רונס ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

בפניי בקשה להעברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים מחמת העדר סמכות מקומית.

ביום 20.11.2008 המשיבים התקשרו עם המבקש – בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בהסכם למתן הלוואה על סך של 585,000 ₪, לצורך רכישת דירה (להלן: "ההלוואה"), למשך 20 שנים – עד ליום 20.11.2028. ההתקשרות בהסכם ההלוואה נעשתה בסניף הבנק בירושלים.

המשיבים הגישו בקשה, בדרך של המרצת פתיחה, למתן סעד הצהרתי, לפיו הם רשאים לפרוע את ההלוואה בפירעון מוקדם, בכפוף לתשלום עמלת פירעון בסך 60 ₪, בהתאם להסכמות הצדדים.

לטענת המבקש, לא ניתנו הבטחות ולא היו הסכמות בינו לבין המשיבים בעניין הפירעון המוקדם, כטענת המשיבים, כאשר בפיו טענה מקדמית, לפיה בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה דנן וכי יש להעבירה לבית המשפט המוסמך בירושלים.

המבקש טוען, כי נוכח תניית שיפוט בהסכם ניהול החשבון עליו חתמו המשיבים הסמכות המקומית לדון בתובענה דנן נתונה לבית המשפט בירושלים. המבקש מוסיף וטוען, כי גם לפי כללי הסמכות כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדרי הדין"), הסמכות המקומית היא לבית המשפט בירושלים, נוכח מקום עסקו של הנתבע והמקום לקיום החיוב – בסניף הבנק בירושלים.

לטענת המשיבים תניית השיפוט בהסכם ניהול החשבון מהווה תניה מקפחת לפי הוראת סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") ומאחר וחזקת הקיפוח לא נסתרה על ידי הבנק - יש לבטלה.

עוד טוענים המשיבים, כי למעט פתיחת חשבון הבנק לצורך קבלת ההלוואה וחתימה על המסמכים הנדרשים לשם כך – בירושלים, התנהלותם של המשיבים – תושבי העיר חיפה - עם הבנק נעשית בסניף הבנק בחיפה לרבות תשלום החזרי ההלוואה, כך שניהול התובענה בירושלים מהווה הרתעה של ממש מעמידת המשיבים על זכויותיהם.

דיון והכרעה

בהסכם פתיחת החשבון (סעיף 23.2) נקבעה ההוראה שלהן בנוגע למקום השיפוט:

"הבנק והלקוחות מסכימים בזה כי מקום השיפוט היחודי לכל צרכי כתב זה יהא בית המשפט בעיר הקרובה ביותר לסניף בו מתנהל החשבון מבין הערים הבאות: ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר שבע, נצרת או אילת, או – לפי בחירת התובע – בית המשפט הקרוב ביותר לסניף בו מתנהל החשבון".

זוהי תניית שיפוט ייחודית, המקנה את סמכות השיפוט לבית המשפט במחוז בו מתנהל החשבון, בהתייחס לפריסת ערים לפי אזורים בארץ.

בית המשפט העליון כבר נדרש לתנייה זו, בנוסחה כאמור, ובחן שמא מהווה היא תנייה מקפחת לפי חוק החוזים האחידים, במסגרת בחינת תנאי הסכם פתיחת חשבון של המבקש (בנק לאומי לישראל בע"מ), והשיב על כך בשלילה, בקובעו כי תניית השיפוט בנוסחה הנ"ל אינה שרירותית ואינה חד צדדית והיא חלה על הבנק ועל הלקוח כאחד ולפיה "קיימת זיקה הדוקה בין מקום השיפוט, בו רשאים לבחור שני הצדדים, לבין המקום בו מנהלים הבנק והלקוח את התקשרותם, נשוא החוזה, לאמור – מקום סניף הבנק" [ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.2.2010), פסקאות 123-127 לפסק הדין].

בעניין בנק לאומי הנ"ל הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי תניית השיפוט בהסכם פתיחת חשבון של הבנק, בנוסחה כאמור, הינה סבירה ולגיטימית ואין לראות בה יתרון בלתי הוגן לבנק או קיפוח של לקוחותיו ומשכך הוראה זו אינה מהווה תנאי מקפח הדורש שינויו או ביטולו.

על כן, דין הבקשה להתקבל.

הנני מורה על העברת התובענה דנן לבית משפט השלום בירושלים.

הדיון הקבוע בפניי ליום 7.5.2015 מבוטל.

המזכירות תפעל לביצוע החלטה זו בהקדם.

לפני משורת הדין בלבד, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.