החלטה
בשים לב להחלטת כבוד נשיא בית המשפט העליון מתאריך 27.2.2013, התיק ישמע בפני.
ישיבת קדם המשפט שנקבעה בתיק בפני כבוד השופטת קיציס, בטלה.
נקבע לשמיעת הראיות ליום 6.10.2013 בין השעות 08:30 – 12:30. הצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה.
בענין הבקשה להוצאת תצהירו של רו"ח ציוני מטעם הנתבעת ולחלופין להורות לנתבעת לגלות את המסמכים עליהם נסמך התצהיר, הרי שבענין זה קבעה כבוד השופטת קיציס כי אין להורות על הוצאתו של התצהיר וכי שאלת גילויים של הדוחות תידון בישיבת הקדם, שכאמור בוטלה. מצאתי לדון בבקשה על בסיסם של כתבי הטענות.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לענין גילויים/אי גילויים של דוחותיה הכספיים של הנתבעת - החלטתי להורות לנתבעת לגלות את הדוחות על בסיסם נערך תצהירו של רו"ח ציוני (והנזכרים בסעיף 9 לתצהירו).
כפי שעולה מכתב ההגנה, הנתבעת טוענת כי הבסיס לדחיית התביעה ומתן זכות סירוב ראשונה לנתבעת בכל הקשור להפעלת החניון נשוא התובענה, הינו בין היתר היותה של ההתקשרות בין הצדדים רבת שנים שכן "מדובר בעסקה כלכלית המניבה פירות אלא רק לאחר חלוף זמן רב..." [סעיף 31 (ב) ו – 31 (ג)]. כמו כן נטען, כי פעילותה של הנתבעת בחניון הינה "פעילות הפסדית" ורק לאחרונה החלה הנתבעת לעלות על פסים חיוביים [סעיף 31 (יז)].
מכאן מצאה הנתבעת צורך בהגשת תצהיר רואה החשבון הנ"ל, על מנת שיתמוך בטענות אלה. בנסיבות אלה ברי כי מדובר בענין רלבנטי וברי כי הדוחות בבסיס התצהיר, כתומכים בטענת הגנה זו, רלבנטיים גם הם.
סבורני כי לתובעת זכות לקבל לידיה את הדוחות ולהעמידם, במידת הצורך, למבחן החקירה נגדית. צד אינו יכול להסתמך על ראיות, לערוך על בסיסם תצהיר ובאותה נשימה למנוע את גילויים מן הצד שכנגד; פועל יוצא אף למנוע את זכות החקירה נגדית והכנה לדיון כראוי.
קבלת טענותיה של הנתבעת משמעה כי יש לקבל כ"כזה ראה וקדש" את תצהירו של רו"ח ציוני ובהתאם את טענות ההגנה המבוססות על תצהירו (ראה ההחלטה בתיק 41255-12-09 הנזכרת בסעיף 9 לבקשה התומכת באמור). תוצאה זו אינה סבירה ואינה מתיישבת עם סדרי הדין ועם הגישה המרחיבה בגילוי מסמכים, לפיה די בכך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות על מנת שיגולה [ראה רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נגד נח'לה, פורסם במאגרים]. לענין זה יפה אף ההחלטה ברע"א 6546/94 בנק איגוד נגד אזולאי:
.7"גילוי מסמכים משתרע על כל "המסמכים הנוגעים לענין הנדון" (תקנה 112לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה (ראה compagnie financiere du pacifique v. The peruvian guano 62, at[13] (1882)) .coנמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי" (פ"ד מט (4) 54, בעמוד 60].
אינני מקבל את טענות הנתבעת כי מדובר בגילוי גורף ושלא לצורך. הנתבעת היא זו שקבעה את היקף הגילוי שכן כעולה מתצהירו של רו"ח עציוני יש רלבנטיות לכל שנות המס הנזכרות בתצהיר.
אני מסכים עם בא כח הנתבעת כי התובעת השתהתה בענין זה ולא דרשה את גילוים של המסמכים רק עתה לאחר שחלפו מספר חודשים מסיומו של קדם המשפט, אלא שלטעמי אין בכך כדי למנוע את גילויים של הדוחות.
ודוק. כפי שנקבע, קיימת אפשרות להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים החורגת מלוח הזמנים הקבוע בתקנה 120 לתקנות. זאת, אם המבקש מצביע על טעמים בעלי משקל שיצדיקו האיחור [רע"א 2362/90 הלבור תעשיות בע"מ נ' מיליקובסקי, פ"ד מד(4) 285]. לדידי זכות החקירה הנגדית לענין טענת הגנה מהותית, הינה טעם כבד משקל [ראה אף הטענות בסעיף 13 לתשובה לתשובה].
יצוין אף כי "במקרה מתאים...יצווה בית המשפט על גילוי ועיון גם אם שמיעת הראיות עומדת להסתיים (Vernon V. Bosley (No 2) [1997] 1 All ER 614; בפסק דין זה אף נקבע, כי החובה לגלות מסמך הינה חובה נמשכת" [ראה רעא 8221/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שרותי בריאות כללית, פורסם במאגרים].
סבורני כי אין בעובדה כי בתצהירי התובעת לא הובאה כל התייחסות לטענות הגנה אלה כדי למנוע גילויים של המסמכים, באשר לשם כך נועדה, בין היתר, החקירה הנגדית.
גישה זו רלבנטית להבנתי אף אם מדובר במסמך חסוי:
"אכן, הכלל הוא האמת והצורך בגילויה. החיסיון הוא החריג. "חייב לפיכך להימצא להצדקתו שיקול רם ונכבד יותר שבטובת הכלל. הדבר מצריך איזון והכרעה בין שיקולים שונים שבטובת הכלל, מצב המציג תמיד דילמה בין שתי רעות, הפרת אמון וסודיות מחד, ודיכוייה של האמת הדרושה למשפט צדק, מאידך" (פסק הדין הנ"ל בענין בנק איגוד בעמוד 62].
מבלי להיכנס לשאלת קיומו של סוד מסחרי בדוחות, כן או לא, הרי שעל מנת למנוע פרסומם של הדוחות ובהתאם לסמכותי מכח סעיף 23 (ג) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999, הנני קובע כי העתקם של הדוחות יועברו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת, ותמנע העברתם לצד שלישי כלשהו, למעט לצורך בחינתם על ידי בא כח התובעת או על ידי רואה חשבון מטעם התובעת. ככל שישנם נתונים כלשהם שאינם רלבנטיים למפורט בתצהירו של רו"ח עציוני הרי שניתן, במידת הצורך, להשחירם, טרם העברתם כאמור.
לאור האמור, הנני מורה לנתבעת להעביר את הדוחות כאמור לידי ב"כ התובעת תוך 30 יום. ימי פגרה במנין. התובעת תשא בעלות העתקתם של הדוחות.