רחל נקאש ואח' נ' איי.אם.אם. סוכנות לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה להורות כי המבקשים, מר שאול פסטרנק וגלובוס סוכנות לביטוח (1998) בע"מ (להלן: "המבקשים"), רשאים לנהל תביעה נגד בנק מזרחי טפחות ומר חיים פרייליכמן (להלן: "הנתבעים") בשמה של חברת אי.אם.אם סוכנות לביטוח (1998) בע"מ (בפירוק) (להלן: "הכי ישיר"), וכי משרד עורכי דין קסוטו- נוף (להלן: "משרד קסוטו") ייצגו את הכי ישיר בתביעה.

בקשה זו הוגשה בהמשך לבקשה מס' 28 שהוכרעה על ידי כב' השופטת ו' אלשיך. באותה בקשה התבקש בית המשפט להורות כדלקמן:

"א. להורות למנהלים המיוחדים להגיש תביעה בשם הכי ישיר, כנגד בנק מזרחי-טפחות בע"מ וכן כנגד מר חיים פרייליכמן בגין מעשיהם ומחדליהם שתרמו תרומה מכרעת לקריסת הכי ישיר;

ב. בנוסף, למנות להכי ישיר מנהל מיוחד, שתפקידו לייצג את הכי ישיר בתביעה שתוגש מטעמו כנגד בנק מזרחי-טפחות ומר פרייליכמן כאמור לעיל;

לחילופין;

ג. להורות כי התביעה תנוהל ע"י המבקשים, שיישאו בכל הוצאות ניהול ההליך, ובלבד שיעבירו 50% מפירות שיתקבלו במסגרתה, לקופת הפירוק, בהפחתת שכ"ט עוה"ד של המבקשים והוצאותיהם;"

בתגובת הכנ"ר לבקשה מס' 28 ציין הכנ"ר כי המבקשים פנו לבית המשפט כדי שזה יורה למנהלים המיוחדים להגיש תביעה בשם החברה. הכנ"ר הביע עמדתו "כי על בית המשפט לקבל את בקשת המבקשים ... ולאפשר למבקשים לנהל את התביעה במקום המנהלים המיוחדים, זאת בכפוף להמצאת תצהיר חתום כדין, לפיו המבקשים מוכנים לקבל על עצמם את הוצאות ניהול ההליך כולו, ומתחייבים להפקיד ערובה להוצאות אלה, על פי שיקול דעתו של בית המשפט הנכבד. כמו כן, יתחייבו המבקשים בתצהיר, להעביר 50% מפירות התביעה שיתקבלו – לקופת הפירוק, לאחר ניכוי עלות מחצית הוצאותיהם ודמי שכר טרחת עורכי הדין שישכרו מטעמם לניהול התביעה.

ודוק, בטרם יעשו המבקשים שימוש בזכות התביעה כאמור, יתכבדו המבקשים ויפרטו מהו שכר טרחת עורכי הדין המבוקש בעניננו".

ביום 11.12.2012 קבעה כב' השופטת אלשיך כי "דין בקשתו של פסטרנק להתקבל בכפוף לכל התנאים המופיעים בעמדת הכונס הרשמי".

בהמשך לאמור, בחודש פברואר 2013 הגישו המבקשים תביעה בשמה של הכי ישיר נגד הנתבעים, בגדרו של ת"א 43683-02-13 (להלן: "התביעה"). בגדרי התביעה טענו הנתבעים כי החלטת כב' השופטת אלשיך מיום 11.12.2012 התירה להמחות את זכות התביעה של הכי ישיר לידי המבקשים, אשר רשאים להגיש תביעה בשמם שלהם, אך לא בשמה של הכי ישיר. בעקבות כך ניתנה ביום 17.10.2013 החלטת כב' הרשמת א' נחליאלי-חיאט כדלקמן:

"שבתי ועיינתי בטענות הצדדים, בהחלטה מיום 23.9.13 ובתיק בית המשפט ומצאתי כי טרם הוצג אישור בית משפט של פירוק בדבר מילוי התנאים שהעמיד הכנ"ר כתנאי להסכמתו לניהול תביעת התובעת על ידי מר שאול פסטרנק וגלובוס סוכנות לביטוח בע"מ (באמצעות עו"ד מטעמם). תנאים שהיו מקובלים על בי"מ של פירוק וכאמור מהווים תנאי לניהול ההליך. כך מהחלטת בית המשפט של פירוק (כב' השופטת אלשיך) עולה כי בית המשפט נעתר לבקשת מר פסטרנק וסוכנות גלובוס לנהל את תביעת התובעת (באמצעות עו"ד מטעמם) בכפוף למילוי התנאים שפורטו על ידי הכנ"ר (בתגובה מיום 28.11.12 שהוגשה לתיק הפירוק).

לשם קידום ההליך דנא על התובעת להמציא את האישור של בית המשפט של פירוק, לאחר שהכנ"ר יאשר כי מולאו התנאים שהציב ושבי"מ של פירוק אישר".

המבקשים טענו כי עמדו בתנאי הכנ"ר להגשת התביעה, בכך שצירפו תצהיר במסגרת בקשה מס' 28 שבה נכתב מפורשות כי הם התחייבו לממן מכיסם את עלויות התביעה, וכן חתם מר פסטרנק על תצהיר במסגרתו התחייב לשאת בהוצאות ניהול ההליך ולהעביר 50% מפירות התביעה שתנוהל באמצעות משרד קסוטו-נוף לקופת הפירוק, לאחר ניכוי ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין המייצגים.

מנגד טענו הנתבעים כי המבקשים אינם רשאים להגיש תביעה בשם הכי ישיר נגדם, אלא אך ורק בשמם שלהם, שכן זכות התביעה של הכי ישיר הומחתה להם, וכן טענו כי למשרד קסוטו-נוף אין כל זכות להגיש תביעה בשמה של הכי ישיר והוא מעולם לא הוסמך לייצגה. הנתבעים טוענים כי קיים הבדל מהותי בין מתן זכות למבקשים לנהל את התביעה נגדם בשמה של הכי ישיר לבין המחאת זכות התביעה של הכי ישיר למבקשים, כך שהתביעה צריכה להיות מוגשת בשם המבקשים. זאת לנוכח רצונם של הנתבעים בין השאר להעלות כנגד מר פסטרנק טענות קיזוז. עוד טענו הנתבעים כי המבקשים צריכים היו לפי החלטת כב' השופטת אלשיך להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, וכן היו צריכים להציג את שכר הטרחה המבוקש על ידי משרד קסוטו – נוף.

בתגובתם הודיעו המנהלים המיוחדים כי לנוכח החלטת כב' השופטת אלשיך, אין להם התנגדות לבקשת המבקשים לפיה המבקשים ינהלו את התביעה בשמה של הכי ישיר, וכי משרד קסוטו-נוף מוסמך לייצג את הכי ישיר בתביעה.

השאלה שלפניי היא האם המבקשים רשאים לנהל את התביעה נגד הנתבעים בשמה של הכי ישיר, והאם קיימו את התנאים לכך, כפי שנקבעו בהחלטת כב' השופטת אלשיך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהחלטות הקודמות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערובה עליה אעמוד להלן, וכי המבקשים אכן רשאים לנהל את התביעה נגד הנתבעים בשמה של הכי ישיר, והכל מן הנימוקים שיפורטו כעת.

ראשית לכל, עיון בבקשה מס' 28 מגלה כי זו בדיוק היתה בקשתם החלופית של המבקשים: ככל שלא תתקבל הבקשה העיקרית, לפיה המנהלים המיוחדים של הכי ישיר הם שינהלו את התביעה בשמה של הכי ישיר, אזיי המבקשים הם שיעשו כן. משמע, הבקשה לא היתה להתיר את המחאת זכות התביעה מהכי ישיר אל המבקשים, אלא רק לנהל את התביעה בשמה של הכי ישיר, מקום שהמנהלים המיוחדים אינם עושים כן. אין עסקינן איפוא בהמחאת זכות התביעה, קרי, בהעברת הזכות מהכי ישיר אל המבקשים, אלא בקבלת הזכות לייצג את הכי ישיר בתביעה. הואיל ובהחלטתה מיום 11.12.2012 קבעה כב' השופטת אלשיך כי דין הבקשה להתקבל, הרי שממילא יש לקבוע כי ניתנה למבקשים הרשות לייצג את הכי ישיר בתביעה. גם הכנ"ר סבר ככל הנראה כי עסקינן בניהול התביעה בשמה של הכי ישיר, ולא בשמם של המבקשים, שכן המליץ להתנות את מתן הרשות להגשת התביעה בתנאים מיוחדים כמו התחייבות לשאת בהוצאות התביעה והפקדת ערובה לשם כך, וכך גם נקבע בהחלטת כב' השופטת אלשיך. פשיטא שאם הכוונה היתה שהמבקשים ינהלו את התביעה בשמם שלהם, לא היה כל צורך להתנות את מתן הרשות בהפקדת ערובה או בהתחייבות לשאת בהוצאות התביעה. התניות אלה מלמדות כי הכוונה שהיתה שהתביעה תוגש בשמה של הכי ישיר, ולא בשמם של המבקשים עצמם.

המבקשים הפנו לתצהיר עליו חתום מר פסטרנק (שתאריך אימותו נרשם בטעות כיום 31.12.2010, אך ברור שהוא ניתן לאחר החלטת כב' השופטת אלשיך מיום 11.12.2012), ובו התחייבו המבקשים לשאת בהוצאות ניהול ההליך נגד הנתבעים וכן להעביר לקופת הפירוק 50% מפירות הזכיה. בכך התקיים התנאי הראשון שהציב הכנ"ר, ואשר אושר על ידי כב' השופטת אלשיך. מאידך, לא נתקיים עדיין התנאי השני, והוא, הפקדת ערובה לטובת קופת הפירוק, שהרי אם התביעה תידחה, הוצאות המשפט יושתו על קופת הפירוק ולא על המבקשים עצמם. בענין זה יש לדחות את טענת המבקשים כאילו כב' השופטת אלשיך התכוונה לפטור אותם מהפקדת ערובה. כב' השופטת אלשיך ציינה מפורשות בהחלטתה כי הבקשה מתקבלת בכפוף לכל התנאים המפורטים בעמדת הכנ"ר. משמע, גם נושא הערובה. בנסיבות אלה אני קובע כי על המבקשים להעמיד תוך 45 יום ערבות בנקאית בגובה של 60,000 ₪ לטובת קופת הפירוק, ובנוסף, התחייבות עצמית בסך 60,000 ₪ כלפי קופת הפירוק, בגין כל חיוב בהוצאות המשפט שיושת על הכי ישיר מעבר לסכום המובטח בערבות הבנקאית.