רופא וקופ"ח מכבי התרשלו כאשר לא אבחנו במהלך הריון של אשה מום שבעטיו נולד ילד הסובל מתסמונת דאון

(בשאלת החבות)

לפני תביעה המייחסת רשלנות רפואית לנתבעים בכך שלא איבחנו במהלך ההריון את מומו של התובע, שנולד עם תסמונת "דאון". התביעה הוגשה אף בעילת "הולדה בעוולה" כנגד הרופא המטפל במהלך ההריון, וכנגד קופת החולים שהעסיקה אותו.

הרקע העובדתי

1.         התובע 1, קטין, נולד ביום 4.8.95. עם לידתו התעורר החשד שהוא לוקה בתסמונת דאון. לאחר ביצוע בדיקות, חשש זה התאמת (להלן: התובע או הקטין). התובעת 2 (להלן: התובעת או האם) הינה אימו של התובע. התובע 3 הינו אביו של התובע ובעלה של התובעת (להלן: התובע 3 או האב). הנתבע 1 הינו רופא נשים (להלן: הנתבע או ד"ר כסיף). הנתבעת 2 הינה קופת החולים בה התובעים היו מבוטחים (להלן: הנתבעת 2 או מכבי).

הטיפול הראשון שקיבלה האם, כפי שהוא מתועד בחומר הרפואי שאין עליו מחלוקת, היה ביום 16.10.1991. במהלך שנת 1991 נישאה האם לאב, ובשנת 1992 נכנסה להריון בפעם הראשונה (להלן: ההריון הראשון). הנתבע היה הרופא המטפל במשך כל ההריון הראשון, והוא זה שהפנה אותה לבדיקות הנדרשות. במהלך ההריון הראשון, הנתבע הפנה את התובעת לביצוע בדיקת חלבון עוברי. הבדיקה הראתה שקיים סיכון גבוה להולדת ילד עם מום. משראה הנתבע את תוצאות בדיקת החלבון העוברי, הפנה את התובעת לייעוץ גנטי בבית החולים אסותא. התובעת אכן פנתה לקבלת הייעוץ. בפגישת הייעוץ הגנטי הוסבר להורים על הסיכויים והסיכונים בבדיקת ניקור מי שפיר, והומלץ על ביצועה. הבדיקה נעשתה בו ביום. בבדיקה לא נתגלה מום גנטי, לפיכך הוחלט על המשך ההריון כסדרו, ובשנת 1992 נולדה בתם הבכורה של התובעים 2 ו-3 כשהיא בריאה.

לקראת סוף שנת 1994 נכנסה התובעת להריון בשנית, הוא ההריון נשוא התביעה. גם לאורך כל הריון זה, הרופא המטפל היה הנתבע. התובע 3 נכח בכל הביקורים של התובעת אצל הנתבע בשני ההריונות. ביום 3.3.1995 הפנה הנתבע את התובעת לבדיקת חלבון עוברי, שתוצאותיה היו בגבולות התקין. ביום 12.4.1995 הפנה הנתבע את התובעת לבדיקת אולטראסאונד שגרתית. ביום 17.4.1995 נבדקה התובעת בבית החולים אסותא על ידי ד"ר קובי בר. הבדיקה מתועדת במסמך מאותו יום שכותרתו " סקירה על קולית (אולטראסאונד) - הריון טרימסטר II", ושם מצוינת סיבת הבדיקה: " סקירת מערכות". בתת הכותרת " אנטומיה עוברית" מתואר כי במהלך הבדיקה של ד"ר בר נצפו " גולגולת - רוחב חדרים לטרליים ברוחב תקין פוסה אחורית תקינה. נצפה כורואיד פלקסוס ציסט דו צדדי". בתום ממצאי הסקירה ישנה הערה: " עקב הממצא מופנית לרופא מטפל. יש לשקול דיקור מי שפיר לקריו-טיפ". כן כתוב בטופס:

" בדיקת האולטרה סאונד הינה בדיקה מוגבלת אשר לא נועדה ואינה מתיימרת לאתר את כלל הפגמים או המומים בעובר ומשקפת במגבלות הקיימות את המצב בזמן הבדיקה".

ד"ר בר העיר תשומת לב ההורים לממצא בגולגולת, ושלח אותם לקבלת הסבר וטיפול על ידי הרופא המטפל. לנוכח ממצאי בדיקת ד"ר בר, שבו ההורים עוד באותו יום לד"ר כסיף, והציגו בפניו את המסמך.

אין מחלוקת כי בעקבות הביקור האחרון אצל ד"ר כסיף, התובעת, בפועל, לא עברה יעוץ גנטי ו/או דיקור מי שפיר. לאחר כחודש, ביום 14.5.1995, שבו התובעים 2 ו-3 למרפאת הנתבע. התובעת עברה בדיקת אולטראסאונד (להלן:us) במרפאה, להערכת משקל העובר. ביום 19.5.1995 הפנה הנתבע את התובעת להדמיית US, וביום 21.5.1995 בוצעה ההדמיה במרפאה של הנתבעת ברמת גן. הבדיקה בוצעה על ידי טכנית US הגב' טובה גאולי. בראש הטופס נרשם " מעקב צמיחה". התובעת המשיכה במעקב אצל הנתבע כאשר הביקור האחרון שלה במרפאתו עובר ללידה היה ביום 21.7.1995. במהלך השבוע ה-39 להריונה של התובעת, ביום 4.8.1995, נולד התובע במשקל 2750 גרם. מאז ועד היום בו הגיעה התובעת למרפאת הנתבע, בשנת 2005, לצורך קבלת העתק התיק הרפואי, הם לא היו בקשר.

עד כאן רקע שעיקרו אינו שנוי במחלוקת.

טענות התובעים

2.         רשלנות הנתבעים נובעת בין היתר מכך שלאור הממצאים הראשונים, היה צריך לבצע סקירה מקיפה ומורחבת של מערכות ואיברים של העובר בהדמיית US, כדי לשלול מומים נוספים. במידה ואלה מאובחנים, יש מקום לביצוע דיקור מי שפיר לשלילת טריזיומיה. הדמיית US מורחבת ומקיפה לא בוצעה על ידי הנתבעים חרף הממצא מיום 17.4.95. מחדל זה, לטענת התובעים, מהווה סטייה מנורמה רפואית, שכן אילו היה מבוצע הדיקור, כי אז ניתן היה לגלות את התסמונת הגנטית הקיימת אצל התובע.

בתוך כך, הטענה הינה כי התנהגות הנתבעים מלמדת על אי התייחסות רצינית לממצאים שהצביעו על ציסטות כורדיאליות דו-צדדיות, ואי נקיטת בדיקות בהתאם. הנתבעים הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים, והם אחראים לנזק החמור שנגרם לתובע, הן המוטורי והן הפיגור השכלי.

ד"ר כסיף התרשל בניהול ומעקב אחר ההריון של התובעת. התרשלותו מתבטאת בכך שהנתבע התעלם מהמלצת מומחה האולטראסאונד לביצוע בדיקת יעוץ גנטי בעקבות סמן שאובחן בבדיקה. הנתבע פירש את הבדיקה כתקינה, וכפי שרשם בתיק הרפואי: " ממצא הבדיקה: תקין". אף בעדותו בבית המשפט הוא התייחס להמלצות בודק האולטראסאונד כ - " שולית".

הנתבע לא הפנה את  התובעת לייעוץ גנטי, כפי שראוי היה להעשות לאור המלצתו של ד"ר בר, אלא הרגיע את ההורים הלחוצים, ואמר להם שהמדובר בשלב מאוחר מדי בהריון כדי לעשות בדיקת מי שפיר, וכי גם בהריון הראשון היו סימנים אשר נעלמו, וכך יהיה גם הפעם. ההורים ביצעו את הבדיקות בהריון הראשון וגם דיקור מי שפיר, עובדה המלמדת על חוסר רצון ללדת ילד עם מום. הם הגיעו לנתבע מיד עם ההפניה של ד"ר בר.

עוד התרשל הנתבע באי ביצוע מעקב אחר ביצוע ההפנייה לייעוץ גנטי, אליה, לטענתו, הפנה את התובעת. היו מספר אפשרויות בפני הנתבע אם אכן הפנה את התובעת לייעוץ גנטי והיא לא ביצעה אותו, אך הנתבע מצא לנכון להפנות את התובעת ל" מעקב צמיחה" ולא יותר, וגם זאת רק בפגישה השנייה שלאחר ההפניה שלכאורה ניתנה לייעוץ גנטי.

הנתבע התרשל בכך שלא יידע את התובעים 2 ו-3 על בדיקות אפשריות לא פולשניות ושאינן מסוכנות (בשונה מבדיקת הדיקור כגון סקירות מכוונות, בדיקת אקו-לב וכדומה) שיכלו לערוך וגם באופן פרטי, אשר היו יכולות להעלות ממצאים שלאורם ההורים לא היו ממשיכים בהריון. בכך סטה מסטנדרט סביר שהיה נכון גם לשנת 1995.

התובעים 2 ו-3 העידו כי לו היו יודעים שלילד יש מום, הם היו מפסיקים את ההריון. דבר זה ניתן ללמוד מהתנהגותם בהריון הראשון בו ביצעו את בדיקת הדיקור. מבחינת המועד הדבר היה אפשרי ואין ספק כי היה מבוצע לו רק ידעו על דבר המום.

הנתבע התרשל באי רישום של דבר וחצי דבר מגרסתו הנוכחית בבית המשפט, ובכך שלא קיים רישום רפואי מלא של התנהלות האירועים. הנתבעת התרשלה בכך שלא קיימה אבטחה ושמירה על המידע הרפואי בתיקה של התובעת, מעבר להתרשלות באי רישום בתיק. היעדר רישום מחייב העברת הנטל לכתפי הנתבעים להוכיח שלא התרשלו.

טענות הנתבעים