רטס(רבינוביץ) גילה ואח' נ' ירקוני יורם עו"ד

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

התביעה בפניי עניינה רשלנות עו"ד. הנתבע (להלן: "עו"ד ירקוני" או "הנתבע") הנו עו"ד במקצועו בתחום דיני אישות. לטענת התובעת,1 (להלן: "התובעת" או "גב' רטס") עו"ד ירקוני ייצג אותה בכל הנוגע לגירושיה מבעלה לשעבר, מר דוד רבינוביץ (להלן: "מר רבינוביץ"), וכי הוא התרשל בעבודתו, כאשר לא פעל, או הדריך, או מילא אחר התחייבותו כלפיה עם ייצוגה בבית הדין הרבני בבאר-שבע בהסכם הגירושין ועפ"י יפוי כוח בלתי חוזר ובכך גרם לתובעים נזקים גדולים ועוגמת נפש. התובע 2 (להלן: "התובע" או "מר רטס") הינו בעלה הנוכחי של התובעת.

2.בתאריך 31.5.94 נחתם הסכם גירושין (להלן: "הסכם הגירושין") בין התובעת לבין מר רבינוביץ בבית הדין הרבני בבאר שבע. סעיף 7 להסכם הגירושין קובע, כי הבית (שהיה רכוש משותף של התובעת ושל מר רבינוביץ) יעבור לרשות מר רבינוביץ בלבד, גרושה של התובעת, לרבות החובות הרובצים על הבית. עוד נקבע בסעיף, כי התובעת תחתום על יפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחו של מר רבינוביץ להעביר את הבית על שמו. בית הדין הרבני נתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין באותו היום (כו' בתמוז, תשנ"ד).

3.ביום 5.7.94 חתמה התובעת על ייפוי כוח לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין (להלן: "ייפוי הכוח"). הנתבע אימת את חתימתה ע"ג ייפוי הכוח.

4.בתאריך 26.2.02 הוגשה כנגד התובעת תביעה ע"י משכן- בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "בנק משכן") בת.א. 2186/02 בבימ"ש השלום בכפר-סבא על סכום של כ- 660,000 ₪ בגין פיגורים בתשלומי הלוואות שנטלו התובעת ומר רבינוביץ לצורך רכישת ביתם המשותף ביישוב טנא עומרים. לטענת התובעת, היה על עו"ד ירקוני לטפל בהעברת הנכס על שם בעלה לשעבר עוד בשנת 1994, בעת שחתמה על ייפוי הכוח שנתנה בידיו. הנתבע, לגרסתה, הוא אשר ייצג אותה בהליכי הגירושין ועל כן היה זה באחריותו לדאוג לשחרור התובעת מחובותיה בגין הבית. משלא עשה זאת, התרשל בעבודתו.

5.התובעת גילתה כי קיים נגדה פסק-דין (שניתן בהעדר הגנה) בתיק הנ"ל רק בעת שהוצא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ (להלן: "צו העיכוב"), יומיים לפני נסיעת משפחתה לארה"ב לתקופה ממושכת. כחלק מהתכנון לעבור להתגורר בארה"ב התובעים עזבו את מקום עבודתם, נרכשו כרטיסי טיסה לתובעת שנאלצה לבטלם בשל צו העיכוב והתובעת נותרה בארץ לבדה (בעלה ובתה עזבו את הארץ בשל העובדה ששנת הלימודים החלה בארה"ב). טוענת התובעת, כי היא נאלצה להתגורר אצל חברים ומשפחה בלית ברירה ובאין אמצעים כספיים, שכן התובעים השכירו את ביתם ביישוב מיתר.

6.בסופו של יום, התובעים הגיעו להסדר פשרה עם בנק משכן לפיו התובעת שילמה סך של 70,000 ₪ לסילוק מלא וסופי של החוב הנטען. לטענת התובעת, הנתבע הפר את יחסי האמון וחובת הנאמנות המאפיינים את הקשר בין עו"ד ללקוחו וכי היה עליו לקבל את הסכמת הבנק טרם חתמה התובעת על הסכם הגירושין. התובעת מונה את הנזקים שנגרמו לה, הן ממוניים והן שאינם ממוניים, ובסה"כ סכום הנזקים לו טוענים התובעים עומד ע"ס של 486,772 ₪.

7.בפתח הגנתו טען הנתבע, כי חלה טענת ההתיישנות, ולפיכך יש בה כדי לדחות את התביעה. תביעה זו הוגשה לבהמ"ש ביום 1.5.05 כלומר, 11 שנים לאחר החתימה על הסכם הגירושין ועל כן דינה להידחות. כמו כן, הנתבע טוען להיעדר עילת תביעה כנגדו- לגרסתו, מי שהיה אחראי לבצע את ההעברה ורישום הזכויות בדירה על שם הבעל, היה הבעל עצמו ולא הנתבע.

8.עו"ד ירקוני עומד על דעתו, כי הוא לא ייצג את התובעת אלא נשכר לצורך מתן ייעוץ משפטי בעניין זכויותיה עם הגירושין ותו לא. הוא מוסיף, כי גם אילו היה מייצג את התובעת, לא חלה עליו החובה לפעול למימוש הסכם הגירושין ולהעברת הזכויות על פיו.

גדר המחלוקת

1.ראשית, יש לדון בשאלה האם חלה טענת ההתיישנות כלפי התביעה דנן.

2.אם לא חלה טענת ההתיישנות יש לדון בתביעה גופה ולהחליט האם מדובר במקרה דנן בייעוץ משפטי או שמא בייצוג ומהן ההשלכות- באם יוחלט כי מדובר בייצוג התובעת נשאלת השאלה האם היה על הנתבע לפעול למימוש הסכם הגירושין ולהעברת הזכויות בדירה על שם מר רבינוביץ ?

3.אם יוחלט, כי היה על הנתבע לפעול למימוש הסכם הגירושין והוא לא עשה כן, האם הדבר עולה כדי רשלנות של עו"ד ירקוני ? ומהו חלקה של התובעת באשם התורם?

טענת התיישנות

הנתבע טוען, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה. לגרסתו, גם אילו הוכח כי הנתבע ייצג את התובעת בהסכם הגירושין (דבר המוכחש ע"י הנתבע) ועליו הייתה מוטלת החובה לרישום הזכויות בדירה על שם מר רבינוביץ, הרי שכל העילה הנובעת מכך התיישנה בתום 7 שנים ממועד הסכם הגירושין שנחתם בשנת 1994, ולכל המאוחר, בתום 10 שנים לפי סע' 89(2) לפקודת הנזיקין (להלן: "הפקנ"ז").

התובעים טוענים, כי עילת התביעה קמה לכל המוקדם בחודש מרץ 2002 כאשר קיבלה התובעת את כתב התביעה בת.א. 2196/02 מבנק הפועלים למשכנתאות בע"מ. לטענתם, העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות להם ולא היה בידם לגלותן, אלא עם הגשת כתב התביעה כנגד התובעת, ולפיכך אין מקום לטענת ההתיישנות.

סעיף 89 לפקנ"ז קובע כדלקמן:

"לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות — "היום שנולדה עילת התובענה"

הוא אחד מאלה: