רז נ' גוליבר תיירות בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב מיום 1.12.09 (כב' השופט אילן דפדי) בת"ק 9421-07-08 אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המבקש כנגד המשיבה, סוכנות נסיעות, והורה למשיבה להשיב לו את דמי הביטול אותם גבתה ממנו שלא כדין לאחר שביטל הזמנת כרטיסי טיסה שביצע באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה. עתירת המבקש לחייב את המשיבה גם בפיצויים עונשיים בסך 4,486 ₪ - נדחתה.

בית משפט קמא דחה את התביעה שכנגד, שהוגשה ע"י המשיבה לחייב את המבקש במלוא דמי הביטול אותם גבה ממנה המוביל האווירי ממנו נרכשו כרטיסי הטיסה.

בבקשה שלפני טען המבקש כנגד דחית התביעה לפיצויים עונשיים. בתוך כך הפנה המבקש להכרעת דין (שלא צורפה) אשר ניתנה בביהמ"ש השלום בראשון לציון (ת"פ 1860/09) ביום 17.12.09 - לאחר מתן פסק הדין נשוא הבר"ע - לפיו הורשעה המשיבה על פי הצהרת נציגה בעבירות על חוק הגנת הצרכן לרבות גביה וחיוב עבור תוספות תשלום בגין דמי ביטול בניגוד לסעיף 14ה(ב)(1) לחוק. לטענת המבקש יש בהכרעת הדין כדי להוכיח שפעולותיה של המשיבה היו פעולות שיטתיות, דבר המצדיק, ביחד עם שיקולים נוספים, את חיוב המשיבה בתשלום פיצויים עונשיים.

בהתאם לסמכותי הקבועה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ ([פורסם בנבו], 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

אין זה המקרה שלפני. לא מצאתי כל טעות גלויה על פניה בקביעתו, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו.

פסיקת פיצויים עונשיים בהליך אזרחי נעשית במקרים חריגים הכרוכים בפגיעה קשה במיוחד ומתמקדת ע"פ רוב בעוולות שנלווה להם אשם ברמה גבוהה, כאשר התנהגות המזיק מקוממת מסלידה במיוחד וראויה לגינוי, ובפרט כזו שיש עמם "מעין כוונה". הרציונאל העומד בבסיסם של הפיצויים העונשיים הוא עונשי והרתעתי (ראו: ע"א 1080/07 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו], 8.11.09; רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו], 6.7.09; ע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ' זינגר [פורסם בנבו], 11.4.05; ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' רויטל מזרחי תק-על 2006(1), 1489; ע"א 9225/01 רונית זיימן נ' גד קומרן תק-על 2006(4), 3941).

בית משפט קמא קבע, לאחר שישב על המדוכה ושמע את העדים לפניו, כי לא הוכח שמדובר בפעילות שיטתית של המשיבה, ומהתשתית העובדתית שנקבעה בפסק דינו לא נגלית על פניה התנהגות מקוממת כזו אשר ביחס אליה נקבע בפסיקה כי יש מקום לפסיקת פיצויים עונשיים.

גם מפסק הדין בהליך ת"פ 1860/09 (שאינו חלוט) - אשר ניתן לאחר פסק דינו של בית משפט קמא וצרופו כראיה מבוקש במסגרת הבר"ע - אין כדי להצדיק תיקון בערעור. לא ברור מהכרעת הדין (כפי שפורסמה במאגרי המידע המשפטיים) שמדובר במעשים שנעשו בכוונה - שכן כוונה אינה חלק מיסודות אותן העבירות - ולא היקף ההפרה או נסיבות המקרים שנדונו בו. ממילא הושגה על פניו מטרת ההרתעה על ידי העמדת המשיבה לדין פלילי בעבירות של גבית דמי ביטול שלא כדין (גם אם מדובר במקרים אחרים) הרשעתה והעונש שהוטל עליה (ראו גם: רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו], 6.7.09).

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' טבת תש"ע, 23 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.