ריהוט עץ עדכני בע"מ ואח' נ' רבינוביץ ואח'

פסק דין

1.רקע

התובעת הינה חברה המבצעת עבודות נגרות יוקרתיות, במיוחד למגזר החרדי, ומנהלה הוא שלמה סיילי (להלן "סיילי"). הנתבעים 1,2 הדסה ויעקב רבינוביץ, ("בני הזוג רבינוביץ") בקשו לשפץ בית מגורים בירושלים (להלן "הבית"). לצורך כך התקשרו עם האדריכל צבי וינברגר, הנתבע 3 (להלן "וינברגר") אשר הכיר את סיילי זה מכבר. הנתבע 4, יוסף לודמיר (להלן "לודמיר") הוא חתנם של בני הזוג רבינוביץ, ואף הוא היה קשור בעסקים קודמים עם התובעת.

2.לטענת התובעת, התקשרו עמה הנתבעים, ביחד ולחוד, בהסכם לבצוע עבודות נגרות לבית, בסכום כולל של כ- 290,000 $. לגרסתה, ביצעה את מרבית העבודה (80%) ואף קיבלה מקדמה בגינה. משהוצא צו להפסקת השיפוץ בבית, בהעדר היתר בנייה לעבודות- לא נדרשה התובעת להרכיב את עבודות הנגרות שהכינה, וגם יתרת התמורה לא שולמה לה. לטענתה, מונחות העבודות במחסניה מזה שנים, והיא אף שילמה דמי ביטוח להבטיחן מפני נזק, במשך שנים רבות, מבלי שאיש דרשן. סכום התביעה הועמד על מחיר העבודה שבוצעה, בניכוי המקדמה, ובתוספת דמי אחסון וביטוח, ובסה"כ 1,594,000 ₪.

3.טענות התובעת

התובעת טוענת כי במהלך חודש מרץ 2001 פנו וינברג ולודמיר לסיילי, שעימו היה כל אחד מהם מיודד, על מנת לקבל הצעת מחיר לעבודות נגרות לבית שישופץ עבור בני הזוג רבינוביץ, על פי תכניות שערך וינברגר. בפגישה שנערכה בין השלושה, הבהירו השניים כי על ההצעה, כמו גם על העבודות, להתבצע בדחיפות, שכן על פי התכנון, אמורה היתה הבניה להסתיים תוך 5 חודשים.

4.בשלהי אותו חודש הגישה התובעת לוינברגר הצעת מחיר ולאחר מו"מ קצר הוסכם כי התמורה הכללית עבור העבודה תעמוד על 285,000$ בצירוף מע"מ, שמתוכם היו לודמיר ווינברגר לקבל דמי תיווך. לטענת התובעת, התבססה על היכרותה המוקדמת עם המזמינים ועל דרישתם לביצוע דחוף של העבודות, והחלה בביצוע על פי התכניות- עוד בטרם התקבלה המקדמה על החשבון ובטרם נחתם הסכם בין הצדדים. ב31/5/2001 ערך סיילי "מפרט מפורט" הכולל את כל פריטי הנגרות שמבצעת התובעת. לגרסתה, לא נערך מפרט כזה דרך קבע, אלא לבקשת לודמיר, על מנת שבני הזוג רבינוביץ "ידעו מה הם מקבלים."

5.לטענת התובעת, לאחר שהכינה 80% מההזמנה, בפיקוחם ובאישורם של המזמינים, לרבות מר רבינוביץ שביקר בנגריית התובעת וראה את העבודות המבוצעות עבורו, הודע לה כי הוצא צו להפסקת העבודה. לשיטתה, הבטיח לה וינברגר כי הצו יבוטל לאלתר, ובאותו יום, 29.6.01 אף שילם לה 35,000$ על חשבון העבודות שביצעה. בין לבין אף ביצעה התובעת עבודת נגרות בבית לודמיר, בסכום העולה, לגרסתה, על דמי התיווך להם היה זכאי בגין עסקה זו ואף לוינברגר שילמה את דמי התיווך שהיה זכאי להם. לגרסתה, הסכום שנותר בידיה עמד על 80,000 ₪.

6.בסמוך להגשת התביעה נודע לתובעת כי בני הזוג רבינוביץ מכרו את הבית. לטענתה, ניסתה להקטין נזקיה ווינברגר אף הבטיח לה כי ימצא כתובת אחרת להתקנת עבודות הנגרות, אולם בדיעבד לא נעשה שימוש בעבודות והן מונחות כאבן שאין לה הופכין במחסניה.

לטענת התובעת הינה זכאית לתשלום מלא עבור העבודות שבצעה, ששיעורן כ80% מכלל ההזמנה, בתוספת דמי האחסון והביטוח.

לשיטתה, כל הנתבעים קשורים זה לזה בקשר מסחרי וכולם כאחד חבים לה, מכוח התחייבותם החוזית כלפיה. לטענתה, מההסכם בין וינברגר לרבינוביץ עולה כי הראשון הוא קבלן/יזם, אשר התחייב כלפי רבינוביץ לבנות לו בית מגורים מושלם, מהמסד עד הטפחות בתמורה לכ-900,000 $ שמהם יגבה שכר טרחה לעצמו בשיעור של 6%. לטענתה, התחייב וינברגר לאתר את הקבלנים השונים, לרבות התובעת, לקבל מהם הצעות מחיר, לפקח על עבודתם ולתאם ביניהם. וינברגר הוא שהזמין מהתובעת את העבודות, על פי תכניות שערך, ניהל עימה את המו"מ בקשר למחיר, ואף שילם לה את המקדמה. באשר לרבינוביץ- המזמין טענה התובעת כי עקב אחר העבודה שביצעה. לגבי לודמיר נטען כי היותו ב"צומת הדרכים" שבין סיילי, וינברגר ורבינוביץ מציב אותו, ללא ספק, כמי שהיה מעורב "עד מעבר לראשו" בהתקשרות העסקית שבין התובעת ליתר הנתבעים. זאת ועוד, לשיטת התובעת מעמדו העצמאי של לודמיר מתגבר מול הודעתו המפורשת של רבינוביץ כי לא הסמיך את חתנו שייצג אותו בפני התובעת ולא נתן לו הרשאה להתקשרות ו/או להזמין את העבודה מהתובעת.

7.טענות לודמיר

לודמיר מודה בהיכרות קודמת עם התובעת ואף בקבלת עבודת נגרות בביתו הפרטי. לשיטתו, לא נשלח ע"י בני הזוג רבינוביץ ולא הוסמך על ידם לנהל מו"מ או להתחייב כלפי התובעת ואף לא עשה כן. העבודה שבוצעה בביתו הפרטי הינה, לגרסתו, דמי תיווך בגין עסקאות קודמות.

לטענת לודמיר, היה וינברגר המוציא והמביא ואף מי שהתחייב המתחייב כלפי התובעת. משכך-לשיטתו, אין בינו לבין התובעת כל יריבות ודין תביעתה כלפיו להידחות.

8.טענות בני הזוג רבינוביץ

לטענת בני הזוג רבינוביץ, מעולם לא נכרת כל הסכם בינם לבין התובעת. לגרסתם, שכרו את שירותי וינברגר על מנת להמנע מהטרחה הכרוכה בהקמת הבית ולצורך כך התחיבו לשלם לו 6% מסכום השיפוץ הכולל.

לטענתם, הורה החוזה שבינם לבין וינברגר כי עליו לשכור את שירותיהם של בעלי המלאכה ולפקח עליהם והוא אף התחייב ליטול אחריות כלפי צדדים שלישיים, ככל שתוגש תביעה על ידם.

עוד טענו כי התובעת לא הייתה רשאית להתחיל בעבודות המוזמנות ע"י וינברגר בטרם נכרת הסכם בכתב בין המזמין לבינה ואף בטרם שולמה לה מקדמה כלשהי ע"ח העבודות. לשיטתם- אם החל סיילי בעבודה במועד מוקדם מכך- אין לו להלין אלא על עצמו. זאת ועוד, לגרסתם לא ביצעה התובעת מדידות בבית, לא צבעה את העבודות שהכינה, לא התקינה משקופים או דלתות ולכן לא יכולה הייתה לבצע 80% מהעבודה, כפי שטענה.

בנוסף, טענו בני הזוג רבינוביץ כי איש לא הודיע להם כי מרבית העבודה מוכנה וכי התובעת מחייבת אותם לא רק בגינה, אלא אף בגין אחסונה ושמירתה.

9.באשר לוינברגר, טוענים בני הזוג רבינוביץ, כי היה עליו לעדכן את התובעת בקיומו של צו הפסקת העבודה ובקשר ללודמיר טענו כי מעולם לא הסמיכוהו לפעול בשמם או עבורם.