רופאת העיניים התרשלה באבחנה- תשלם פיצויים ביחד עם קופת חולים כללית בסך של 80,000 ש"ח

1. עסקינן בתביעת רשלנות רפואית בשל אי אבחון במועד של הפרדות רשתית בעינו השמאלית של התובע, בגינה איבד כמעט לחלוטין את כושר הראיה בעין זו.

2. שאלת האחריות

השתלשלות העניינים כפי שעולה מעדויות הצדדים ומן המסמכים הרפואיים הינה כדלקמן:

3. התובע סבל ממחושים שונים בעין שמאל בגינם פנה בתאריך 11.11.01 למרפאת קופת חולים כללית של הנתבעת 1 (להלן - "קופת חולים"). הוא נבדק על ידי רופאת עיניים, ד"ר פבלוצקי, הנתבעת מס' 2 (להלן - "הנתבעת"). בכרטיסו הרפואי אצל ד"ר פבלוצקי נרשם כי התלונן על דלקת בעיניים. בשלב זה, לא הייתה תלונה על ירידה בראיה. הנתבעת בצעה בדיקת עיניים לתובע, אבחנה דלקת לחמית חריפה וליקוי ראיה בשתי העיניים: 6/12 בעין שמאל ו-6/9 עם חריר. התובע קבל טיפול תרופתי המקובל לבעיות הדלקת. לא בוצעה הרחבת אישונים ובדיקה של קרקעית העין, בגלל הדלקת, והתובע הוזמן להמשך מעקב וביצוע בדיקות מקיפות כשבועיים לאחר מכן, שלא ניתן היה לבצען בגלל הדלקת.

4. ביום 25.11.01 נבדק התובע פעם נוספת על ידי ד"ר פבלוצקי. לטענתו, התלונן בפניה על כתמים וצלליות וירידה בראיה בחלק העליון של שדה הראיה. תלונות כאלו לא מופיעות בכרטיסו הרפואי, והוכחשו על ידי הנתבעת. ד"ר פבלוצקי בדקה את התובע ונמצא כי הדלקת החריפה חלפה. נמדד הלחץ התוך עיני, שנמצא תקין, בוצעה כנראה הרחבת אישונים ובדיקת הרשתית לא העלתה כל ממצא חריג, וגם בבדיקת קרקעית העין לא נמצא כל ממצא פתולוגי. אובחן קטרקט התחלתי בעין שמאל. בשלב זה לא הומלץ על ניתוח בשל השלב ההתחלתי של הירוד.

5. לטענת התובע, יומיים לאחר מכן, חזר למרפאת קופת החולים והתלונן על כתמים וצלליות ואובדן ראיה לסירוגין בעין שמאל. הוא בקש להיבדק על ידי רופא עיניים אחר, אך נענה בשלילה, והופנה שוב לד"ר פבלוצקי, אשר קבלה אותו רק ביום 2.12.01.

6. ביום 2.12.01 נבדק התובע פעם נוספת על ידי הנתבעת, והתלונן על ירידה בראיה בעין שמאל. נמדדה חדות ראיה של 3/30 בעין שמאל ועם חריר 6/18. אובחן קטרקט מתקדם, ולאור תלונות התובע על הפגיעה באיכות חייו בשל הראיה הפגומה, ובהעדר כל ממצא פתולוגי אחר המסביר את הירידה בראיה, הפעם הופנה התובע לקביעת תור לניתוח קטרקט בבית חולים 'בלינסון'.

7. על הקף הבדיקה שנבדק התובע ביום 2.12.01 הצדדים חלוקים: לטענת התובע, לא בוצעה בדיקה שכללה הרחבת אישונים.

8. מאידך, לטענת ד"ר פבלוצקי, ביום 2.12.01 ערכה לתובע בדיקה מקיפה אשר כללה מדידת לחצים, שנמצאו תקינים וזהים ללחץ שנמצא בבדיקה הקודמת - 15 ממ"כ בכל עין, בוצעה הרחבת אישונים ובדיקת קרקעית העין והרשתית כולה, שנמצאו תקינים ללא עדות לקרע או הפרדות הרשתית.

9. זו הייתה הפעם האחרונה בה נבדק התובע על ידי ד"ר פבלוצקי.

10. הואיל ועל ההפניה לניתוח לא נרשם המקרה כדחוף, נקבע לתובע תור לניתוח רק ביום 28.1.02. בשל המועד הרחוק יחסית שנקבע לניתוח, חזר התובע למרפאה למחרת וביקש להיבדק על ידי רופא עיניים אחר, אך בקשתו נענתה בשלילה, הואיל ולא ניתן לעבור לרופא מקצועי בטרם יחלפו 3 חודשים ממועד הפניה הראשונה לרופא מקצועי. ד"ר פבלוצקי אשרה בתצהירה כי אכן נעשתה פניה כזו של התובע למרפאה, ונמנעה ממנו האפשרות להיבדק על ידי רופא עיניים אחר. בלית ברירה, נאלץ התובע לטענתו, להסתפק באבחנתה של ד"ר פבלוצקי, ולהמתין לבדיקה בבית חולים 'בלינסון'.

11. בסמוך לפני המועד שנקבע לניתוח, נבדק התובע בדיקה טרום-ניתוחית בבית חולים 'בלינסון' ואובחנה היפרדות רשתית גדולה בעין שמאל שכללה את המקולה, וחורים ברשתית בעין ימין, אשר טופלו בלייזר. חדות הראיה בעין שמאל הייתה תנועת אצבעות בלבד. כמו כן, אובחן ירוד בעין שמאל. התובע נותח להצמדת הרשתית בעין שמאל, אך הראיה לא חזרה לקדמותה, וחדות הראיה שלו בעין שמאל נותרה 6/60.

12. מועדי הביקורים של התובע אצל ד"ר פבלוצקי אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במיוחד בשאלה, אם במועדים בהם ביקר התובע אצל ד"ר פבלוצקי סבל כבר מתחילתה של היפרדות הרשתית, ואם ניתן היה לאבחנה, או שמא היפרדות הרשתית ארעה לאחר הבדיקה האחרונה אצל ד"ר פבלוצקי, ולייתר דיוק: בין 2.12.01 ל- 28.1.02 שאז אובחנה היפרדות הרשתית בבית חולים 'בלינסון'.

13.  התובע הסתמך בתביעתו על חוות הדעת של ד"ר סטנלי היימס, מומחה למחלות עיניים, מנהלה לשעבר של מחלקת העיניים בבית חולים 'כרמל' בחיפה.

ד"ר היימס מסביר בנספח לחוות דעתו מונחים רפואיים שונים הרלבנטיים לנושא חוות הדעת. בקטע ההסבר המתייחס לרשתית, מסביר ד"ר היימס כי "במחלת הפרדות רשתית הרשתית מתנתקת מן הדמית, תאי הרשתית מפסיקים לתפקד והחולה רואה צל שחור מול החלק הנפרד של הרשתית".

ד"ר היימס קובע בחוות דעתו, כי בהתחשב בתלונתו של התובע על ראיית כתם שחור בחלק העליון של שדה הראיה, אין ספק שכבר בתאריך 25.11.01, בעת הביקור השני במרפאתה של ד"ר פבלוצקי, סבל כבר התובע ממחלה ברשתית, כגון: חור או הפרדות רשתית חלקית. ד"ר היימס מציין שלא ברור מדוע לא נקבעה אבחנה מדויקת. כך גם בביקור הבא, ביום 2.12.01 למרות תלונתו על התדרדרות בראיה בעין שמאל, לא אובחנה בעיה ברשתית, ולא ברור אם נבדקה באופן יסודי. כתוצאה מכך, אובחנה היפרדות הרשתית באיחור של חודשיים, במהלכם מצבו החמיר באופן משמעותי, הפרדות הרשתית גדלה, כללה גם את המקולה וכתוצאה מכך נפגעה ראייתו ונגרמה לו נכות בשיעור 15%. ד"ר היימס מציין כי אבחון מוקדם היה מאפשר מניעת הפרדות הרשתית על ידי טפול בלייזר או בניתוח קטן הרבה יותר מזה שבוצע.

14. מול חוות דעתו של ד"ר היימס, עומדת חוות הדעת מטעם הנתבעים, של פרופ' מרין. פרופ' מרין סבור, כי האבחנה של ד"ר פבלוצקי ביום 11.11.01 לא הייתה מוטעית. במועד זה התובע סבל מדלקת עם הפרשה. כמקובל במקרים כאלו, לא ניתן לבדוק את פנים העין, ולכן התובע קבל טיפול תרופתי המתאים לדלקת, והוזמן לבדיקה חוזרת לאחר כשבועיים.

בבדיקה השנייה, ביום 25.11.01 נבדק פנים העין, ואובחן קטרקט. במועד זה לא אובחנה הפרדות רשתית, כי לא הייתה כזו.

בבדיקה השלישית, מיום 2.12.01 סבור פרופ' מרין כי שוב נבדקה קרקעית העין. התובע התלונן על ירידה בראיה, אך לא על ירידה פתאומית אלא הדרגתית. את הירידה בחדות הראיה בין מועד הבדיקה הראשונה, שהיה 6/9 ל-6/18 מסביר פרופ' מרין בהתקדמות הירוד. האבחנה של ירוד הייתה נכונה ללא ספק, שכן הירוד אובחן גם בבית חולים 'בלינסון'.