מתוצאות נוהג פסול זה הוא ריבוי התדיינויות וגרימת עומס נוסף, מיותר לחלוטין, על המערכת המשפטית העמוסה לעייפה.

עוד נודע כי חברות הביטוח הרלבנטיות מנהלות הליכים בתביעות שיבוב. נוכח דבריו הברורים של מר לרמן, יש לקוות שיתיתרו הליכים נוספים בין הצדדים ותפסק השחתת זמנו של בית המשפט בהליכים מיותרים.