ריגר נ' מוביל בגז התקנות בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה כספית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע, בשל כישלון עסקה לרכישת רכב.

ההליך

1.התובע רכש מהנתבעת 1 (להלן: "חברת מוביל בגז" או "החברה") רכב מסוג פאסט שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"). בעת המכירה, שכרה המוכרת את הרכב בשכירות ליסינג מחברת אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ (להלן: "חברת הליסינג"; ראה הסכם שכירות תפעולית לרכב ת/2, והזמנת רכב המתייחסת לרכב הנדון, ת/3). החזקה ברכב נמסרה לתובע באופן מיידי, אך העברת הבעלות בו נדחתה. כעבור מספר חודשים תפסה חברת הליסינג את הרכב, עקב חוב שחברת מוביל בגז נותרה חייבת לה, וכך מצא עצמו התובע ללא רכב וללא כסף. מכאן התביעה.

2.התביעה הוגשה נגד חברת מוביל בגז, הנתבעת 1, מוכרת הרכב; נגד הנתבע 2, מנכ"ל החברה; נגד הנתבעים 3, 4, 5, בעלי מניות בחברה, ונגד הנתבע 6, שביחד עם נתבעים 3 ו – 5 היה מנהל רשום בחברה. התביעה נגד הנתבע 6 נמחקה בהסכמת הצדדים. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה וניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה. אלא שהנתבעת 1 היא חברה חדלת פירעון, היא הפסיקה לפעול זמן רב טרם הגשת התביעה, והתובע אינו יכול לממש את פסק הדין שבידו. לפיכך, התביעה מכוונת למעשה נגד הנתבעים 2 – 5; ועיקר הדיון הוא בשאלת אחריותם האישית של הנתבעים 2 – 5 או מי מהם, כלפי התובע.

3.מטעם התובע העידו הוא עצמו, וכן הגב' ענת אלול, מנהלת שירות וגבייה בחברת הליסינג (להלן: "נציגת חברת הליסינג"). הנתבעים 2 – 5 העידו בעצמם.

4.כאמור, עיקר טענות הצדדים מתייחסות לשאלת חבותם האישית של הנתבעים 2 – 5 כלפי התובע. עם זאת, ומאחר וחבותם האישית של הנתבעים, שלובה וכרוכה בשאלת חבותה של החברה, אבחן תחילה את אחריותה של החברה כלפי התובע (כאמור, פסק הדין נגדה ניתן בהיעדר הגנה). רק לאחר מכן אתייחס לחבותם האישית של הנתבעים 2 – 5, ולשאלת הנזק.

5.והערה נוספת. הנתבעים 3 ו - 5 הסתמכו בסיכומים על מסמכים שונים, לגביהם נכתב שהם מצורפים לסיכומים (נספחים א' ו ב'). המסמכים עצמם לא צורפו, אף שנכתב שהם צורפו. מכל מקום, הנתבעים לא ביקשו לצרף לסיכומים ראיות חדשות, וודאי שלא קיבלו רשות לכך. לא ניתן לצרף לסיכומים לראשונה, ראיות שלא הוגשו במועד, ולא ניתן להסתמך בסיכומים על עובדות שאינן מעוגנות בחומר הראיות. על כן התעלמתי מכל הטענות שאינן מגובות בעדויות ובראיות.

העובדות

אלו הן העובדות העולות מהעדויות והמסמכים שהוגשו.

6.חברת מוביל בגז עסקה בתחום של הנעת כלי רכב בגז, כתחליף לדלק (סעיף 3 לתצהיר הנתבע 2). בין יתר נכסיה, היתה גם תחנה לטיפול ברכבים מונעי גז והתובע נמנה על לקוחות התחנה. במהלך הטיפול ברכב, יצר התובע קשר עם הנתבע 2 שהיה מנכ"ל החברה (להלן: "אבי רפאלי"; סעיף 4 לתצהיר התובע, ת/5; סעיף 4 לתצהיר אבי רפאלי, נ/2). בעקבות שיחות שנוהלו בין השניים, סוכם שהתובע ירכוש את הרכב מהחברה תמורת 41,000 ₪, שתשולם בחמישה שיקים, החל מיום 24.09.07 וכלה ביום 10.01.08 (סכומי השיקים אינם שווים; צילום השיקים צורף לתצהיר התובע, ת/5). הצדדים לא ערכו הסכם בכתב, ולתובע נמסר רק פתק, בכתב ידו של אבי רפאלי, בו נכתב שחברת מוביל בגז מאשרת שרכב מסוג פאסט נמכר לתובע, וכי הבעלות ברכב תועבר לתובע לאחר קבלת מלוא התמורה (נספח ב' לתצהיר התובע).

7.מחלוקת נפלה בין הצדדים לגבי המועד בו נקשרה העסקה. התובע טוען שמועד ההסכם הוא המועד בו ניתן לו הפתק הנ"ל, ביום 09.10.07, או בסמוך למועד זה. הנתבעים טוענים שההסכם נעשה עוד בחודש יולי 2007.

לאחר שבחנתי את הראיות הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת התובע לפיה ההסכם למכירת הרכב נקשר בתאריך 09.10.07 או בסמוך למועד זה. מסקנה זו מתחייבת מתוך מקבץ של ראיות. ראשית, הצדדים לא חתמו על הסכם בכתב. האסמכתא הכתובה היחידה לביצוע העסקה הוא אותו פתק. פתק זה נושא תאריך 09.10.07 ובהיעדר ראיה אחרת יש להניח שהמועד הרשום בפתק, הוא מועד ביצוע העסקה. שנית, התובע צרף לתצהירו תצהיר שחתם אבי רפאלי בתאריך 21.03.08 (נספח ה'). בתצהיר זה כותב אבי רפאלי שהעסקה למכירת הרכב נערכה בחודש אוקטובר 2007. שלישית, השיק הראשון שנמסר הוא לתאריך 24.09.07, התובע העיד שחלק מהכסף שולם במזומן וחלק בשיק דחוי (עמ' 21 שורה 21). יש להניח שמועד העסקה הוא סמוך למועד תשלום השיק הראשון. רביעית, לנתבעים אין למעשה גרסה ברורה לגבי מועד ההסכם. בתצהירי העדות הראשית, לא טען איש מהנתבעים מתי, לטענתו, נעשה ההסכם. הנתבעים 3 ו - 5 טענו אומנם שהרכב נמסר לחזקת התובע עוד בחודש אפריל 2007, אך הם לא טענו מתי נקשרה העסקה. גם בעדותם לא התייחסו הנתבעים למועד המכירה, ובסיכומיהם הם מודים שמועד העסקה הוא בחודש אוקטובר 2007 (סעיף 17 לסיכומים). היחידי שהתייחס לכך בעדותו הוא אבי רפאלי, שטען שהמכירה נעשתה כבר בחודש יולי 2007 (עמ' 32 שורות 18 – 19). עדות יחידה זו לא עוגנה בכל מסמך, אינה נתמכת בראיות, והיא גם סותרת את גרסתם של הנתבעים 3 ו – 5.

לאור האמור יש לקבוע שהמכירה בוצעה בחודש אוקטובר 2007, או בסמוך לכך.

8.כאמור, תמורת הרכב שילם התובע סך של 41,000 ₪. לטענת התובע הוא השקיע ברכב בתיקונים ובשיפורים, סכום נוסף של 15,000 ₪, אך אין בידו מסמכים לתמיכה בטענותיו מאחר ואלו נותרו ברכב שנלקח (סעיף 23 לתצהיר התובע). למרות שהתובע שילם לחברה את מלוא התמורה המוסכמת, הבעלות ברכב לא הועברה על שמו, עקב סירובה של חברת הליסינג להעביר את הבעלות ברכב, בשל חובות שחברת מוביל בגז נותרה חייבת לה.

9.מספר חודשים מספר לאחר מכן, נתפס הרכב על ידי חברת הליסינג ונלקח מהתובע. התובע לא זכר את המועד המדוייק בו נתפס הרכב, ולדבריו היה זה 8 - 10 חודשים ממועד המכירה (עמ' 26 שורות 15 – 16), וימים בודדים לאחר שב"כ פנה לחברת הליסינג בניסיון להגיע עימה להסדר (עמ' 26 שורות 30 – 31). מכתב ב"כ התובע לחברת הליסינג הוא מיום 26.08.08 (נ/1). גם מכרטסת הנהלת החשבונות של חברת מוביל בגז עולה שהרכב נתפס בחודש אוגוסט 2008 (כרטסת ת/1). המסקנה היא שהרכב היה בשימוש התובע כ – 10 חודשים.

10.עד כאן באשר לנסיבות העסקה, ביצועה וכישלונה. מכאן לחבותה של הנתבעת 1.

חבותה של הנתבעת 1

11.התובע טוען שהוא הולך שולל על ידי הנתבעת 1 ונציגיה, והוא זכאי לפיצוי על מלוא נזקיו. הנתבעים טוענים שהתובע ידע את העובדות לאשורן, הוא ידע שמדובר ברכב בליסינג על הסיכונים הנובעים מכך, הוא רכש את הרכב במחיר זול דווקא בשל הבעייתיות בביצוע העסקה, ועליו לשאת בסיכון שנטל על עצמו. לכך משיב התובע, שמחיר הרכב סוכם במו"מ בין הצדדים, הוא שיקף נכונה את ערכו של הרכב בהתחשב במכלול גורמים ובהם מספר הקילומטרים ומצבו המכאני שחייב תיקונים, ושאלת הסיכונים הכרוכים ברכישת רכב משוכרת בליסינג, כלל לא עלתה (סעיף 3 לתצהיר המשלים, ת/6). להיפך, בין הצדדים שררו יחסי אמון והוא לא העלה בדעתו כי קיים חשש שלא ניתן יהא להשלים את המכר ולהעביר את הרכב על שמו.

12.אינני מקבלת את טענות הנתבעים. הגעתי למסקנה שלא רק שחברת מוביל בגז הפרה את ההסכם עם התובע, אלא שהיא גם נהגה עימו בחוסר תום לב, הסתירה ממנו עובדות ולא גילתה לו את מצב הדברים לאשורו, לא בעת המו"מ הטרום חוזי, ולא בעת ביצוע ההסכם.