רונית נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק גוף, אשר לטענת התובעת נגרם לה משום רשלנות הנתבעת 1 והפרת חובה חקוקה על-ידה. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

טענות הצדדים בתמצית

טענות התובעת בתמצית

לפי תצהיר התובעת, ביום 26.7.2001 היא יצאה ממקום עבודתה - סניף בנק הפועלים אשר בבניין הממוקם במתחם שבין רחוב הרכבת לרחוב הנגב בתל אביב - כדי לקנות מזון. לטענתה, בדרכה חזרה, היא מעדה על המדרכה הסמוכה לאחד הבניינים במתחם, אשר באותה עת בוצעו בה עבודות תשתית. לדבריה, "במקום הורידו את [ה]ריצוף מהמדרכה ולמעשה, במקום המדרכה הסלולה והמסודרת שמובילה לבנק, נוצר שטח משובש בו פוזרו חול ואבנים בצורה לא מסודרת" (סעיף 3 לתצהירה). עוד לטענתה, המקום לא היה מגודר, המדרכה הייתה פתוחה להולכי רגל ולא היה במקום שלט או סימון אחר המזהירים את העוברים והשבים. התובעת טוענת, כי כתוצאה מן הנפילה היא ניזוקה בקרסולה ובכף רגלה הימנית וסבלה כאב עז, וכי על הנתבעות לפצותה בגין נזקיה.

התובעת טוענת, כי לא עלה בידי הנתבעות לסתור את גרסתה שלה ואת גרסתם של עדיה, הן באשר לנסיבות האירוע והן באשר להשלכות פגיעתה על בריאותה ועל תפקודה. מטעם התובעת העידו – בנוסף לה – בעלה, אחותה והמנהלת הישירה שלה במקום עבודתה, אשר מילאה "טופס הודעה על תאונת עבודה" (ת/1).

לטענת התובעת, "מטבע הדברים לא היה בידי התובעת לדעת ולזכור האם דרכה על אבן או על חול כאשר מעדה ונפלה, שכן התאונה הינו אירוע רגעי ופתאומי ואין מצופה מאדם לראות היכן הוא מניח את כף רגלו בעת ההליכה באופן מדויק" (סעיף 8 לסיכומיה). לדבריה, די בכך כי "המדרכה עליה הלכה התובעת הייתה משובשת, לא ישרה, עם הפרשי גבהים שנוצרו כתוצאה מכך שהמדרכה הייתה מכוסה בחול ובאבנים באופן לא מסודר, כדי לקבוע כי המצב המסוכן של המדרכה הוא אשר היווה את סיבת נפילתה של התובעת" (שם).

עוד טוענת התובעת, כי כחיזוק לגרסתה יש לקבל את עדותה של גב' אורנה קיסרי, המנהלת הישירה שלה בעבודתה, כמו גם את תוכן טופס ה"הודעה על תאונת עבודה" שמילאה גב' קיסרי, וזאת מכוח עיקרון ה"רס גסטה". בטופס זה נרשם: "העובדת ירדה לקנות ארוחת צהרים, ועברה דרך מדרכה לא סלולה, נפלה ועיקמה את רגל ימין". לטענתה, חיזוק נוסף לגרסתה מצוי בעדות אחותה, המציינת בתצהירה דברים שהתובעת אמרה לה בשיחה טלפונית לאחר שנפגעה. התובעת טוענת אף לקבילותה של עדות זו כ"רס גסטה".

התובעת טוענת, כי הנתבעות לא הביאו לעדות כל עד מטעמן, לרבות עדים שיכלו להעיד על מצב המדרכה בעת האירוע, אף שהמידע בעניין ביצוע עבודות תשתית ותיקון המדרכות, "מצוי בידיעתה הייחודית ובשליטתה של הנתבעת", ולפיכך קמה חזקה ראייתית כנגד הנתבעות, הפועלת לחובתן.

לעניין עוולת הרשלנות, התובעת מציינת הלכות בדבר חובת הזהירות המושגית של בעלים או מחזיק במקרקעין, ובדבר חובת הזהירות של גוף שלטוני ושל עיריות. לטענתה, משלא נקטה הנתבעת 1 באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק, היא הפרה את חובתה.

התובעת טוענת עוד, כי אין לייחס לה כל מידה של אשם תורם. לדידה, היא "הלכה לתומה במדרכה ברחובה של עיר והסיכון הטמון במפגע המתואר לא היה צפוי מבחינתה והוא איננו סביר" (שם, סעיף 43); היא "לא הכירה את מקום התאונה, מאחר שהיא מגיעה בד"כ למקום עבודתה דרך כניסה אחרת למתחם... לפיכך לא ידעה... מראש כי מבוצעות במקום עבודות תשתית וכי אין מעבר בטוח במדרכה" (שם, סעיף 45); "היא ראתה שמבצעים עבודות במדרכה רק כאשר התקרבה מרחק קצר מאד למקום העבודה. היות ולא הייתה דרך גישה אחרת... מהכיוון שהגיעה... מלבד המדרכה בה בוצעו העבודות, עברה... במדרכה זאת" (שם, סעיף 46); "בנסיבות שנוצרו, אין זה סביר לדרוש מהתובעת לחזור על עקבותיה ולעבור דרך ארוכה על מנת להגיע לכניסה אחרת למתחם... מדובר היה באמצע יום העבודה, במהלך הפסקת הצהריים, ומטבע הדברים היה על התובעת לשוב למקום עבודתה תוך זמן קצר..." (שם, סעיף 47).

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת 1 עוולה כלפיה בעוולת "הפרת חובה חקוקה", באשר הפרה את הוראות הסעיפים 235(2) ו-(3) ו-249(11) ו-(12) לפקודת העיריות [נוסח חדש].

בהמשך סיכומיה מתייחסת התובעת לגובה הנזק שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה מהנפילה.

טענות הנתבעות בתמצית

הנתבעות טוענות, כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת התרחשות התאונה, קיומו של מפגע, התרשלות הנתבעות וקיומו של נזק שקשור לתאונה הנטענת, וכי לפיכך דין התביעה להידחות.

לעניין עדות גב' קיסרי וטופס ה"הודעה על תאונת עבודה" שמילאה, הנתבעות טוענות בין היתר כי היא לא הייתה עדה לתאונה ולפיכך דבריה הינם בבחינת עדות מפי השמועה. עוד הן טוענות, כי במידע המצוין בטופס אין כדי להטיל עליהן אחריות. לעניין עדות אחות התובעת, הנתבעות טוענות בין היתר כי עסקינן בעדות בת משפחה של בעלת דין, שעדותה באשר לנסיבות האירוע הינה מפי השמועה.

לטענת הנתבעות, יוצא אפוא כי בפני בית-המשפט מצויה עדות בעל דין יחידה באשר לנסיבות התאונה, וכי הלכה היא שאין להסתפק בעדות זו, אפילו היא מהימנה על בית-המשפט.

עוד לטענתן, "התובעת לא צרפה צילום של המפגע הנטען, כאשר בנקל היה ניתן לצלם את המקום" (סעיף 22 בעמ' 3 לסיכומי הנתבעות).

הנתבעות מוסיפות, כי משהעידה התובעת שהיא נעזרה באנשים ממקום עבודתה כדי להגיע ללובי הבניין בו מצוי משרדה ולא הביאה אף אחד מהם לעדות, יש "להסיק כי אילו הובאו הראיה ו/או העדים היו הם פועלים כנגדה" (שם).

הנתבעות טוענות לסתירות ואי התאמות בעדות התובעת, אשר לשיטתן אינן עולות בקנה אחד עם שאר הראיות.