פסק דין
1.הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 בגבולות שבין דחיית התביעה ועד לפסיקת סך 32,000 ₪ לטובת התובעים.
2.התובעים, בני זוג, אשר הגישו כנגד הנתבעת תביעה, בגדרה עתרו לחייב את הנתבעת לפצותם בסך 120,000 ₪. בכתב תביעתם, טענו התובעים כי ביום 24.10.08 נכרת ונחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו רכשו התובעים דירה הנמצאת במלון "חוות הברון" בזכרון יעקב הידועה כיחידה מס' 1000 (להלן : "הדירה")
3.לטענת התובעים, הסתירה הנתבעת קיומם של פגמים נסתרים בדירה, חרף הצהרתה בסעיף 2(ה) להסכם, לפיה "אין בדירה כל פגם או מום נסתר". לטענת התובעים, לאחר התחלת עונת הגשמים, תקופה קצרה לאחר קבלת החזקה בדירה, גילו התובעים כי הדירה סובלת מחדירת מי גשמים, רצפת הפרקט קרסה, וסימני רטיבות נגלו לעיני התובעים בחלקים נרחבים מן הדירה. התובעים טענו כי הזמינו מומחה לבדוק את הליקויים, ועפ"י חוות דעתו, עלות תיקון הנזקים שנגרמו לדירת התובעים כתוצאה מן הרטיבות ועלות תיקון הגורמים לרטיבות, עומדת ע"ס 31,000 ₪.
4.התובעים טענו, כי למרות שעפ"י לשון ההסכם על המוכר לשלם את מס הרכישה, שילמוהו התובעים (הרוכשים), ולפיכך, טענו התובעים, כי על הנתבעת להשיב להם הסכום הנ"ל, סך 10,500 ₪.
5.נוסף על שני הסכומים הנ"ל, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בגין אובדן דמי שכירות למשך ששה חודשים (15,000 ₪), סכום הפיצוי המוסכם עפ"י סעיף 12א להסכם (30,000 ₪), עוגמת נפש (סך 10,000 ₪) ועלות חוות דעתו של השמאי (סך 1,247 ₪).
6.בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התובעים בדקו היטב את הדירה מספר פעמים לפני חתימתם על ההסכם, וכי היא קיימה את חובתה לפי סעיף 2ז להסכם כאשר צבעה את הדירה, כי בעיית הרטיבות היא בעיה שדירות הבניין סבלו ממנה, כי התובעים ידעו היטב אודות בעייה זו וכי הדיירים שילמו לחברת הניהול סך 5,000 ₪ בגין כל דירה, לצורך ביצוע עבודות איטום. עוד טענה הנתבעת כי התובעים לא העלו טענה באשר לרטיבות אף כאשר עו"ד קלמר, מי שייצגה אותם בעסקת המכר, שלחה מכתב לב"כ הנתבעת ביום 4.2.2011. לסיכום טענותיה לעניין הנזקים שהתגלו בדירה בשל הרטיבות, טענה הנתבעת, כי אינה אחראית לנזק ואין עליה כל חובה לפצות את התובעים בסכום כלשהו.
7.באשר לתביעת התובעים להשבת הסכום ששילמו בגין מס רכישה, טענה הנתבעת כי נפלה טעות קולמוס בהסכם, וכי כוונת הצדדים הינה כפי שהיא עולה מזיכרון הדברים עליו חתמו הצדדים, נספח ג' לכתב ההגנה, לפיו המיסים ישולמו "על פי הקבוע בחוק ועל פי המקובל בעסקאות כגון זו" וכי האמור בהסכם אינו משקף את הסכמתם של הצדדים.
8.הנתבעת התייחסה לטענות התובעים בכתב התביעה, לרבות לטענה, לפיה נמנעה הנתבעת משלם את חובותיה לחברת החשמל, וכפרה בטענות אלה. בנוסף כפרה הנתבעת בנזקי התובעים הנטענים בגין אובדן ששה חודשי שכירות, עוגמת הנפש, פיצויים מוסכמים או עלות חוות דעתו של השמאי.
9.התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, ואף הנתבעת ובעלה הגישו תצהירי עדות ראשית. כמו-כן הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, מר אילן אריאל.
10.עיינתי בטענות הצדדים ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי צדק שמוסמך בית המשפט לשוקלם בבואו לפסוק על דרך הפשרה (ראו: ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 18,000 ₪ בתוספת סך 1,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
11.למסקנה זו הגעתי לאחר ששקלתי את שיקולי נטל ההוכחה המוטלים על התובעים, את העובדה כי התובעים תבעו פיצויים מוסכמים ופיצויים לפי הוכחת נזק ((ראו: סעיף 15 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1971). בנוסף, שקלתי את תצהירי הצדדים ואת האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולאחר ששקלתי שיקולים אלה ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה דלעיל.
12.המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.