ריז'יקוב נ' מדינת ישראל ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי) (כב' השופט א' יקואל), בעת"א 10647-07-17, מיום 29.11.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחתה עתירתו של המבקש על החלטת המשיבים, שלא לאפשר לו לצאת לחופשה בת 12 שעות.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש מְרַצה עונש מאסר, בן 13 שנים ו-7 חודשים, בגין שני גזרי דין שניתנו בעניינו. הראשון שבהם, ניתן ביום 10.02.2008, בתפ"ח (חי') 4042/07, במסגרתו הורשע המבקש, בעבירות של מעשה סדום ואינוס. בגדרי גזר הדין, הוטלו על המבקש 13 שנות מאסר לריצוי בפועל. גזר הדין השני, ניתן ביום 11.12.2012, לאחר שהמבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקה בסמים שלא לצריכה עצמית, אותה ביצע ביום 01.05.2012, בעת חזרתו לבית הסוהר מחופשה בת מספר שעות. בגזר הדין השני, הוטלו על המבקש, במסגרת הסדר טיעון, 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך שנקבע כי 7 חודשים ירוצו במצטבר, ואילו 11 החודשים הנוספים ירוצו בחופף לעונש המאסר אותו ריצה המבקש באותה עת.

ביום 16.07.2007, החל המבקש לרצות את עונשו, כאשר מועד שחרורו המלא יחול ביום 15.02.2021.

3. לעניין חופשות, מסווג המבקש לקטגוריה ב/1, אשר משמעותה, לפי סעיף י"א לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשת אסירים" (להלן: פקודת נציבות בתי הסוהר), היא זו: "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/קמב"ס". על פי הנמסר משירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), המבקש יצא לחופשות בודדות, ביום 11.04.2011; ביום 29.02.2012; וביום 01.05.2012. עם חזרתו של המבקש מהחופשה האחרונה, אליה יצא בחודש מאי 2012, נתפסו על גופו סמים, ובעקבות כך התווספו לעונשו 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל כמפורט לעיל; והוחלט שלא לאפשר לו לצאת לחופשות נוספות, בהתאם לסעיף י"ב(3)(2)(4) לפקודת נציבות בתי הסוהר.

4. בחודש דצמבר 2012, הגיש המבקש עתירת אסיר, במסגרתה הוא ביקש כי בית המשפט יורה למשיבים לאפשר את יציאתו לחופשה מיוחדת בת 8 שעות לצורך השתתפות בחתונת אחותו (עת"א 56619-12-12). ביום 08.01.2013, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי עמד על העובדה, כי המבקש ביצע עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בעת חזרתו מחופשה מהכלא, וקבע כי "בנסיבות אחרות ייתכן כי היה מקום להיעתר לבקשה בשל הטעמים ההומאניים שהעלה העותר [המבקש]. דא עקא, העיון בחומר המודיעיני מלמד כי לכאורה הסתבכותו של העותר [המבקש] בפלילים ובעיקר בנושא הסמים לא הייתה הסתבכות יחידה וכי אף סמוך למועד הגשת העתירה קיימים מידעים דומים".

5. בחודש מרץ 2016, הגיש המבקש עתירה נוספת, שעניינה שילובו בסבב חופשות (עת"א 60824-03-16). כעבור 4 חודשים, שעה שעתירה זו הייתה תלויה ועומדת, נערכה למבקש בדיקת שתן, אשר העלתה כי הוא נטל בופרנורפין (Subutex), חומר, המוגדר כסם מסוכן. למען שלמות התמונה, יצוין כי בדיקות שתן שנערכו למבקש לאחר מכן יצאו שליליות.

6. ביום 13.07.2016, ניתנה חוות דעת מטעם מב"ן בעניינו של המבקש, במסגרתה צוין, בין היתר, כי: "ההתרשמות הינה שהוא [המבקש] מחויב לתהליך הטיפולי בקבוצה הייעודית אך שאין לו מודעות למצבי סיכון הקשורים לשימוש באלכוהול ושהתנהגותו בבית סוהר מעידה על כך שעדיין מתקשה להתאים את עצמו למסגרת ולקבל גבולות. שני הדברים האחרונים, לדעתי, מונעים אפשרות להגיע למסקנה ברמה סבירה שיהיה מסוגל ו/או מעוניין להתמיד בגבולות בזמן חופשה".

           ביום 10.08.2016, התקיים דיון בעתירה, במהלכו ביקש ב"כ המבקש למחוק את העתירה, "ולפנות לשב"ס על מנת לבקש מהם לבדוק את אותו חומר שהעותר קיבל בזמן טיפול שיניים סמוך לבדיקת השתן ולבקש להשוות אותו לחומר שנמצא אצלו בשתן בבדיקה".