השופט ד' חשין:
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ס' רוטלוי, א' טל וע' סלומון-צ'רניאק) בתפ"ח 1245/02. ביום 20.9.2004 הרשיע בית המשפט את המערער בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק). יום לאחר מכן (21.9.2004) גזר עליו עונש של מאסר עולם.
בערעורו טוען המערער כי יש לזכותו, ולחלופין, כי לכל היותר ניתן היה להרשיעו בעבירה של הריגה.
העובדות שאינן במחלוקת
2. בלילה שבין 13.12.2002 לבין 14.12.2002, בסביבות השעה 23:00, נפגשו המערער, בן 18 ביום האירוע, ודניס רדקביץ' (להלן - רדקביץ') בכיכר העצמאות בנתניה. הם קנו שני בקבוקי וודקה ושתו אותם בחנייה. בסמוך לאחר מכן הגיעה לכיכר קבוצה שמנתה ארבעה חברים: בני הזוג אוקסנה ודניס פסטרנק (להלן - אוקסנה ודניס), יוליה קוזמין (להלן - יוליה) וסטניסלב גלייזר, בן 20 ביום האירוע, (להלן - המנוח), ששתה לפני כן קוניאק יחד עם אחרים. רדקביץ' ויוליה, שהייתה ביניהם היכרות קודמת, החליפו ביניהם מספר מילים. לאחר מכן ניגש המנוח למערער ולרדקביץ', שאותם לא הכיר, והתגרה בהם, באומרו "הינה עכשיו ניתן להם בראש וניקח מהם את הכסף" (ולפי חלק מהגרסאות כינה אותם גם "פראיירים"). בעקבות זאת, המערער, מתאגרף מקצועי באותה עת, חבט באגרופו בפניו של המנוח וגרם לו לדימום (באפו או בשפתו). דניס, חברו של המנוח, ניגש למקום ולקח את המנוח משם, ובכך למעשה הפריד בין הנצים. האירוע שהתרחש בכיכר יכונה להלן המפגש הראשון.
בשלב זה התרחקה יוליה מהמקום ושבה לביתה. המערער ורדקביץ' פנו לדרכם, לכיוון התחנה המרכזית. המנוח פנה לדרכו אף הוא, כשאוקסנה ודניס מלווים אותו במרחק מה מאחוריו. המנוח טילפן למספר חברים שלו, ביניהם יוליה, אותה שאל אם היא יודעת מה שמות השניים שפגשו בכיכר (רדקביץ' והמערער) והיכן הם גרים. כן התקשר עשר פעמים לחברו, ולנטין דוד (להלן - ולנטין), שאותו לא הצליח להשיג, והשאיר לו שתי הודעות. באחת מהן ביקש ממנו להגיע בדחיפות לכיכר.
3. כעבור חצי שעה לערך מהמפגש הראשון, הבחין המנוח במערער וברדקביץ' בפינת הרחובות הרצל ושדרות בנימין. מפגש זה יכונה להלן המפגש השני. המנוח חצה את הכביש לעבר השניים ותבע את עלבונו, בשואלו את המערער מדוע זה תקף אותו במפגש הראשון (לדברי המערער, השאלה הוטחה כלפיו באופן תוקפני). המערער השיב לו "זה בגלל הפה שלך" (או, לפי כתב האישום, "אתה רוצה לדבר, אז קדימה"). המנוח התקשר לדניס (שליווה אותו, כזכור, במרחק מה מאחוריו) ואמר לו "הם פה". לא ברור אם שיחה זו התרחשה בטרם דיבר עם המערער או לאחריה. מכל מקום, דניס ואוקסנה הגיעו והצטרפו למנוח. התפתחה במקום קטטה, שבמהלכה אחז דניס ברדקביץ' והצמידו לקרקע, כאשר במרחק מטרים אחדים מהם נאבקו המערער והמנוח. במהלך מאבקם משך המערער את בגדיו העליונים של המנוח, כך שהאחרון נותר עירום בפלג גופו העליון. בשלב מסוים שלף המערער סכין ודקר את המנוח שש דקירות, כולן בפלג גופו העליון: אחת חדרה ללב, שתיים לסרעפת ולטחול, אחת פגעה בקדמת הבטן וחדרה לקיבה, אחת פגעה במותן וחדרה לכליה, ואחת פגעה בכתף מאחור עם פצע יציאה מלפנים. המנוח הובהל לבית החולים, שם נפטר כתוצאה מדקירות אלו כשעתיים לאחר האירוע.
לאחר הדקירות, נמלט המערער מזירת האירוע לבית אמו. לדבריו, רץ קודם לכן לעבר הים ובדרך שטף את עצמו ואת הסכין. בהמשך הדרך הסתיר את הסכין במקום מחבוא, ומשהגיע לבית כיבס את בגדיו. הוא נעצר בבית כיממה לאחר האירוע. במסגרת מהלכי חקירתו, הוביל את חוקריו אל הסכין, שנתפסה.
המחלוקת העובדתית
4. העובדות השנויות במחלוקת נוגעות בעיקרן למפגש השני. על פי כתב האישום, משהבחין רדקביץ' במנוח המתקרב לעברם, מסר למערער סכין פרפר שהייתה בכיסו. לאחר השיג ושיח הקצר בין המנוח ("למה נתת לי אגרוף בכיכר?") לבין המערער ("אתה רוצה לדבר, אז קדימה"), החלו המערער ורדקביץ' לתקוף את המנוח ולהכותו באגרופיהם. דניס נחלץ לעזרתו של המנוח, תפס בגרונו של רדקביץ' ומשך אותו לארץ. בעוד השניים נאבקים, המשיך המערער לחבוט באגרופיו חבטות עזות במנוח, במיוחד באיזור הבטן ובית החזה, וזאת לאחר שפשט מעל המנוח את בגדיו העליונים. לאחר מכן הצמיד המערער את המנוח לחלון ראווה של בית מרקחת סמוך, הוציא מכיסו סכין ודקר את המנוח 6 דקירות. המנוח התמוטט במקום וצנח על הארץ כשהוא מתבוסס בדמו. לאחר שהוציא את הסכין מגופו של המנוח, ובעודו מחזיק בסכין המגואלת בדם, רץ המערער לעבר דניס, בעט בו בחוזקה ונמלט מהמקום. כך כתב האישום.
5. גרסתו של המערער להתפתחות האירוע במהלך המפגש השני שונה בתכלית. ראשית, הוא טוען, כי את הסכין מסר לו רדקביץ' עוד לפני המפגש הראשון, בעת שהשניים שתו וודקה בחנייה שליד הכיכר. לדבריו, הם שוחחו על כך ש"הזמנים קשים" ורדקביץ' סיפר לו כי הוא נושא סכין למקרה שבו יצטרך להתגונן. המערער ביקש לראות את הסכין ורדקביץ' אמר לו שישאיר אותה אצלו. שנית, טוען המערער, כי בעת שדניס הצטרף למנוח (לאחר שהאחרון הזעיקו), התנפלו השניים על המערער ועל רדקביץ', ולא להיפך. שלישית, לגרסתו, גם מהלך הקטטה היה שונה מזה המתואר בכתב האישום. לטענתו, הוא הצליח "לנטרל" את המנוח בעזרת מספר מכות, וכשראה שהמנוח אינו מסכן אותו עוד, הניח לו ופנה לעזור לרדקביץ'. לאחר שבעט בדניס ואחז בו בניסיון להורידו מעל רדקביץ', שמע צעקות, הסתובב וראה את המנוח מתקרב לעברו במהירות כשהוא מחזיק בידו שבר בקבוק. המערער טוען, כי דקר את המנוח בתגובה לכך שהותקף באמצעות שבר הבקבוק. כן טוען המערער, כי בתום האירוע לקח את שבר הבקבוק, ברח לכיוון הים והשליך אותו אל המים. יצוין, כי בשחזור האירוע המצולם (
ת/1), הפנה המערער את חוקרו אל שפת הים, למקום שבו לטענתו השליך את שבר הבקבוק, ובעודו מצביע אל עבר הים, מצא לפתע החוקר צוואר בקבוק שבור שביצבץ מתוך המים, בקרבת החוף. החוקר שאל את המערער אם זהו שבר הבקבוק ואם הוא מזהה אותו בוודאות, והמערער השיב בחיוב.
הדיון בבית המשפט המחוזי ופסק דינו
6. בתשובתו לכתב האישום, הודה המערער בדקירות, אך טען, מפי סניגורו, כי "הדקירות היו על רקע תקיפתו של המנוח את הנאשם בבקבוק שבור".
העדים המרכזיים שהעידו במשפט מטעם התביעה היו פקד אוהד מגורי, האחראי על החקירה (להלן - מגורי), אוקסנה, דניס ויוליה. מטעם ההגנה העידו המערער בעצמו, אמו של המערער, רדקביץ' ושאול ארונוב (להלן - ארונוב), מכר של המערער. האחרון העיד כי היה עד ראייה לאירוע המפגש השני וכי ראה את המנוח מתקרב למערער עם שבר בקבוק ביד.
7. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער, הן בדבר הגנה עצמית והן בדבר אי התקיימותם של מרכיבי הכוונה תחילה, הנדרשת בעבירת הרצח שבה הואשם. בית המשפט קבע כי לטענות אלה אין יסוד בעדויות ובשאר הראיות שהוצגו לפניו. בנוגע למפגש הראשון, קבע בית המשפט, כי המנוח לא תקף את המערער, אף לא היווה כל איום עבורו, וכי המנוח ספג מהמערער מכת אגרוף מוחץ בלסת בתגובה למה שהמערער הבין כבדיחה תפלה. בית המשפט קבע כי מכת האגרוף הייתה בלתי סבירה לנוכח ההצקה הטריוויאלית, באומרו כי זו הייתה "פרי האגו של הנאשם ולא פרי פרובוקציה" (עמ' 9 להכרעת הדין). מסקנתו זו תמך בעיקר בדברי המערער עצמו, הן בהודעותיו והן בעדותו. אשר למפגש השני, קבע בית המשפט, כי זה, ככל הנראה, אירע באקראי, וכי המנוח לא תכנן לנקום במערער. מסקירת העדויות, כולל של המערער ועד ההגנה רדקביץ', מצא בית המשפט כי המנוח ביקש לברר מדוע הוכה במפגש הראשון, וכי זו הייתה גם התרשמותו של המערער.
8. כאמור, דחה בית המשפט את טענת ההגנה העצמית. מסקירת הראיות הסיק בית המשפט, "שאין לסמוך על עדות הנאשם או על עדות ארונוב כי המנוח ניסה לתקוף את הנאשם בשבר בקבוק" (שם, בעמ' 27). בין ראיות אלה מנה בית המשפט את גרסאותיו הסותרות של המערער; את הודאתו בכך ששינה גרסאות; את עדותו של מגורי, לפיה בשלב כלשהו של החקירה הודה המערער כי "לא היה בקבוק"; ואת העובדה שהמערער לא הכחיש בעדותו את גרסת מגורי. יצוין, כי אמירה זו, שמגורי ייחס למערער, לא תועדה אלא בזכ"ד שרשם (
נ/2). אשר לארונוב, הרי שבית המשפט התרשם ממנו "כמי אשר מוכן להתאים את דבריו לתנאים שנוצרים בשטח" (שם, בעמ' 26). בית המשפט הוסיף, כי אפילו נניח שהמערער נטל עמו את שבר הבקבוק בעת שנמלט, קשה מאוד להאמין כי זהו אותו צוואר בקבוק שנמצא בעת השחזור, וכי גם אם מדובר באותו צוואר בקבוק, הרי שאין בעצם מציאתו כדי לבסס את הטענה כי דווקא המנוח הוא שעשה בו שימוש. בסכמו נושא זה, קבע בית המשפט כי אינו מאמין למערער שנאלץ לדקור את המנוח כדי להתגונן, שכן אילו אכן פעל ממניע זה, הייתה בפיו גרסה אחת שלמה ובהירה, והוא היה זוכר כל פרט.
9. לבסוף, בחן בית משפט קמא את השאלה, האם התנהגות המערער מקימה את יסודות העבירה של רצח בכוונה תחילה, שמא מדובר בעבירת הריגה בלבד. בית המשפט הביא מעדותו של המערער, לפיה רדקביץ' מסר לו את הסכין עוד בטרם המפגש הראשון, וקבע כי היא סותרת באופן מהותי את דבריו בעימות עם רדקביץ' (
ת/7), מהם עולה כי רדקביץ' העביר למערער את הסכין רק בתחילת המפגש השני. בית המשפט מצא בסתירה זו עדות לכך שהמערער ניסה להרחיק עצמו מהמסקנה כי החליט מראש לעשות שימוש בסכין. בית המשפט ציין כי המערער לא טען בשום מקום (למעט בגרסה אחת) שדקר את המנוח משום שזה האחרון התגרה בו; כי המערער ידע שהוא עולה בכוחו על המנוח; וכי המערער לא הסביר מדוע דקר את המנוח מספר רב של פעמים. נסיבות אלו, כמו גם התנהגותו של המערער לאחר מעשה, כך קבע בית המשפט, מובילות למסקנה כי המערער צפה את התוצאה הקטלנית ושאף להשיגה.
כל אלה הובילו את בית המשפט למסקנה כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח שהמערער רצח בכוונה תחילה את המנוח.
עיקרי הטענות בערעור