רושקה נ' סלומון

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 13.10.10 על פי צד אחד כנגד הנתבע (להלן: "הבקשה" ו"פסק הדין", לפי העניין).

הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע בשאלה מהם התנאים בהם יבוטל פסק הדין, לרבות שאלת חיוב בהוצאות או חיוב בהפקדת ערובה, וזאת על יסוד טיעונים בכתב, אשר הוגשו (עמ' 3 לפרוטוקול).

התובע טוען כי אין לבטל את פסק הדין, לא מחובת הצדק ולא משיקול דעת בית המשפט. באשר לחיוב בהוצאות, טוען התובע כי יש להשית על המבקש הוצאות לדוגמה ולהתנות ביטולו של פסק הדין בתשלומן, נוכח הטרחה וההוצאות הרבות שנגרמו לו ונוכח בזבוז הזמן השיפוטי שנגרם, במיוחד עת המתין הנתבע שלא לטעון דבר באשר לפסק הדין עד אשר החל התובע בביצועו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. התובע אף מבקש לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה כתנאי לביטול פסק הדין, שעה שהנתבע עצמו טוען שמצבו הכלכלי קשה.

הנתבע טוען, כי אין לחייבו כלל בהוצאות, הן לגופם של דברים שעה שלשיטת הנתבע משוללת התובענה עילה , הן מאחר שלשיטתו המצאת התובענה בוצעה שלא כדין (לרבות בדרך של המצאה למשרד הנתבע עת הושעה מעבודתו), הן לאחר שהצדדים הסכימו על ביטול פסק הדין, הן נוכח הטענה לפיה בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדיון בתובענה והן נוכח טענותיו המפורטות לפיהן סיכויי ההגנה לגופן גבוהים.

שעה שהצדדים הסכימו במפורש במעמד הדיון כי בית המשפט יכריע באלו תנאים יבוטל פסק הדין, אין צורך לדון בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין, כי אם רק בתנאים לביטולו. הגם, שכבר עתה יצויין, כי ממילא הייתי מגיע למסקנה שיש מקום לבטל את פסק הדין שניתן על פי צד אחד, וזאת משיקול דעת בית המשפט שעה שטענות המבקש עשויות, ככלל, להוביל לכך שפסק הדין אשר יכול ויינתן בסופו של יום, יהא שונה מזה שניתן על פי צד אחד ושעה שלא מצאתי שנגרם לתובע נזק הסתמכות שאינו בר תיקון על דרך חיוב בהוצאות.

עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם, ושמעתי את הצדדים. שוכנעתי כי לצד ביטולו של פסק הדין על הנתבע לשאת בהוצאות התובע. גם לו אניח, כי המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין מיום 15.7.10 בוצעה שלא כדין הואיל והלכה למעשה בוצעה לידי מזכירה במשרד שבו עבד הנתבע עובר להשעייתו, הרי שהאזהרה בגין נקיטה בהליכי ההוצאה לפועל הומצאה לנתבע אישית ביום 29.4.11, כך שלכל הפחות ממועד זה ידע, או צריך היה לדעת, הנתבע על פסק הדין שניתן נגדו. בנסיבות אלה אין די בכך בהסברים שניתנו במעמד הדיון לעניין המצאת האזהרה ואשר אין בהם כדי לסתור את האמור בין היתר בתצהיר מטעם התובע, שבמסגרתו הובהר כי אזהרה זו הומצאה לנתבע באופן אישי.

כפועל יוצא, חזקה כי נגרמו לתובע טרחה והוצאות, גם אם לא הסתמך על פסק הדין באופן שאינו בר תיקון, ועל הנתבע לשפות את התובע בגין הוצאות אלה. יחד עם זאת, מאחר שמדובר בסעד אינצידנטלי לסעד הכספי העיקרי שנתבע, ואשר אין כל מניעה שיעמוד כחיוב עצמאי ונפרד כנגד הנתבע, לא מצאתי מקום להתנות את ביטולו של פסק הדין בתשלום של סכום ההוצאות.

באשר להפקדת ערובה, ובמיוחד שעה שעסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר, הכלל הוא כי בית משפט יורה על הפקדת ערובה שעה שסיכויי ההגנה תלויים על בלימה. זאת, בין היתר, נוכח ההעדפה שיש ליתן לזכות הגישה לערכאות, כאשר בערכאה הדיונית עסקינן (כלל דומה מצאנו גם כאשר בשאלה האם יש לחייב תובע בשר ודם בהפקדת ערובה להוצאות נתבע עסקינן). לנתבע טענות - דיוניות ומהותיות – אשר עשויות להקנות לו סעדים, שיובילו לתוצאה שונה מזו שנפסקה על פי צד אחד. זאת, בין אם בהתחשב בטענות באשר לתניית הבוררות עסקינן ובין אם בהתחשב בטענות לגופן, כפי שמצינו בתצהיר הנתבע ואשר ולו בהתחשב בטענות באשר להסכם השותפות והפרתו הנטענת, אשר השוואתן לסיפור המעשה המגולל בכתב התביעה כמו גם בתגובת התובע מיום 3.8.11, מגלות מחלוקת עובדתית של ממש בכל הנוגע לנסיבות כריתת השותפות וסיומה (ככל שאמנם באה לכלל סיום). מחלוקת זו, לכל הפחות, תצריך בירור עובדתי על דרך שמיעת גרסות הצדדים, וככל שתתקבל גרסת הנתבע (וכידוע – בין אם בבקשת ביטול פסק דין ובין אם בבקשה למתן רשות להתגונן עסקינן - אין נקבעים ממצאי מהימנות ועובדה בכל הקשור עם גרסות הצדדים באשר למחלוקת העיקרית, כי אם אך נבחנת גרסת הנתבע וסיכויי הגנתו ב"מבט על"), יכול ותעמוד לנתבע הגנה מפני התביעה. בנסיבות אלה, אין עסקינן בסיטואציה שיש בה כדי לחייב נתבע בהפקדת ערובה, כתנאי לביטול פסק הדין.

כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, מתחייבת המסקנה, כי יש לבטל את פסק הדין, ולצד זאת לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע. בהתחשב בהיקף ההליכים שנוהלו עד עתה, במשך הזמן שחלף מאז הומצאה לנתבע האזהרה ועד אשר הוגשה בקשתו לביטול פסק הדין, ובהוצאות שחזקה, כי הוציא התובע לשם הוצאתו לפועל, יישא הנתבע בהוצאות התובע בגין ההליכים עד כה בסך כולל של 4,500 ₪.

באשר להמשך ניהול התובענה, על יסוד הוראות תקנה 214 (ב) ותקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בשים לב למועד הגשת התובענה ובשים לב לטיעוני ההגנה שהובאו בתצהיר הנתבע מיום 1.8.11 כמפורט בפסקה 8 לעיל, ניתנת בזה לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה על יסוד האמור בתצהיר הנ"ל, שישמש ככתב הגנה [לעניין זה, השוו, למשל: ע"ר (י-ם) אפוטה נ' כהן (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.5.12)].

נוכח סכומה, תתברר התובענה בסדר דין רגיל.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.