רחמים ואח' נ' זברה שירותי רכב בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת מס' 1 גב' רוני רחמים (להלן:"התובעת") נהגה ביום 28.6.09 ברכב בראשון לציון מכוון מזרח למערב. רכבה נפגע באזור מחלף שפירים מרכב אשר בבעלות זברה שירותי רכב (להלן:"הנתבעת"). הנתבעת לא הכחישה את אחריותה לפגיעה. הרכב הנפגע נבדק על ידי שמאי מצד חברת ביטוח הראל שביטחה את הרכב ובהתאם לשמאות גם בוצעו תיקונים במוסך. חברת הביטוח הראל פיצתה את התובעת בשווי הנזק לפי הערכת השמאי מטעמה למעט השתתפות עצמית בסך 2,557 ₪.

שמאי ששלחה הנתבעת לבדוק את הרכב העריך את שווי הנזק בסך של 1,992 ₪ בלבד. משכך מסרבת הנתבעת לפצות את התובעת.

בדיון ראשון שהתקיים בתיק זה ביום 24/8/010 ניסיתי להביא את הצדדים להסדר אך ללא הצלחה. משכך לא היה מנוס מלשמוע חקירות נגדיות של השמאים.

ביום 01.12.10 העידו בפני מר בארי מיכאל- שמאי התביעה ומר יצחק זריאן- שמאי הנתבעת.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בחוות הדעת ובצילומים שהוצגו לי, מצאתי לנכון לקבל את התביעה כפי שיפורט להלן:

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו" ועליה רובץ הנטל להוכיח טענותיה. סבורני כי התובעת נשא בנטל זה.

תביעה זו מהותה החזר השתתפות עצמית. בין הצדדים לא קיימת מחלוקת לעניין אחריות הנתבעת לתאונה. גזרת המחלוקת בין הצדדים היא שווי הנזק בלבד.

בפני הונחו שתי חוות דעת שמאים הראשון מטעם חברת הביטוח של התובעים אשר העיד כי הגיע ביום 5.7.09 למוסך, ובדק את הרכב. קבע כי קיימת פגיעה בחישוק וכי גלגל הרכב עקום. ציין כי לא ניתן לראות את הנזק לרכב בעין רגילה אלא יש לשלוח אותו למכון, להרימו ולפרק את הגלגל. הוא נכח בעת זה נעשה וצילם את הנזק.

שמאי מטעם הנתבעת העיד כי לא ראה נזק זה אך בכדי לראות זאת יש לקחת את הרכב למכון להרימו ולפרק גלגל. הוא לא עשה זאת. לרכב היו בנוסף נזקים חיצוניים גלויים.

בחקירתו של השמאי מר בארי מיכאל בפרוטוקול מיום 01.12.10 עמ' 6 שורות 28-32, עולה:

"ש.אם אומר לך שבשעה 8 וחצי בבוקר היה שמאי לפניך, בדק את הנזק והציר הזה היה מושלם ?

ת.          אין מחלוקת לפחות לי השמאות של חברי ושלי שאכן החישוק ניזוק. כשאני הבחנתי שיש מכה בחישוק ויש גלגל עומד עקום, אני תיעדתי זאת ואז ביקשתי שיעשו כיוון מערך אחורי ויבדקו."

סבורני שגם מבלי להיכנס עובי הקורה של מחלוקת השמאים, דין התביעה להתקבל. לתובעת נגרם נזק בדמות ההשתתפות העצמית שהיא שילמה. נזק זה הוכח כדבעי. התובעת לא היתה אחראית לתאונה ומי שאחראי לקרות התאונה חייב לשלם לה עבור נזק זה שהוכח.

למעלה מן הצורך אציין גם שעדות השמאי מטעם התביעה אמינה בעיני יותר ומקצועית, משכך אני מקבל אותה. איני סבור ששמאי חברת ביטוח הראל, "ניפח" עלויות, דבר המנוגד באופן ישיר לאינטרס של מי ששלח אותו (חברת הביטוח) שבוודאי אינה מעוניינת להגדיל את סכום הפיצוי שניתן למבוטח אלא להקטינו.

יתרה מזו מהות הפגיעה הייתה פגיעה בחישוק, גלגל הרכב עקום, ופגיעות פח וכדומה שראיתי בתמונות. אלו פגיעות חמורות ולא ניתן לייחס לפגיעות אלו סכום שהוא פחות מ 2,000 ₪ כטענת שמאי הנתבעת.